בית החולים איכילוב מפריד בין מהגרי עבודה / מסתננים / פליטים לבין אזרחים רגילים. הם מונעים ממבקרים להגיע אל החולים ללא אישור, ומכשירים אזורים נפרדים בכדי לטפל בהם.
נשמע מבהיל, מזעזע וגם מובן. אני מתקשה לבקר את ההחלטות של מנהל בית החולים איכילוב. לא הייתי רוצה לעמוד בנעליו.
מגיעה מטופלת, נמצאת בטיפול נמרץ והיא גורמת להעברה אפשרית של מחלה מאוד מדבקת לשאר החולים בטיפול נמרץ. את הבעיה לא גרם איכילוב.
הבעיה נגרמת בגלל אנומליה בכיסוי הרפואי בישראל.
במערכת החינוך – אם ילד נמצא בישראל – לא משנה מעמדו החוקי, הוא מקבל שירותי חינוך. החינוך בישראל אוניברסאלי.
בשירותי הבריאות – השירות הוא ציבורי אבל הכיסוי לא אוניברסאלי – כלומר אם אתה חי בישראל אבל לא בעל מעמד תושב זמני או קבע אין לך כיסוי רפואי.
זכיתי לשמש רופא של שני מרכזי קליטה ל עולים מאתיופיה בעשור האחרון. אחת המטרות שלי בטיפול בעולים היתה ליצור יישור קו בריאותי בזמן שהותם במרכז הקליטה.
תענוג היה לשרת את העולים. מעבר ללמידה של תרבות חדשה, והיכולת לתמוך בצעדים הראשונים של העולים במערכת הבריאות, עשינו המון עבודה שנועדה לקדם את הבריאות.
התהליך כלל ראיון רפואי, בדיקה גופנית, השלמת חיסונים, בדיקה לנוכחות שחפת (בשלב מסויים חלק מהבדיקות הללו בוצעו לפני העליה), בדיקות שונות למחוללי מחלה אחרים. בהמשך היו הרצאות, ושיחות, והמון צחוק ובכי וביקורי בית ושיחות עם קבוצות שונות.
חשוב להדגיש שהעולים היו בריאים באופן כללי יותר ממך וממני. אנשים צעירים, בריאים, כאלו שחצו את מבחן האש של חיים באפריקה ללא גישה לשירותי בריאות. במדינה בה כמעט חמישית מהילדים מתים לפני גיל חמש.
חשוב היה לי, (ולמשרד הבריאות), שיצאו ממרכז הקליטה מחוסנים כנגד מחלות זיהומיות, ומטופלים כנגד מחלות אחרות כמו שחפת, לגלות את המעטים עם יתר לחץ הדם וסוכרת ולטפל בהם, ולהדריך את העולים במערכת.
הרצאה חשובה שנתתי לכל מחזור היתה הרצאה על זכויות בריאות – מה מגיע לכל תושב בישראל? הזכות לבחור רופא. הזכות לחוות דעת נוספת. הזכות לקבל הסבר לפני שחותמים על הסכמה. איך קובעים תורים בקופת חולים, ואיך קונים תרופות בבית המרקחת.
עבודת נמלים.
בסך הכל לא מדובר בעלויות גבוהות. זו רפואה מונעת. והיא שומרת עלינו. מצב בו לקבוצות גדולות במרכז תל אביב, ערד ואילת, אין גישה לרפואה ראשונית – רופא משפחה, אחות טיפת חלב, ושירותי רפואה מונעת הוא המחולל הבסיסי של המשבר באיכילוב.
מנהל בית החולים נחלץ להגנה על העובדים שלו, על החולים שלו ועל כולנו, המהלכים קיצוניים, משאירים טעם רע בגרון וקשים לעיכול. אבל האחריות גם היא כולה שלו.
אסור שנשכח את הגורם לבעיה. הביעה לא נובעת מה"מסתננים" – היא נובעת שוב מחוסר מדיניות מאורגנת של הממשלה – במקרה הזה משרד הבריאות שלא תובעים להחיל אוניברסאליות בכיסוי הביטוחי הרפואי. ואם לא אוניברסאליות מלאה אז כיסוי בסיסי לכולם.
מחוללי מחלה לא מכירים קבוצות. נוח לכולם היה לראות את האיידס בשנות התשעים כמחלה של הומואים, ואחר כך של נרקומנים, אבל הווירוס לא מכיר אותנו. הוא ממשיך ועובר מאדם לאדם – לא עושה הפרדה בין דם לדם. מגפת הסיפיליס היתה בהתחלה המחלה הספרדית, מחלה של חוטאים וזונות, אבל בסוף הגיע לכולם.
המטרה שלנו צריכה להיות מתן שירותי בריאות לכל מי שנמצא כאן. כי הבסיס של רפואה היא מעשה של חמלה בין אדם לאדם. כי זו המסורת היהודית. כי זו הדרך האנושית. כי חברה מתקדמת מעניקה טיפול רפואי כמעשה בסיסי שדומה להענקת גישה למים נקיים, לשירותי צבא ומשטרה, ובישראל לשירותי חינוך.
אני לא יודע מי קבע שחינוך מוענק אוניברסאלית ושירותי בריאות לא. אני יודע שהתפקיד שלנו כאנשי רפואה, כעובדים בשוחות, הוא לפעול בצורה מתמשכת למען אוניברסאליות של הטיפול הרפואי. בסופו של יום באוכלוסייה צעירה ובריאה כמו המסתננים / פליטים / מהגרי עבודה זה לא יקר ויחסוך לנו כסף וחולי.
זה האינטרס שלנו לא פחות מהאינטרס שלהם, ומודל חינוך חובה הוא מודל שמראה שזה אפשרי. אפשר לנתק את הקשר בין תושבות, חוקיות, לקבלת שירותים בסיסיים שצריכים להיות איניברסאליים.