אתמול יצאתי לעבודה. למרות שלפנות בוקר התעוררתי עם בטן מתהפכת ולא ממש הצלחתי לחזור לישון.
החום התחיל לעלות באמצע המטופל השני והפנים הירוקות שלי גרמו לאחיות הרחמניות לנסות ולקצר את המרפאה. רחמניות בנות רחמניות הצליחו לדחות מטופל אחד בלבד. בצדק ריחמו על החולים יותר מאשר על הרופא. ואת זה אני כותב במלוא הרחמים העצמיים. כי חזרתי הביתה. שכבתי רועד במיטה, מלא מלא ברחמים עצמיים בלי אף אחד לחלוק את המסכנות. בכלל. צלצלתי לזוגתי שתחיה, היא באמצע הרצאה. לא עונה. שלחתי סמס אחד ושני ושלישי. בשלישי כתבתי – הצילו! אני גוסס! כאב לי ובערתי, ובכלל כשאני חולה זה דלקת קרום המוח או משהו. לא סתם שפעת. אין מצב. זה הזמן לברנדי רפואי, לכתוב צוואה, ולשקיעה הדרגתית בהזיות.
מעיון בבלוג מצאתי שהפעם האחרונה בה גססתי היתה בשנת 2005!

מצורף בזאת נוסח הפוסט הישן – מחלה מתוקה שלי…

טוב, אז הייתי חולה. אני אפילו זוכר את הזה שנשם עלי אד מהביל של חיידקים.
אני יודע שזה אתה. תיזהר. בפעם הבאה, בדיקה רקטלית על חשבוני.
ביום רביעי כאב נורא הראש וגם גרד בגרון. חמישי ושישי שכבתי בדמדומי אושר וצרחתי מכאבים. אושר? כן, אושר. כמה זמן עבר מאז שכבתי במיטה, עם ספר, וישנתי שנת ישרים. כמה זמן מאז תוכנית הבוקר האחרונה שלי בטלוויזיה, או, סתם קפה למיטה. כמו טירון אחרי מסע תג, הגעתי הביתה מאמצע מרפאה ונחיתותי לעולם שכולו טוב. גן עדן של שקט, שלווה באמצע החיים. ותרופות חפשי. הנייד נסגר, מאוראנג' צלצלו לשאול מה לעשות – המניות שלהם צונחות בגלל קריסה ברווחיות. ישנתי. אחר הצהריים שמרו בקנאות על מנוחתי, בפעם הראשונה מזה שנה לא קפץ לי ילד על הראש בזמן שעצמתי עיניים, לא מרחו עלי נזלת, ולא הייתי צריך לנגב לאף אחד בשירותים. גנחתי חלושות וביקשתי בקול סדוק כוס תה. "איזה תה?" ענתה נשמתי שתחיה? מזתומרת? תה שחולים. שחור, מסריח, ומשאיר סימנים שחורים על הכוס. תה. תה של בית. תה של ילדות. תה שממיס פתי בר בצורה מושלמת. תה ההחלמה המלאה. "אין תה". הפסיקו ליצר כי כבר לא קונים. יש ירוק עם פיצוחים, יש אדום עם צלעות כבש, יש לימונית עם עשבי תיבול, אבל אין תה ההחלמה המהירה. אין. פשוט אין, תפסיק לבכות ותפסיק לילל. אין.
קולטים? עשרים סוגי תה, עשרות צמחי מרפא, ואין תה. מה עושים? נאנחים, מסתובבים לצד השני, ואומרים בקול מרוסק. טוב, אז לפחות מיץ תפוזים סחוט.
יום מאוחר יותר, כשניסיתי לספר לגברת איפה הניירות של ביטוח החיים, ואיך לדרוש פנסיית שארים, עבר זמני. נמאסתי. לא היו יותר סימנים אובייקטיביים. לא היה תה לחמם את המד חום שהראה 37.1, לא עזר שאמרתי שהדופק שלי מאוד מהיר, וכמו פעם עם אמא, התחלתי במשא ומתן לזמן החזרה לעולם החיים.
אך, איזו חופשה נוראית, חבל שלא יבוא אנגינה פעמיים בשבוע.
יומיים כאלה נותנים הצצה אל אחד הכוחות המופלאים של רופא המשפחה. רופא מעניק בטקס חצי רשמי – במפגש עם החולה, מעמד מיוחד. כמו אבירות, או דוכסות, רק בלי חרב. המעמד נושא בחובו זכויות רבות, וגם חובות. את המונח The Sick Role טבע הסוציולוג Parsons בשנות החמישים. התיאוריה הייתה אחת הראשונות ופורצות הדרך בלימוד הסוציולוגי של הרפואה.
המאפיין החשוב ביותר בתפקיד החולה הוא פטור מתפקידים רגילים. החולה לא חייב לבצע את מטלותיו, ולא חייב לעמוד במחויבויות החברתיות שלו.
מאפיין חשוב נוסף הוא חוסר אחריות או אשמה במצב. המחלה היא "כוח עליון" וצריך לעשות כל מני דברים כדי לשוב חזרה לתפקיד בחברה. לקחת תרופות, לישון במיטה, לשתות תה וללגום מרק עוף למשל.
החולה והרופא, במשא ומתן שלפעמים מזכיר שוק, מחליטים יחד כמה זמן צריך לקבל האדם על עצמו את מעמד החולה. הזמן מוגדר בחוזה על נייר – חופשת המחלה.
וכך זכיתי לחופשה שלא העזתי לקחת לעצמי. במיוחד על רקע מזג האוויר הקר, הגשמים והחורף, התכרבלתי לי בנינוחות וחלמתי לי על וירוסים בכל מיני צבעים, רוקדים במסיבה מטורפת, כמו כל יום בעבודה. שם, בקופת חולים של ההסתדרות בטח עוד אוכל למצוא תה.

• הבןקר בא אז תגיד תודה וכאלה. #
• ממממ. בבוקר הספקתי להתעדכן בספרות. תמיד כיף לראות כשאמונות מתנפצות אל מול המציאות. #
• "@shiribiri: אבא שלי מגיב באומג על פוסט מפינטרסט בפייסבוק שלי. אנא אוליך את היקום הקורס." חכי ליום שיאמרו את זה עלייך. #
• http://t.co/BZaTiYLW wwow! #
• זהו. הסתפרתי. קר לי בראש. #
• סגרירי. מטפטף. דווקא הבוקר השני מוציא אותי לסיבוב ריצה. #
• Can Too Much Information Harm Patients? [Excerpt] http://t.co/8gNOcEse just yesterday had three appointments for normal tests pt seen online #
• digitally induced attention deficit disorder. the coomon affliction of the digital age. http://t.co/U4RUuymu #Kindle #
• speaks about the HD human. the single person focus of healthcare. I think that coomunities are key. http://t.co/7wCpffA6 #Kindle #
• ebm supports less than half of what we do. says iom. this means we practice non ebm most of the time http://t.co/rChNbvnn #Kindle #
• cochrane tells us there is no benefit in giving statins for primary prevention but in high risk i do http://t.co/tdAMWdpQ #Kindle #

• אח. שמירה בקיבוץ. קפה בוץ. נגב. גיפ והילדה נוחרת לצידי שנייה אחרי שביקשה עוד סיבוב. לילה. #
• המרפאה האינטגרטיבית החדשה, סרטן שהכין @nitayp התותח. בהצלחה לכולנו #
• הסרטון שהכין @nitayp התותח על המרפאה האינטגרטיבית החדשה. היום היתה הפתיחה הרשמית אחרי תקופת ההרצה. בהצלחה לכולנו והעיקר הבריאות #
• שוב עכשיו עם הסרטון… שהכין @nitayp התותח על המרפאה האינטגרטיבית החדשה
  http://t.co/KZsctVYt #
• השקדייה מאחורינו פורחת ברגע שמשי של שבת חורפית. באמת מתקרב לו האביב? http://t.co/w24nEXMW #

• שבוע. טוב… #
• הסיפורים שאני שומע מהוותיקים הם הדובדבן שעל קצפת העבודה שלי. איזה כיף! #
• ירח מלא ועורבים חגים סביב. הלילה יהיה שמיח http://t.co/YdPw2crb #
• בשביל הקסם הבא אני צריך רופא. #חופשה #
• ושוב. מוחכוורת. בשביל הקסם הבא אני צריך רופא מחליף. #חופש רטווטו #
• פש. פשיס. פשיסטית פטישיסטית #
• Do We Need Doctors Or Algorithms? http://t.co/zcut7QE3 via @zite החבר גיל רודה – אני מציע להטמיע את זה. #
• Low-Dose Aspirin to Prevent First Heart Attack or Stroke? Not So Fast http://t.co/KFI8CWO3 via @zite #
• 'Healthy' Diet Best for ADHD Kids http://t.co/t6qzPC0N #
• לידיעת החבר ליאור וולף. ככה סוגרים שבוע בנגב. אבל מחר עובדים… http://t.co/q03OEgCM #
• טוויטר יקר, למה אני קם בארבע בשביל עבודה ומבזבז רבע שעה עליך? #עומס #
• הבוקר בא. כמה קר. כמה עבודה. ערוץ החיים הטובים זה פה. #
• שנץ שנץ הבו לי שנץ. #

ברוכים הבאים לאתר הרפואה האינטגרטיבית של ד"ר אסי סיקורל.
הבלוג של ד"ר סיקורל פועל משנת 2005 כחלק מפרוייקט רשימות, ומתעדכן אחת לשבוע לפחות.
ליצירת קשר ופרטים נוספים על ד"ר אסי סיקורל.
לפרטים נוספים על הרצאותיו של ד"ר סיקורל.

• גשם בנגב. #
• צטער. אין לי לקוחות. אני רופא משפחה. באתי לטפל באנשים. אנשים באים להיטפל על ידי. אי אפשר לעוות את מערכת היחסים שלנו למיטת הסדום של ספק צרכן. #
• הבוקר בא אז תגיד תודה! גרררררר #
• בדרך לעוד מרפאה מרוצה. #
• מורדור. מדינת ישראלמורדור. העין של האח הגדול צופה על כולנו והאורקים יוצאים מבטן האדמה. #
• ארוך בדרך לעוד יום קצר בשוחה. http://t.co/K6j6sN4p #
• לידיעת החבר ליאור וולף. אספרסו מותר גם בתחילת יום עבודה. http://t.co/oPmxejDi #
• סופש. אני מתחבא מהעולם. מחכה לפגישה בשש לפני המהפכה. טוויטאפ במרץ? אפריל? אחרי הכלניות. #
• איפה הרופא? | כביש ארבעים http://t.co/carPRMHF רשימה שלי בכביש אתר שווה לראות רטווטו. #
• הקטן מבקש את האייפש. אין אייפש. זה של אבא. #
• "@rikycoh: @Boaz_Cohen @Arspoeti אבל זה מה שאני מתלוננת עליו, קיום יחסים בתיאום מראש זה טרן אוף"נעוד תירוץ? #

רשימה חדשה שלי על מתווה לפתרון החסר המתמשך של רופא לילה במצפה רמון ב"כביש ארבעים" המקומון של מצפה רמון והאיזור. בזמנו כתבתי שם טור. עכשיו אני עסוק. עסוק מדי לכל דבר. כי מספר המטופלים גדל ומספר הרופאים נשאר.
במצפה רמון שמרוחקת כשעה וחצי מבאר שבע אין מזה שנים שירות רפואי אחרי סגירת המרפאה. כעשרת אלפים איש בסביבה קוראים כבר זמן רב לפתרון, אבל אין. היום לדעתי בשלו התנאים.
כמה חודשים, (מאז חתימת הסכם השכר של הרופאים באוגוסט), אני מחכה לשמוע מה תוספת השכר לפריפריה, ומה יהיה גובה המענק שיוצע לרופאים שיעבירו את מקום מגוריהם לאיזור. המערכת בעמדת המתנה. גם המחאה. גם מחירי הדירות. מחכים. בינתיים אני מרגיש שהעומס הגדול מקשה על יכולתי לתת רפואה כמו שאני יודע לתת, ומעמיס עלי עומס בלתי נסבל. כל המערכת בפריפריה נמצאת במצב כזה והשבוע העומס במיון הגיע לכך שבסורוקה ביקשו לסגור את חדר המיון. פריווילגיה ששמורה רק לבתי חולים במרכז. כמובן שלא אישרו להם.
החורף הזה מרגיש כהמתנה גדולה. המתנה גדולה לפני מחאת האביב שתביא סוף סוף סוף לזוועה השלטונית, הכלכלית והחברתית שעוטפת אותנו, המתנה לרופא שירצה לבוא ולעזור לי, המתנה אישית לפני קריסה טוטאלית.

הטוויטר מספק תחליף עלוב לכתיבה רצינית שרוצה לפרוץ כבר כמה חודשים, ולכן אני מעלה את הסיכום השבועי של הציוצים לאתר.

בצד של כוחות האור והאופטימיות – שווה לבדוק את האתר של כביש ארבעים, ושווה לנסות ולהשיג עותקים מודפסים של המגזין האיכותי הזה שמיכלי יוצרת כפרויקט חיים.
אתר האינטרנט והעיתון מגפון יצא לאור כקולקטיב של העיתונאים בלי בעלי הון, ואני חולם לייצר קולקטיב של רופאים ראשוניים לעבודה עצמאית בלי התערבות של פקידים ומשווקים.
אבל אין זמן. כי יש חולים. ובכלל, נראה שכל המטרה של השיטה הקפיטליסטית היא להביא אותנו לריצה עכברית סביב הזנב של עצמנו בלי יכולת לרדת. מעין כלא במבחן מאמץ מתמשך.

הולך לחבק ולשאוב נחמה.

• למי שזוכר את ביבי מהסיבוב הראשון יודע שהטקטיקה שלו היא זריעת פירוד ופילוג. שנאת החרדים המתנחבלים וכל שאר ירקות זה בדיוק זה. שנאת חינם. #
• אהבת חינם זה מה שצריךנבכדי לענות על הטריק המוכר הזה. הראליטי לא עבד. איומי איראן לא עבדו. גם שנאת חינם לא תעבוד. #
• ובאותה נימה. הפרטה. אתה כל הזמן משתמש בצילה הזו. אני לא חושב שהיא אומרת מה שאתה חושב. #
• Good morning. Good morning. Good. Goo. Ggggggg; #
• "@yoslevy: הערת שוליים על ועדת סל התרופות ועל צדק חברתי | תחשוב טעים, יהיה טעים. http://t.co/BsdggAb0" יוסי לוי. שכן מרשימות ותותח. #
• בוקרטוב. אתמול ראיתי את הנערה עם קעקוע דרקון. כמעט טוב כמו הספר. #

• פיד לפנותבוקר. תוהה האם זה חוקי להתחיל לעבוד כל כך מוקדם. תוהה גם כמה זמן לא שיחקתי משחק מחשב. #
• תוהה בכלל. חוצמזה תוהה אם טועה כשחושב שיש למערכת הזו תקנה או שכדאי כבר להוריד עליה את המים ולשטוף ידיים טוב טוב. #
• זהו. זמנשקט נגמר. תיכף שבוע מתחיל. שבוע טוב. #
• זמנשקט. בחיי שלא מסתכל בטוויטר. טוב רק קצת. השחר עלה. #
• אבצס. המצב מרגיש כמו אבצס.מבהתחלה זה כואב אחר כך יוצא אדום ומתמלא מוגלה. בשלב הזה מחכים קומפרסים חמים ומשחה ואז מפוצצים. #
• היום נגמר יחי הערב! ילדים here i come! #
• כיבוי מנועים. שששש לילה. רוחות אביביות כאן במדבר. #
• Why Did The USPSTF Change The Pap Test Guidelines For Women? http://t.co/KdwMLuhT via @zite #
• ממש מקווה שאנחנו מתחילים לגבש קבוצת פעילים ברפות המשפחה שתחזיק מים סוף סוף. #
• לדר רוברט נולד בן. אני מחליף אותו. מזל טוב. והלוואי שייולדו עוד רופאים מחליפים. #
• "@hananc: אורות בנות – סיור מצולם בבית שמש http://t.co/1M7nKMwt" חנן כהן שתמיד חושב מקורי ברשימה עצובה על בית שמש שלו #
• כביסה של שבת. מסדרים תיקים לילדים שהולכים ובאים בחופש. #

• Bad science, suspect medicine http://t.co/oeiUBMMP via @zite #
• אחד הימים. בוקר במרפאה אחת. בעשר וחצי רצתי משם לאחרת, הגעתי באיחור של חצי שעה. חולים חולים חולים בריצה למרפאה הראשונה לביקור בית, רגע יש עוד #
• אחר כך מרפאת אחר צהריים במרפאה שלישית, שמונה וחצי sos מהבית תבוא עכשיו בתשע ורבע הגעתי לישיבה על שושנת היריחו בחצי שעה איחור. עכשיו לישון #
• זה כבר פיד בוקר. בעבודה. תיכף אנשים. שבוע עבודה בן חמישה ימים אלק #

• טוב. חוזר הביתה לאווירה עצבנית. הם באמצע אוכל בלאגן ובכי אני עם ראש מנופח מצרות של אחרים. אמצע החיים ורק יום שני אללי! #
• כמה חולי יא וורדיההה #
• מה נגמר הסופש מה? #

ברכות על סופו של תהליך. דבר אחד צורם. האוצר ניצח בכך שהמשיך לכפות עבודה של משא ומתן בחשכה. שיטה זו מעניקה יתרון לאוצר וגורמת לכל וועד יציג כאב ראש אדיר ומשברים ברגע אישור ההסכם.
ארגונים יציגים חייבים לעבור לעבודה שקופה, עם עדכונים מחדר המשא ומתן, ודמוקרטיה ישירה באור השמש. עבודה בצורה כזו יכולה רק להועיל לעובדים שיכולים להגיע להישגים אל מול התנגדות של העובדים שלהם לפני חתימה על ההסכם. המתמחים המייצגים פספסו בגדול וחבל. למרות זאת, הגיע הזמן להכיר בהסכם כדבר גמור ולהתחיל לעבוד לפיקוח ובדיקת כל הסעיפים שנחתמו בקריצת עין. אלף תקנים חדשים? מאיפה? שש תורנויות? פחחחחח. אצלנו חמישה מטופלים בשעה, ימי השתלמות והקטנת הנורמות. כל הפרת הסכם וכאלה יהיו רבות תהווה עילה להפרת השקט התעשייתי. עכשיו נותר רק לראות מה יהיה. בשורה גדולה לחולים אין כאן כי החסר ברופאים, שורש הבעייה במערכת הולך רק לגדול בעשור הקרוב. שנהייה בריאים יפים ועשירים.

השבת התרוצצתי אחרי השלישית, עד שלמדה לרכב. היא אמרה שזה כיף עד שנפלה והתנגשה בפח הזבל. אחר כך ביקשה לחזור הביתה. המשכנו לרוץ וכמו שקית תה היא נפלה וקמה, קמה ונפלה, עד שהצליחה לרכב לבדה הלוך וחזור, ואני נשארתי הרחק מרחוק.
הולך לאיטי מתנשף חשבתי שזהו, עוד פעם אחת ודי, וכמה שיער לבן יש עלי עכשיו כשכבר כמעט אמצע החיים. והיא שהתקדמה כבר מאה מטרים לפנים התחילה סיבוב, צעקה אאאאבא, וקראה לי לבוא. עדיין היא צריכה את הזקן. ואני עדיין צריך אותה.
ואבא מלמד ילדה לרכב, ולקום אחרי שנופלת, ולהמשיך וליפול שוב ולהצליח בסוף.
והשריטות האלה בנשמה ועל העור מלמדות אותי שאנחנו עדיין כאן, לומדים ביחד, מלמדים זו את זה, אהבה.

• RT @nitayp: first they ignore you then they laugh at you then they fight you then you quote some cliche by Gandhi. #
• חורץ לשון הרע. #
• Why doctors can’t say no http://t.co/FOcslU6Z #
• Wall Photos http://t.co/0phY5w41 #
• Woman’s First Webcam Experience Turns Into a Giggle Fest http://t.co/8CVmmLbb חייבים לראות #
• ביום שני כשהפיצוצים מחרישי האוזניים מהתרגיל של הצבא שנגמר בכמעט אסון העירו את התינוק בפעם העשירית בחיי שדמיינתי שהטלתי קללה על התרגיל. #
• ביום ראשון כשסגרו לי את הכביש בדרך הביתה מהמרפאה בגלל התרגיל שהסתיים בכמעט אסון צאלים ג כבר הבנתי. #
• RT @MensFitness: קטניות לא גורמות לפוקים. וטובות ללב. http://t.co/4fpfKEnw #
• RT @Shape_Magazine: ואחרי הקטניות חיבוקים והתכרבלות יפים לבריאות
  http://t.co/X9mnugbt @Ysolt11 #

דו"ח של משרד הבריאות מראה את מה שאנחנו כב מזמן מרגישים. שירותי הבריאות בדרום בקריסה. עלייה מדאיגה בתמותת התינוקות בדרום, מדד שמעיד על חולשתה של המערכת כולה.

הקריסה נוגעת עכשיו לא רק בניתוחים מורכבים ובשומן שעל המערכת. החמאה ירדה כבר מזמן ובקושי נשאר הקשה של הלחם. שירותי הרפואה המונעת במצב גרוע ביותר.

רבות הנשים שמחמיצות בדיקות ומעקב בהריון, גדול העומס על רופאי המשפחה, הילדים, הנשים.

הפרטת שירותי הבריאות לתלמיד הובילה לשנים על גבי שנים של עיכוב בבדיקות התפתחותיות של ילדים בבתי הספר בדרום, והחיסונים שהוחמצו בבתי הספר… אללה ירחמם.

אנחנו בדרום מרגישים את קריסת המערכת בקצוות. הבעיה עוד לא הגיעה לתל אביב – אבל היא תגיע. כי מדובר במדיניות. לא מקרה. ריקון המערכת מתוכן תסייע לגורמים אפלים לאמר בעוד מספר שנים שהמערכת לא עובדת וחייבים, פשוט חייבים, להפריט. באיזור שלי יש מקום לעוד רופאי משפחה רבים, אחיות קשה עד בלתי אפשרי למצוא, ורוב הרופאים הראשוניים מטפלים בהמון מטופלים מעל הנורמה המקובלת.

יום העבודה שלי מתחיל לרוב לפנות בוקר ומסתיים מאוחר בערב. העומס הפך לאחרונה בלתי נסבל ואני מוותר על דברים שהייתי עושה בעבר למען המטופלים שלי.  והלב כבד.

התורים לרופאים מומחים במקצועות שונים ארוכים מנשוא ובמקצועות אחרים כבר מזמן אני נוטה להפנות לטיפול במרכז הארץ. מזל שהארץ קטנה.

הסכם הרופאים שנתפר בגסות לעשר שנים מקבע מצב שיחמיר וילך כי החסר באחיות ורופאים רק גדל.

יש מה לעשות. משרד הבריאות החל לפני שנה לתקצב את קופות החולים בסכום גבוה יותר עבור כל מטופל בפריפריה. אחלה. הבעיה שהכסף הזה הולך לקופה שמרכזה בתל אביב, ולא ברור כמה ממנו מחלחל דרומה וצפונה. ראוי שהתקצוב העודף יגיע למחוזות הפריפריה באופן צבוע. במקום בו עומדים תקנים ריקים ראוי שתשלם המדינה כפל משכורת כקנס למוסד החסר, בכדי שיוכל זה לאתר רופאים ואחיות בהקדם.

יש לקדם את חלוקת המענקים לרופאים שיעבירו את מקום מגוריהם לדרום. בינתיים, בגלל התמשכות הדיונים בנוגע להסכם הרופאים אין מענקים בקהילה, וגם רופאים שהיו שוקלים לעבור לדרום נמצאים בעמדת המתנה. קיפאון מוחלט.

יש להכפיל את מספר תלמידי הרפואה אתמול. לא היום. לא מחר. יש להכפיל את מספר תלמידות ותלמידי הסיעוד. זו הרעה החולה. השורש.

בצוות הבריאות של ספיבק יונה בו היה לי הכבוד להשתתף יש עוד צעדים קונקרטיים שחייבים לבצע בכדי להציל את המערכת מקריסתה. בדוח טרכטנברג מצב מערכת הבריאות מתואר כמצוין. האם המשמעות היא שמדובר במערכת שטרם הספיקו לרוקן מתוכן?

הדבר המייאש ביותר הוא חוסר התקווה. האוכלוסייה גדלה, צהל יורד לדרום, הפערים מתגברים. מי יטפל בכל אלה?

מי שקורא את מה שאני כותב יודע שהרוח שלי אופטימית לרוב. לאחרונה אני פסימי. מיואש. רץ אחרי הזנב ולא מספיק לעמוד בכל המטלות של העבודה שלי כמה שאשתדל.

המחאה החברתית שהיתה מקור גאווה ותקווה מוסמסה על ידי כוחות אדירים של בעלי הון ופוליטיקאים. ואני? אנא אני בא?

אוףףףףףףףףףףףףףף.

השכנים מהבלוגים משמאל ומימין חירצבו כבר בלשונם על הפארסה של חוק לשון הרע. אני מרגיש שהכנסת הזו יודעת שלא תמלא את ימיה, רוב חברי הכנסת מרגישים שהכיסא מתחמם מתחת לישבן, (לכאורה) ,וצונאמי ענק עומד לשטוף את המשכן. בינתיים הם מנסים לקדם כל חוק, ולגרום לנו להתעצבן כל כך עד שנשכח שהבעיה הגדולה עדיין כאן. אנשים עניים, רעבים, חולים. בזמן שאנחנו נלחמים על הזכות לביטוי חפשי, יש רבים רבים בישראל שנאבקים על הזכות לחיות. והזכות הזו – של חיים בכבוד מינימאלי קודמת בעיני לכל זכות ליבראלית אחרת.

בינתיים כולם מבינים שאחת המטרות החשובות של הכנסת הזו היא להקטין את דרגות החופש שרכשו להם הפיונים האלו – להעביר מסרים לאלפי קוראים מעל הראש של ירום הודם.

אני רוצה להתמקד ביום שאחרי. מה אנחנו, שמאמינים שחשוב שקולנו יישמע – גם אם לפעמים נראה שאף אחד לא קורא את מה שאנחנו רוצים לצעוק, צריכים לעשות?

אני קורא ליצירת איגוד הבלוגרים החופשיים. אפילו על שם חשבתי.

באמשך – בלוגרים ארצישראלים מאוחדים – שוחרי כתיבה. אם נתאגד – נוכל להגן איש על רעהו. נוכל לארגן סיוע משפטי משותף לבלוגרים, ויותר מכך. נוכל להתחייב להעתיק כל משפט שמוביל לתביעה. נתעקש על הליך נפרד כנגד כל אחד מאיתנו על לשונות רעות שנעתיק זה מזה, ונגרור כל תביעה כזו שוב ושוב ושוב…

אינני משפטן. השיח המשפטי זר ומוזר לי אבל אני מקווה שניתן יהיה לגרור כל תובע באופן אישי לבית המשפט יום אחר יום עד שלא יהיה להם זמן לעשות נזק במקומות אחרים.  אני לא יודע הרבה אבל ברור לי שהחוק הזה יכול לאיים אבל לא לעצור את הזרם האדיר של כתיבה יצירתית, מחשבה מקורית ושיח פורה שמתרחש בבלוגוספרה וברשתות החברתיות.

ועוד כמה משפטים על אביר נעורי לכאורה – חבר הכנסת מאיר שטרית. גדלתי ביבנה. העיר שמאיר שטרית הצליח להפוך לסיפור הצלחה. במקום ממנו באתי מאיר שטרית היה גיבור. בשנים האחרונות אני נדהם מהחוקים שהוא מוביל, מהאפלה שמשתררת מסביב לכאורה. אבל בעצם כדאי שאשתוק. כי אין לי שלוש מאות אלף שקלים. לכולנו יחד יש גם יש.

מה דעתכם? שנתאחד?

• מדינה לאניסטר. חידלון. רדידות. מה לי ולך? #

קשה מאוד להבין את מה שמתרחש במערכת הבריאות בעת האחרונה. הנושא כל כך מורכב, שכל ניסוח פשטני כמו שאוהבים בטלוויזיה, ברדיו ובמדיה הממוסדת מעוות את המציאות.

• במערכת חסרים רופאים. בכל שנה רבים פורשים לגמלאות, מעטים נכנסים למערכת, האוכלוסייה גדלה ומזדקנת, וצרכי הבריאות שלה גדלים והולכים. זו הבעיה המרכזית. כולם ידעו שסביב 2010 יתחיל חסר ברופאים, ואף אחד לא עשה כל צעד משמעותי בכדי שנתחיל לחנך מספיק רופאים בארץ הזו בכדי לשרת אותה (מצב כוח האדם של האחיות גרוע עוד יותר).
• עד 2010 הפיתרון של החסר ברופאים, והגידול בצרכים היה באמצעות מתיחת הרופאים במערכת עד קצה גבול היכולת. רוב הרופאים עובדים הרבה יותר ממשרה מלאה, מתמחים בתורנויות, רופאים בכירים במרפאות הקופה, במגזר הפרטי, בתורנויות וכוננויות. בצורה זו המערכת חסכה "תקנים", השכר הנוסף לא גרר תשלומים סוציאליים, והכל על מי מנוחות.
• הסכם הרופאים מנסה להמשיך באותה הצורה. נשפוך עוד קצת כסף למערכת, נעלה את מספר שעות העבודה של הרופאים בקופות החולים, נאריך את גיל ביצוע התורנויות עד 47, ננסה לעודד רופאים לעבור מהמרכז לפריפריה שם באמת יש קריסה, ונתגלגל הלאה.
• החטא המרכזי הוא בכך שההסתדרות הרפואית קיבלה את מגרש המשחקים כמו שהוא : זה הכסף שיש לשפוך למערכת, עכשיו בואו נראה איך מחלקים אותו בין הרופאים הקיימים, ואיך מאלצים את כולם להמשיך ולהחזיק את הצרכים הגדלים עם פחות ופחות כוח אדם.
• הדור הצעיר לא מוכן לקבל את מגרש המשחקים הזה. אנחנו לא מוכנים לעבוד ככה. אם חסרים רופאים בגלל רשלנות פקידותית של האוצר, משרד הבריאות, או הממשלה, אל תפילו אותה על הגב העמוס שלנו. אנחנו כבר לא מסוגלים לתת רפואה טובה. בואו נשנה את המגרש במקום להמשיך לשחק עליו עם פחות שחקנים.
• באוצר, במשרד הבריאות, אצל ראש הממשלה וגם בהסתדרות הרפואית נוח לדבר על כסף. תוספת X לשכר. כך קל לעורר גם אנטגוניזם כנגד הרופאים. "הם רוצים כסף" כך אומרים. זה פשוט לא נכון. המתמחים ואנחנו בקהילה רוצים אופק, עתיד, לעבודה במערכת. אנחנו לא מוכנים לקבל מתיחה נוספת במיטת הסדום של המערכת גם לא תמורת חופן דולארים, יורו או שקלים.
• הפער בין השפה של הרופאים הצעירים, (רפואה טובה, מערכת, עתיד, אופק), לבין שפת האוצר, (כסף, שכר, תוספות מיוחדות), אדיר. מכאן נובעת גם חוסר הבנה, בלבול וכעס רב. מובילי ההסתדרות הרפואית, בוגרי המקצוע שלנו, הממשלה, בית המשפט והאוצר מדברים בשפת האתמול. את המשבר שלנו לא ניתן לפתור באמצעות כסף. הוא לא יעזור.
• המדינה באמצעות בית המשפט, בשיתוף פעולה מלא של ההסתדרות הרפואית, הובילה את המתמחים ברגל גסה, באמצעות עצירת כל יכולת שלהם להביע מחאה, (צו מניעה נגד הפגנות), עיצומים (צו מניעה נגד יציאה מהמחלקה), או, התפטרות, (צו מניעה נגד התפטרות פעמיים). המדינה בחוסר תום לב מובהק חיכתה בכל פעם עד יממה לפני כניסת ההתפטרויות לתקפן ואז פנתה לקבלת סעד בבית המשפט. ההסתדרות הרפואית, שאמורה לייצג את הרופאים שיתפה פעולה באופן מלא עם המדינה לפחות בעתירה הראשונה שלה.
• המדינה היא האוצר, האוצר הוא המדינה. האוצר הזה ופקידיו לא בוחלים בשום אמצעי בכדי לרוקן מתוכן שירותים ציבוריים, ובלשונו של ראש הממשלה – להמשיך את הדיאטה של האיש השמן, (השירות הציבורי), שהפך מזמן כבר למוזלמן, ולהעשיר את התזונה של האיש הרזה, (אנשי העסקים, אבירי הרפואה הפרטית למטרות רווח). אחד האמצעים הוא הפיכת הרופאים הצעירים לפושעים. טרוריסטים. פורעי חוק. כוחניים. באמצעות סימון שלהם ככאלה, ניתן לבודד אותם, להמשיך ולנצל אותם.
• חלק גדול מהרופאים כבר כל כך מאסו במערכת שאין שום סיכוי לרכוש את נאמנותם בחזרה. היום אנחנו רצוצים, כועסים, עצובים, כל הדברים האלה – אבל בטח לא מרפאים. היחס של המדינה לרופאיה ישתקף עוד שנים ארוכות בטיפול שיעניקו הרופאים לחולים.
• התוספת לשכר שקיבלתי כרופא מומחה בזכות ההסכם עומדת על כ 400 שקלים בחודש. תמורתה אני צריך להוסיף שעות רבות של עבודה, להסכים להמשיך לטפל במספר כפול כמעט של מטופלים בגלל שאין רופאים נוספים באזור, לחתום על שעון נוכחות, ושאר מריעין בישין. לא רוצה. בטח שאני לא רוצה להיות כבול להסכם כזה לתשע השנים הבאות. דרך אגב, לא אכפת לי כמה עוד יוסיפו. לא רוצה.
• הרופאים שבשטח, מתמחים, מומחים בבתי החולים ואנחנו שבקהילה יודעים את האמת. אנחנו גם ככה מתוחים עד לקצה ויותר מכך. שום כמות של כסף לא תוכל לתקן את זה, והמצב הזה רק הולך להיות גרוע יותר. אנחנו נאבקים על היכולת שלנו לעשות רפואה טובה, לטפל.
• בכירי המקצוע שלנו – מנהלי בתי החולים במרכז, הוועדים החזקים של בתי החולים האלו – איכלוב, תל השומר, מאיר, רמב"ם מעודדים ומלבים את המשבר. הם משתמשים במתמחים אלו שקל למדינה לדרסם כחלוץ לפני המחנה, בשר תותחים בכדי לכפות הכנסה של רפואה פרטית אל לב ליבה של המערכת הציבורית. המשבר לא יסתיים לפני שהם יקבלו את רצונם. שר"פ.
• התפטרות המונית היא פצצת אטום שהטילו המתמחים, נשק יומדין שאפשר להשתמש בו רק פעם אחת. הנזק למקצוע שלנו אדיר, הכרסום בייצוג שלנו, ובאמון של המטופלים שלנו ברופאים עבר נזק חסר תקנה כאן. גם אם ההסכם גרוע, וגם אם אני מבין לליבם, לדעתי הם עושים מעשה שאסור לעשותו בצורה קולקטיבית.
• הסיכום – עצוב. אין טובים, אין רעים, יש אינטרסים, ויש קבוצה של רופאים, אלו שעומדים בקו הראשון, אם תרצו, מגש הכסף עליו עומדת כל המערכת הזו שהופכים לפושעים. יש ראש ממשלה ושר בריאות שחושב שיוכל לגייס רופאים מהודו במקומנו. יש פקידי אוצר שיודעים רק לדבר על כסף אבל בעצם עוסקים בדיני נפשות בלי שום אחריות אישית על תוצאות הרות אסון של מעשיהם. יש מקצוע מפואר שעובר זובור – מושחר בזפת, ומעוטר בנוצות לעיני כל.
• אתמול התווכחתי עם כמה מטופלים שמנסים מזה חודשיים להצטרף למרפאה העמוסה שלי. כי אין רופאים באזור. הסברתי להם שלמרות שהצליחו לסובב לי את היד ולהתקבל למרפאה אני לא בטוח שהם רוצים לקבל שירות מרופא שכופים עליו לטפל בהם. הסברתי להם שהעומס מעמיד אותי צעד אחד מקריסה או פרישה. הם אמרו לי שלמרות ההבנה שלהם הם רוצים רפואה טובה. אמרתי להם שכנראה זה בלתי אפשרי בישראל של שנת 2011. זהו.

• באסה באסה, מדינה מדינה, פשיזם פשיזם. בי בי אחד. #
• המיילדת שלנו השאירה את השלישית קשורה בחוט הטבור דקות ארוכות בזמן שאני נאנקתי בפאניקה. עכשיו מחקר טוב מראה שהיא צדקה. http://t.co/4ckoh8oR #
• העבודה שלנו בואדי נעם בוידאו שיצר @nitayp
  http://t.co/Dangfdsc #
• שואלים אותי למה אני לא כותב כלום על הסמטוחה של המתמחים. זהו שאין לי זמן. אני בעבודה כל הזמן. רק חזרתי מעוד לקוחה לא מרוצה. שבע בבוקר בשוחה. #
• אה. כן. אין רופאים בנגב. גם בלי פרישה התפטרות ובתי משפט. #

• http://t.co/OtpnfvjO #
• Docs in usa are standing up to #OccupyHealthcare its about time, at least everyone there knows its failing. You go docs! #
• השלישית: היום מהבוקר היה יצחק רבין. אני: כן. אמא ואני גרנו במעונות כשרצחו אותו ונסענו לירושלים. היא: מה היית חי כל כך מזמן? #יחסיות #
• כשקמים מוקדם בבוקר אפשר לשמוע את רבין מתהפך בקברו ויגאל עמיר במיטתו. #טרוסטורי #
• RT @yuval_dror: קדושים http://t.co/izUETXBO #