חמש עצות שכתבתי למי שבאוהלים, כדי שלא יהיו חולים. חם נורא, ובזמנים אלו באמת אבל באמת לא כדאי להיות חולה בישראל.
מאז שאני כותב בלוג גם באתר של הכללית אני מפלרטט עם השילוב המעניין שיש שם בין שיווק לכתיבה. בבלוג האישי שלי מעולם לא עלו פרסומות או תוכן שיווקי ושם אני חלק ממכונה. הדברים שם תופסים צורה, הם צריכים להתרגל, ואני, ובלוג כמו כל בלוג צריך לפחות שלושים פוסטים בשביל לתפוס צורה וכיוון.
השבועות שבועות מאוד אינטנסיביים. המון חולים במרפאות, וחוץ מזה בקיבוץ שלי מסתיימת בניית המרפאה החדשה, והשירות האינטגרטיבי / אלנטרנטיבי החדש שלי התחיל גם הוא לעבוד החודש.
מאבק הרופאים תופס עוד נתח גדול ביומיום שלי, ויחד עם קבוצה של רופאים צעירים מהקהילה שאכפת להם אנחנו מנהלים מאבק שקט אבל אפקטיבי בכדי לשפר את מצבנו אחרי השביתה. קשה לשמוע בתוך הרעש אבל רוב הרפואה היום נעשית מחוץ לבתי החולים, ואנחנו ברפואה הראשונית בפריפריה קורסים. רק השבוע צלצלו אלי שני חברים שאין להם החלפה מסודרת לופשה השנתית. אז בחודש הבא נוספו לי עוד שלוש מרפאות. אצלי כבר שנים אני יודע שאין החלפה כשאני יוצא לחופש, ולכן ביום ראשון אני במילואים אז חייב לשבץ מרפאה במקום זה ביום שישי בצהריים. לא שלא רוצים לעזור לנו, פשוט אין רופאים. המצב הזה כנראה הולך להחמיר אלא אם כן יהיה שינוי דראסטי. בתחום הזה, לצערי אני לא אופטימי ומרגיש שיהיה הרבה יותר רע לפני שיהיה יותר טוב.
ההישג האמיתי של התקופה מבחינת מאבק הרופאים הוא שסוף סוף הצלחנו לגבש קבוצה אכפתית של רופאי משפחה צעירים ופרצנו אל מעבר למעגל הצר בו אני פועל בארבע או חמש השנים האחרונות ברפואת המשפחה. מסתבר שיש עוד אנשים שלא מוכנים יותר לוותר, שמאמינים ברפואה הציבורית, אוהבים אותה, ומוכנים להגן עליה.
אני מתרגש לראות את כל מה שקורה ברחובות, ואולי לא תתממש מהפכה אמיתית בסיבוב הזה, הלוואי שכן. עצם העובדה, שאנשי מעמד הביניים, שעד היום שקטו, עבדו, שילמו מיסים, וחשבו שטוב להם מדברים בקול גדול על מדינת רווחה, נגד קפיטליזם חזירי, ובעד חלוקת הפירות המשותפים לכולם, זה ההישג האמיתי של הקיץ הזה.
עוד משהו לא מפתיע אבל מעניין – לראות כמה קל לקבוצה קטנה של חדורי אמונה לשנות כאן משהו. הממשלה זזה, נלחצת ומתחילה לרקוד בקלות רבה, ההסתדרות הרפואית שכמעט חתמה על הסכם חזרה בה, וזאת באמצעות אקטים פשוטים יחסית של התנגדות אזרחית.
זה מעודד. ואוו. יצא פוסט אופטימי של בוקר.
יאללה. הולך לחולים. יום נפלא, ואל תתיבשו לי שם. אין מספיק רופאים אפילו בתל אביב.