מכתב פתוח לאחי המתמחים – נקודות למחשבה
אחי המתמחים המוחים כנגד ההסתדרות הרפואית. התקשורת מלטפת אתכם, ההמון מריע לכם, התלהבות יוצרת התלהמות ושמחה. אני שרק אתמול הייתי מתמחה קורא לכם לנשום, לחשוב ולהיזהר כי למה שתעשו בימים הבאים יכולה להיות השפעה שלילית ארוכת שנים על כולנו. המילים שלי נאמרות באהבה ולא מתוך תחושת עליונות. הן נאמרות בפחד אמיתי מפני הנזק שעלול להיגרם לכולנו כבר בימים הקרובים.
1. אל תשמידו את רפואת הפריפריה – מה שהקפיץ את המחאה היתה העובדה שלא נוספים מספיק תקנים בהסכם. זו הסיבה שהמחאה פרצה במרכז ולא בפריפריה. אצלנו בפריפריה מחלקות רבות עומדות עם תקנים פנויים. מתמחים לא באים. במחלקה שלי לא היו מעולם כל כך מעט מתמחים. מתמחים מעדיפים להתמחות במרכז. הדרישה לתוספת תקנים במרכז תוביל לריקון הפריפריה. היום זה כבר ברור. אין מספיר רופאים ולא יהיו לפחות בעשור הקרוב. המצב הולך להיות גרוע יותר לפני שישתפר, ובינתיים כל תקן שנוסף בראש שרשרת המזון באיכילוב גורם לירידה במספר המתמחים במחלקה פנימית או כירורגית בסורוקה או בצפת בתחתית שרשרת המזון. כבר היום יש פחות משני רופאים לאלף איש בדרום, יותר מארבעה לאלף בתל אביב. אל תתרמו להחמרת המצב. תוספת תקנים מהווה גזלת רופאים מהפריפריה למרכז.
2. אל תשמידו את הארגון היציג שלכם. תשתלטו עליו. הכוח שלנו הוא באחדותנו. יצירת קרע בציבור הרופאים גורמת לאבדן המנדט והלגיטימציה של ההסתדרות הרפואית, והחלשה משמעותית של יכולת המיקוח של כולנו. אנחנו בקהילה פועלים מתחילת המאבק בצורה שקטה, ובתוך הארגון בכדי לחשק את הועדים שלנו למשא ומתן הוגן וטוב. פרישה מההסתדרות הרפואית תגרום להחלשת כולנו. הדרך הנכונה לדעתי היא לנסות בכל דרך להשפיע על ההסתדרות הרפואית – כמו שעשיתם בשבוע שעבר, כמו שעשינו בתחילת המאבק עם נושא השר"פ. לא באמת קשה להשפיע מבפנים. נכון, הרבה יותר סקסי לצעוק ברחובות, אבל גם מחליש את כולנו. אנחנו – הרופאים הצעירים בקהילה מבינים היום שהיינו צריכים לחדור עוד פנימה אל הוועדים, אל ההסתדרות הרפואית. עשינו זאת – לא מספיק. בסיבוב הבא – אני מקווה שננסה ונצליח להכניס כמה שיותר נציגים לועדים השונים, ולהשפיע מבפנים, מתוך עמדת כוח, ותוך כדי שימוש במנגנון על השנים שעוד יבואו.
3. בוררות – המהלכים שאתם מובילים הביאו בפעם הראשונה להוצאת צווי מניעה. אני האחרון שיתמוך במה שעושה בית הדין לעבודה, שמונע מארגון יציג את זכות המחאה, שמאפשר למדינה להגיש בקשה לצווי מניעה מדי יום בלי סיבה ושמתערב ברגל גסה בהסכמי עבודה בלי סיבה ממשית. אנחנו לא מפחדים מבוררות. אנחנו יודעים שהפעם הבוררות תהיה לטובתנו. כך גם חשבנו לפני עשור וחמש שנים ושלוש שנים. הגעה לבוררות גם הפעם תקבע את הבוררות כמנגנון היחידי לפתרון סוגיות תעסוקה של הרופאים. הגעה לבוררות הפעם תהפוך אותנו לסקטור שאסור שישבות. הסכנה ממשית שנהפוך לסקטור שתלוי בחסדי אחרים, בדומה לשוטרים בדומה לאנשי הצבא. הובלה ביודעין לבוררות אולי תהיה טובה בטווח הקצר – גם זה לא סביר כי לאוצר יש טקטיקות השהייה, ואפשרויות לעקר את תהליך הבוררות מתוכן, אבל בטווח הארוך היא תהייה הרסנית לעתיד של כולנו.
4. ניצול – התמיכה של הרופאים הבכירים וחלק מהוועדים בבתי החולים מהווה ניצול לשמו. אני מציע שלא תשמשו פה לרופאים שלא מעוניינם לדבר בשם עצמם, אל תפלו קורבן לאינטרסים של אחרים. האם באמת כדאי לכם לשמש פה לאופוזיציה בתוך ההסתדרות הרפואית שלא ברור אם תמשיך לתמוך בכם ביום פקודה?
5. קהילה – בלהט המאבק קל לשכוח שרובכם תעבדו בדרך זו או אחרת בקהילה. רוב המעשה הרפואי היום נעשה בקהילה, וההתמקדות שלכם בהסכם של בתי החולים היא בעייתית. היא מאפשרת הזנחה של המקום בו תעבדו רובכם בעתיד. שוב, אתם משמשים כפה ונשכבים על הגדר עבור רופאי בתי החולים, בעוד שרופאי הקהילה נשארים להתמודד לבדם באפלה. האם בצורה כזו אתם דואגים לעתידכם? לעתיד המערכת?
בצניעות אני מציע לנסות ולשנות מבפנים. לתבוע מההסתדרות הרפואית שיתוף בתהליך המשא ומתן, לקבוע דרישות ספציפיות ולעקוב אחר התקדמות הטיפול בהן במשא ומתן, לבקש זמן אצל נשיאת בית המשפט ואל מול אנשי האוצר. יחד. בפנים. עוד חשוב להבין את מגבלות המערכת. איש לא יכול להמציא עוד 1000 רופאים לבתי החולים היום בלי לפגוע פגיעה אנושה בפריפריה המוזנחת גם כך. הדרך היחידה היא להגיע להסכם שיתגמל אותנו כמה שיותר טוב בשנים הקרובות שעומדות להיות קשות עקב פרישתם של המוני רופאים, הסכם שידאג שנתחיל בהעלאה משמעותית נוספת של מספר הסטודנטים לרפואה בכדי שבעוד עשור – יכנסו למערכת מספיק רופאים.
בתור רופא למדתי לחפש את הדרך הטיפולית העדינה ביותר, האגרסיבית פחות לתיקון הבעיה. האם ניתוח כריתת ההסתדרות הרפואית הוא שנחוץ בעת הזו? האם אפשר להגיע לאותה תוצאה באמצעות טיפול עדין יותר? לעורר את מנגנוני ההחלמה הטבעיים של המקצוע שלנו בלי סכינים?
העתיד של כולנו בידינו, בידכם.
אסי
1. מה שהקפיץ את כולם זה לא רק נושא התקנים, זה שההסכם כולו גרוע. גם תוספת השכר מביכה (מבחינה ריאלית, אינה תוספת כלל), גם לא נתנו תקנים, גם נכנענו לאזיקון אלקטרוני, גם מחייבים מומחים בביצוע תורנויות… אין בהסכם הזה שום דבר טוב.
שנית, לפחות לגבי פנימית (ואני מאמין לגבי השאר), ה"פריפריה" מתחילה פחות או יותר 20 דק' מאיכילוב. גם בהלל יפה וגם באסה"ר ווולפסון עושים 8-9 תורנויות בחודש.
כמובן, שהמדינה הפקירה את הנגב – הרי אין בית חולים ממשלתי דרומית לאשקלון. זה סיפור אחר שלא ייפתר ע"י השביתה וגם לא יוחמר על ידה.
כהערת צד, לא יכול לדמיין מישהו בישראל שרוצה מרכז אבל מוצא עצמו בסורוקה, אלא אם כן מדובר בפלסטיקה או עור.
2. מבחינת מרש"ם, אין שום רצון או גם סיבה "להתנתק" מהר"י
3. אף אחד לא רוצה להגיע לבוררות, למעט האוצר. כולי תקווה שבית הדין ידחה את בקשת המדינה, שכמו שאמרת מהווה לא יותר ממניעת זכות המחאה.
5. אני לא מבין איך זה קשור.
תגובה מאת: אורן | פורסם ביום: 24 ביולי 2011 | בשעה: 18:12
אורן שלום תודה על התגובה.
בנוגע לסעיף חמש – אני מצפ ה למעורבות פעילה של המתמחים גם ברפואת הקהילה מבחינת סיוע בהכנעת המשא ומתן. חוסר ההתייחסות של מרשם לנושאי הקהילה מביעה בעיני את הסימן המובהק חםביותר להיות ההתארגנות צרה ומפלגת. אני שמח שההחלטה שהתקבלה לבסוף היתה לא לפלג את ההסתדרות הרפואית אבל האם מישהו ממרשם יודע מה קורה עם המשא ומתן בקחהילה? האם אתם מודעים לבעיות מחוץ לבית החולים?
בנוגע לסעיף 2מה שאתה אומר הוא לא מה שאמרו ביומיים הראשונים של מחאת המתמחים. אני יודע שהאופציה של פילוג עמדה על השולחן וטוב שלא נבחרה.
בנוגע לסעיף 3 גם אם המתמחים רוצים או לא רוצים להגיע לבוררות אם תוצאת המעשים שלהם תוביל או תקדם בוררות מבחינתי אין הבדל. ברור לי שהמחאה היתה ספונטאנית למחצה אבל כאן חשוב היה לצאת מיד בהודעה ברורה שמדובר במחאה כנגד האוצר ולא כנגד כל הרופאים שאינם מתמחים.
בנוגע לתקנים וגניבת המוחות תחשוב על שרשרת המזון. מתמחים בעלי אפשרויות רבות יותר בוחרים בהתמחויות המבוקשות. תוספת עוד תקנים במקומות המבוקשים תמלא צאת התקנים ברופאים שבלי התקנים הללו היו נמצאים בפריפריה. אין היום רומאים שעומדים בתור ומחכים לתקן להתמחות. מדובר במשחק סכום אפס. לכן כל תקן מלא נוסף במרכז משמעותו עוד תקן ריק בפריפריה. זה מאוד פשוט.
בנוגע לסעיף הראשון אין לי וויכוח אתך כי לא הייתי שם. אסי
תגובה מאת: assi | פורסם ביום: 24 ביולי 2011 | בשעה: 20:27
5) למען האמת אין לי מושג כמה דגש הר"י שמה על רפואה קהילתית בהסכם- לא ראיתי התייחסות אליו בהדלפה. המחאה הספונטנית הובלה ע"י מתמחים בבתי"ח וההתנגדות הייתה אל הדברים שהודלפו וגם קרובים אליהם. לרוע המזל היכולת של רופאי הקהילה למחות בעצמם מוגבלת בגלל שחלק משמעותי מועסקים בחוזים אישיים.
2) היה ערבוביה של תגובות. כמובן שחלק מהמוחים קראו לכך, אבל לא מרש"ם בצורה רשמית (מלבד היותי חבר עמותה, אין לי חלק רשמי בה, אז אני מספר רק מה ש"ראיתי"). התגובה ההתחלתית הייתה למנוע מהר"י לחתום על ההסכם. מרגע שהם נסגו מזה, היה אפשר להירגע.
לגבי "שרשרת המזון" – מצד אחד אני מסכים איתך, אבל בגלל זה הר"י לא תבעה רק תקנים – אלא גם מענקים נאים לאלה הבאים לפריפריה. כלומר לא צריך לוותר על תקנים שגם אותם צריכים, לצד הצורך למשוך רופאים לפריפריה
תגובה מאת: אורן | פורסם ביום: 24 ביולי 2011 | בשעה: 22:19