אז נסענו לחופשה. ממש לפני החופשה הורדתי את הספר חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנומברה בגרסתשמע בלועזית לשמוע בדרך. התחלנו לשמוע. ואז חלתה הילדה. בבית חולים הדסה יש קניון צמוד למיון. וצומת ספרים. ובאג. ושאר מפלצות צרכנות. וארבעים שקלים ליום חניה. ומעלית בלי כפתורים בפנים. עולם רפואי אחר בעיר הקודש.

קנינו את הספר, חיכתה וקראה, קראה והמתינה. עד שסיימה.

אחר כך כתבה ביקורת לספר –

קליי ג'אנון הוא מעצב מובטל. המשבר הכלכלי דוחף אותו למצוא עבודה, כלשהי, כמה שיותר מהר – וכך הוא מוצא את עצמו כאחראי משמרת הלילה בחנות הספרים המוזרה של מר פנומברה – אדם מבוגר ותמהוני במקצת.

תכולת החנות המשונה – חנות צרה וגבוהה, בעלת מספר מצומצם של ספרים שאנשים באמת קונים וספריות שלמות ומשונות שחברי מועדון מוזר משאילים ומחזירים – מטרידה את מוחו של קליי. פתיחת הספרים מובילה אותו לחיפוש אינטנסיבי, שיוביל אותו למקומות שלא ידע שקיימים, לאנשים שלא חשב שאי פעם יפגוש, ולמסקנות ממש קיטשיות בסוף.

[רובין סלואן, מודן, 291 עמודים, תרגום: רוני בק].

לחנות הספרים ללא הפסקה יש שלושה יתרונות מרכזיים:

1. זה ספר על ספרים. כמה מגניב.
2. מעורבת בספר המון טכנולוגיה, שכמה שהיא נראית בדיונית, לי זה נראה אמין. הרבה אמרו שזה קורה בעתיד הקרוב. זה לא, זה קורה שנה שעברה.
3. לסופר יש תיאורים מבריקים מדי פעם, מהסוג שגורם לך לגחך כל עמוד וחצי ואז להצטער שלא חשבת על זה לבד. לספרים בדרך כלל יש שניים. לא ספרתי, אבל לחנות הספרים יש אולי מאה.

עוד דברים טובים:

• בערך כל מאה העמודים האחרונים הם פאנץ' ליין, שמתגלה כשגוי וממשיך לעוד פאנץ' ליין. בגלל שהפאנץ' ליין הוא החלק הכי כיף בספר מסתורין, זה ממש כיף.
• התרגום לא נכשל במאמץ ההירואי שלו לתרגם את התיאורים המבריקים שהוזכרו קודם. שמעתי בערך חצי ממנו באנגלית קודם והקריאה הייתה רק כדי לבדוק את התרגום [ושלא פספסתי כלום]. ואז סיימתי אותו בטעות.
• ההורים שלי נהנו ממנו, אני נהניתי ממנו וגם אחי הקטן [12.5] יהנה ממנו.
• הוא מאוד, מאוד אמין. אנחנו מתעסקים עם מחשבי על ומסדרים סודיים ובחורה שמתלבשת כמו דמות קומיקס, וזה נראה כמו השתלשלות טבעית של העניינים.
• יש לו אפילוג שדומה לכתוביות הלבנות בסוף הסרטים – מה קרה עם הדמויות אחר כך באופן תמציתי ובזמן עתיד.
• זה טיול המוזיאונים היחיד שבאמת נהניתי ממנו. שזה מוזר, כי במהלך הדרך פגשנו מוזיאון לסריגה.
• הסוף אדיר. קצת מוזר, והרבה אדיר.

וכמה דברים לא טובים:

• אנחנו לא זוכים לשמוע איך חצי מהדמויות נראות, אבל לתאר עיר מיניאטורית מפסטה זה כן חשוב? באמת?
• היו כמה דברים באפילוג שהוא פשוט שלף כדי לעשות את זה יותר מגניב ושבר את הדמויות קצת.
• מדברים על האפילוג, יש שם פשוט פסקת קיטש בסוף. "ותלכו עם הלב שלכם! וחברות זה הכי חשוב!" ושטויות. לא מגניב.
• הוא מתייחס לעברית כג'יבריש, יחד עם סינית וקוריאנית, מספר פעמים לא מבוטל במהלך הספר. מתרגם יקר, הספר כתוב בעברית. הייתי שוקלת להחליף את זה לנורדית או תאילנדית או משהו.

"חנות הספרים ללא הפסקה של פנומברה" מתחיל כסיפור ידידותי וחביב, והופך לסיפור רחב על ההיסטוריה של הדפוס – והגסיסה שלו. הוא מרתק, הוא מוזר, הוא חדשני, ויותר מהכל, הוא ממש ממש מגניב.