פרזיט פרטי וקטלני – מערכת הבריאות הישראלית והרפואה הפרטית
לפני שנים ארוכות סבלה מטופלת אהובה שלי מכאבים בחזה בעת שהותה בירושלים ראש שמחתנו. אמבולנס הוזמן, המיון בבית החולים הירושלמי מיין, והיא הופנתה במהירות באבחנה של התקף לב לצנתור. עם צאתה מחדר הצינתורים פנה אליה פרופסור מכובד. שלום הוא אמר, אני פרופסור מכובד. מנתח לב. אשמח מאוד לנתח אותך במידה ותבחרי בי דרך השר"פ. מספר דקות מאוחר יותר פנה אליה פרופסור נכבד. שלום הוא אמר, אני פרופסור נכבד. אנתח אותך בשמחה במידה ותבחרי דווקא בי באמצעות השר"פ. ומה יקרה אם לא אבחר בך שאלה המטופלת? אינני יודע מי ינתח אותך ענה הנכבד. ייתכן שיהיה זה המתמחה בשנתו הראשונה, מי יודע? שני המפגשים האלו הגיעו לפני שהקרדיולוגים הספיקו בכלל לבשר למטופלת שמצאו מחלה בשלושת כלי הדם המובילים חמצן אל הלב, ושניתוח זו ההמלצה. המטופלת, סוציאליסטית, ללא ביטוח פרטי הלכה לניתוח "עממי". רגיל. במהלך האשפוז ולאחר הניתוח המוצלח היא חזרה זועמת. האחיות סיפרו לה שפרופסור נכבד ופרופסור מכובד מנתחים מעט מאוד מטופלים רגילים. האפשרות להגיע לתור אצלם במערכת הציבורית לא קיימת כמעט. פרטי בציבורי. ציבורי בפרטי.
הרפואה הפרטית בישראל היא פרזיט. פרזיט מסוכן למאכסן שלה – מערכת הבריאות הציבורית והחברה הישראלית.
פרזיטים – ברפואית מדוברת הם טפילים שחיים על מאכסן. אין להם קיום עצמאי מלא ללא מאכסן, והם ניזונים על המאכסן ומשאביו. עוד מאפיין חשוב של טפילים – הם גורמים לנזק למאכסן. ברוב המקרים הביולוגיה יוצרת איזון עדין בין הנזק שגורם הפרזיט לבין המאכסן כך שהמאכסן לא מתכלה לחלוטין, והפרזיט ממשיך לחגוג ולהתרבות על חשבונו לאורך זמן. דוגמאות מעולם הרפואה של טפילים -כינים, תולעי מעי, אמבה, טפיל המלריה ועוד.
מערכת הבריאות הציבורית והחברה הישראלית מאכסנים טפיל שכזה. בניגוד לאיזון העדין שנשמר כשהפרזיט מתפתח ביולוגית עם המאכסן לאורך דורות רבים, מערכת הבריאות הפרטית מחסלת לאט לאט וביסודיות את מערכת הבריאות הציבורית, ובו בזמן מוצצת את לשדה של המערכת עד כלות.
מערכת הבריאות הציבורית בישראל היא מערכת מצויינת. מקורה בהסכמה חברתית רחבה לדאגה לחלש ולחולה, בחמלה וחסד יהודי של ביקור חולים, וגמילות חסדים, יחד עם עקרונות סוציאליסטיים שעמדו בבסיס הקמת שירותי הבריאות בישראל במאה האחרונה. בשנים האחרונות היא מפורקת מנכסיה, מופרטת לעייפה, ומורעבת תקציבית במה שנראה כמו כוונת מכוון. כולם מרוויחים מההפרטה הזוחלת. מהפרזיט הגדל. הממשלה משלמת פחות מהעלות הכוללת של שירותי הבריאות, הרופאים מרוויחים יפה, תאגידים עסקיים מצאו מכרה זהב שגדל כל הזמן. והחולים? הם כבר ישלמו. כמה שצריך. תמיד.
כמעט חצי מעלות שירותי הבריאות יוצאים ישירות מכיסם של החולים. שיעור זה חסר תקדים בעולם המפותח. צריך לזכור. החולים מתקשים לרוב לעבוד, הם עניים, הם חולים. אין מס נורא יותר מעושק של החולים, אלה שאין להם ברירה.
הוועדה לבחינת הרפואה הציבורית בראש שרת הבריאות יעל גרמן תדון שוב בהכנסת שר"פ לכל בתי החולים הציבוריים. ההסתדרות הרפואית כנראה תומכת. בוועידת ההסתדרות הרפואית לפני מספר שנים ניסינו בכוחות דלים להביא הצעה לדיון לסדר היום. לפני שנתמוך בהחלת שר"פ על ישראל כולה בואו נבצע בדיקה. הוגנת. על השפעות השר"פ שמותר בירושלים על שירותי הבריאות בירושלים. לפני שמכשירים את השר"פ ראוי לבצע בדיקה מעמיקה של ערבוב הפרטי והציבורי.
וועדת מומחי הבריאות שלצד המחאה החברתית דנה במסמך מפורט על הערבוב המסוכן בין פרטי לציבורי. כדאי לקרוא את מה שהם כותבים.
בכדי להימנע מלשון הרע ופגיעה בסודיות רפואית – המקרים שאני מתאר הם גרסאות מעוותות ודמיוניות לחלוטין המבוססים באופן רופף על המציאות. הרופאים שאני מתאר והתאגידים – גם הם ספקולטיביים. מדע בדיוני כואב ומדמם שכזה.
הנתינים בחרו בהשקפה הקלקלית הניאו-ליברלית. איך אמר ניסו שחם? ח'רה עליהם. שישרפו.
תגובה מאת: Mosheshy | פורסם ביום: 28 ביוני 2013 | בשעה: 15:28
[…] אסי סיקורל – הדוקטור עם הכי הרבה לב ומעורבות בנגב […]
פינגבק מאת: 5 פוסטים+5+2 בלוגים # קיץ בבלוגספירה | תקריב | פורסם ביום: 28 ביוני 2013 | בשעה: 23:19
עצוב ומושחת מוסרית וכמו תמיד, החלשים משלמים את המחיר
תגובה מאת: ח ל י | פורסם ביום: 29 ביוני 2013 | בשעה: 11:59
הבעיה שהועלתה מנוסחת בצורה מאד מעניינת!
כמובן שלנושא של שילוב השר"פ ברפואה הציבורית ישנם יתרונות וחסרונות נוספים שהיה ראוי לציין.
תגובה מאת: שיראל | פורסם ביום: 30 ביוני 2013 | בשעה: 11:50