קשה מאוד להבין את מה שמתרחש במערכת הבריאות בעת האחרונה. הנושא כל כך מורכב, שכל ניסוח פשטני כמו שאוהבים בטלוויזיה, ברדיו ובמדיה הממוסדת מעוות את המציאות.

• במערכת חסרים רופאים. בכל שנה רבים פורשים לגמלאות, מעטים נכנסים למערכת, האוכלוסייה גדלה ומזדקנת, וצרכי הבריאות שלה גדלים והולכים. זו הבעיה המרכזית. כולם ידעו שסביב 2010 יתחיל חסר ברופאים, ואף אחד לא עשה כל צעד משמעותי בכדי שנתחיל לחנך מספיק רופאים בארץ הזו בכדי לשרת אותה (מצב כוח האדם של האחיות גרוע עוד יותר).
• עד 2010 הפיתרון של החסר ברופאים, והגידול בצרכים היה באמצעות מתיחת הרופאים במערכת עד קצה גבול היכולת. רוב הרופאים עובדים הרבה יותר ממשרה מלאה, מתמחים בתורנויות, רופאים בכירים במרפאות הקופה, במגזר הפרטי, בתורנויות וכוננויות. בצורה זו המערכת חסכה "תקנים", השכר הנוסף לא גרר תשלומים סוציאליים, והכל על מי מנוחות.
• הסכם הרופאים מנסה להמשיך באותה הצורה. נשפוך עוד קצת כסף למערכת, נעלה את מספר שעות העבודה של הרופאים בקופות החולים, נאריך את גיל ביצוע התורנויות עד 47, ננסה לעודד רופאים לעבור מהמרכז לפריפריה שם באמת יש קריסה, ונתגלגל הלאה.
• החטא המרכזי הוא בכך שההסתדרות הרפואית קיבלה את מגרש המשחקים כמו שהוא : זה הכסף שיש לשפוך למערכת, עכשיו בואו נראה איך מחלקים אותו בין הרופאים הקיימים, ואיך מאלצים את כולם להמשיך ולהחזיק את הצרכים הגדלים עם פחות ופחות כוח אדם.
• הדור הצעיר לא מוכן לקבל את מגרש המשחקים הזה. אנחנו לא מוכנים לעבוד ככה. אם חסרים רופאים בגלל רשלנות פקידותית של האוצר, משרד הבריאות, או הממשלה, אל תפילו אותה על הגב העמוס שלנו. אנחנו כבר לא מסוגלים לתת רפואה טובה. בואו נשנה את המגרש במקום להמשיך לשחק עליו עם פחות שחקנים.
• באוצר, במשרד הבריאות, אצל ראש הממשלה וגם בהסתדרות הרפואית נוח לדבר על כסף. תוספת X לשכר. כך קל לעורר גם אנטגוניזם כנגד הרופאים. "הם רוצים כסף" כך אומרים. זה פשוט לא נכון. המתמחים ואנחנו בקהילה רוצים אופק, עתיד, לעבודה במערכת. אנחנו לא מוכנים לקבל מתיחה נוספת במיטת הסדום של המערכת גם לא תמורת חופן דולארים, יורו או שקלים.
• הפער בין השפה של הרופאים הצעירים, (רפואה טובה, מערכת, עתיד, אופק), לבין שפת האוצר, (כסף, שכר, תוספות מיוחדות), אדיר. מכאן נובעת גם חוסר הבנה, בלבול וכעס רב. מובילי ההסתדרות הרפואית, בוגרי המקצוע שלנו, הממשלה, בית המשפט והאוצר מדברים בשפת האתמול. את המשבר שלנו לא ניתן לפתור באמצעות כסף. הוא לא יעזור.
• המדינה באמצעות בית המשפט, בשיתוף פעולה מלא של ההסתדרות הרפואית, הובילה את המתמחים ברגל גסה, באמצעות עצירת כל יכולת שלהם להביע מחאה, (צו מניעה נגד הפגנות), עיצומים (צו מניעה נגד יציאה מהמחלקה), או, התפטרות, (צו מניעה נגד התפטרות פעמיים). המדינה בחוסר תום לב מובהק חיכתה בכל פעם עד יממה לפני כניסת ההתפטרויות לתקפן ואז פנתה לקבלת סעד בבית המשפט. ההסתדרות הרפואית, שאמורה לייצג את הרופאים שיתפה פעולה באופן מלא עם המדינה לפחות בעתירה הראשונה שלה.
• המדינה היא האוצר, האוצר הוא המדינה. האוצר הזה ופקידיו לא בוחלים בשום אמצעי בכדי לרוקן מתוכן שירותים ציבוריים, ובלשונו של ראש הממשלה – להמשיך את הדיאטה של האיש השמן, (השירות הציבורי), שהפך מזמן כבר למוזלמן, ולהעשיר את התזונה של האיש הרזה, (אנשי העסקים, אבירי הרפואה הפרטית למטרות רווח). אחד האמצעים הוא הפיכת הרופאים הצעירים לפושעים. טרוריסטים. פורעי חוק. כוחניים. באמצעות סימון שלהם ככאלה, ניתן לבודד אותם, להמשיך ולנצל אותם.
• חלק גדול מהרופאים כבר כל כך מאסו במערכת שאין שום סיכוי לרכוש את נאמנותם בחזרה. היום אנחנו רצוצים, כועסים, עצובים, כל הדברים האלה – אבל בטח לא מרפאים. היחס של המדינה לרופאיה ישתקף עוד שנים ארוכות בטיפול שיעניקו הרופאים לחולים.
• התוספת לשכר שקיבלתי כרופא מומחה בזכות ההסכם עומדת על כ 400 שקלים בחודש. תמורתה אני צריך להוסיף שעות רבות של עבודה, להסכים להמשיך לטפל במספר כפול כמעט של מטופלים בגלל שאין רופאים נוספים באזור, לחתום על שעון נוכחות, ושאר מריעין בישין. לא רוצה. בטח שאני לא רוצה להיות כבול להסכם כזה לתשע השנים הבאות. דרך אגב, לא אכפת לי כמה עוד יוסיפו. לא רוצה.
• הרופאים שבשטח, מתמחים, מומחים בבתי החולים ואנחנו שבקהילה יודעים את האמת. אנחנו גם ככה מתוחים עד לקצה ויותר מכך. שום כמות של כסף לא תוכל לתקן את זה, והמצב הזה רק הולך להיות גרוע יותר. אנחנו נאבקים על היכולת שלנו לעשות רפואה טובה, לטפל.
• בכירי המקצוע שלנו – מנהלי בתי החולים במרכז, הוועדים החזקים של בתי החולים האלו – איכלוב, תל השומר, מאיר, רמב"ם מעודדים ומלבים את המשבר. הם משתמשים במתמחים אלו שקל למדינה לדרסם כחלוץ לפני המחנה, בשר תותחים בכדי לכפות הכנסה של רפואה פרטית אל לב ליבה של המערכת הציבורית. המשבר לא יסתיים לפני שהם יקבלו את רצונם. שר"פ.
• התפטרות המונית היא פצצת אטום שהטילו המתמחים, נשק יומדין שאפשר להשתמש בו רק פעם אחת. הנזק למקצוע שלנו אדיר, הכרסום בייצוג שלנו, ובאמון של המטופלים שלנו ברופאים עבר נזק חסר תקנה כאן. גם אם ההסכם גרוע, וגם אם אני מבין לליבם, לדעתי הם עושים מעשה שאסור לעשותו בצורה קולקטיבית.
• הסיכום – עצוב. אין טובים, אין רעים, יש אינטרסים, ויש קבוצה של רופאים, אלו שעומדים בקו הראשון, אם תרצו, מגש הכסף עליו עומדת כל המערכת הזו שהופכים לפושעים. יש ראש ממשלה ושר בריאות שחושב שיוכל לגייס רופאים מהודו במקומנו. יש פקידי אוצר שיודעים רק לדבר על כסף אבל בעצם עוסקים בדיני נפשות בלי שום אחריות אישית על תוצאות הרות אסון של מעשיהם. יש מקצוע מפואר שעובר זובור – מושחר בזפת, ומעוטר בנוצות לעיני כל.
• אתמול התווכחתי עם כמה מטופלים שמנסים מזה חודשיים להצטרף למרפאה העמוסה שלי. כי אין רופאים באזור. הסברתי להם שלמרות שהצליחו לסובב לי את היד ולהתקבל למרפאה אני לא בטוח שהם רוצים לקבל שירות מרופא שכופים עליו לטפל בהם. הסברתי להם שהעומס מעמיד אותי צעד אחד מקריסה או פרישה. הם אמרו לי שלמרות ההבנה שלהם הם רוצים רפואה טובה. אמרתי להם שכנראה זה בלתי אפשרי בישראל של שנת 2011. זהו.