כמו לרכב על אופניים
השבת התרוצצתי אחרי השלישית, עד שלמדה לרכב. היא אמרה שזה כיף עד שנפלה והתנגשה בפח הזבל. אחר כך ביקשה לחזור הביתה. המשכנו לרוץ וכמו שקית תה היא נפלה וקמה, קמה ונפלה, עד שהצליחה לרכב לבדה הלוך וחזור, ואני נשארתי הרחק מרחוק.
הולך לאיטי מתנשף חשבתי שזהו, עוד פעם אחת ודי, וכמה שיער לבן יש עלי עכשיו כשכבר כמעט אמצע החיים. והיא שהתקדמה כבר מאה מטרים לפנים התחילה סיבוב, צעקה אאאאבא, וקראה לי לבוא. עדיין היא צריכה את הזקן. ואני עדיין צריך אותה.
ואבא מלמד ילדה לרכב, ולקום אחרי שנופלת, ולהמשיך וליפול שוב ולהצליח בסוף.
והשריטות האלה בנשמה ועל העור מלמדות אותי שאנחנו עדיין כאן, לומדים ביחד, מלמדים זו את זה, אהבה.
תזכיר לה את המשפט מעליזה בארץ הפלאות. צריך להסתכל לאן שאתה רוכב ולא לרכב לאן שאתה מסתכל.
תגובה מאת: נתאי | פורסם ביום: 3 בדצמבר 2011 | בשעה: 20:40
איזה עונג פוסט
תגובה מאת: ח ל י | פורסם ביום: 3 בדצמבר 2011 | בשעה: 23:34
My patent can save you hours of running and tears. You start the kid on a korkinet. Within a couple of hours, he/she can ride with both feet off the ground. In a day or two, put them on a bicycle and they'll take off right away. I did it twice and it worked a dream!
תגובה מאת: Mike Diamond | פורסם ביום: 8 בדצמבר 2011 | בשעה: 13:31