רמת חובב – היום
היום בשעה 12 נפרדתי ממטופל, ואצתי רצתי לקורדובה החבוטה לנסיעה צפונה – להחליף רופא בקיבוץ מצפון לבאר שבע. זמן משרד. מחשבות, טלפונים, עובר את צומת הנגב לכיוון באר שבע, מתחיל להריח צחנה. ריח גופרית? כלור? נורא ואיום עולה באף, צורב את הסינוסים, פועם בכאב ראש טרי, הולך ומתחזק. מדבר עם אחות באחת המרפאות. איזו בדיקה צריך לשלוח עם מי ומה עוד נותר לברר, ומתי אגיע ביום רביעי כי מיהרתי והמון ניירת נשארה עוד על השולחן. הריח לא נותן מנוח. רמת חובב מסריחה היום אני אומר בטלפון, ומנסה לנשום מהפה. אף פעם זה לא מצליח. הריח חודר, מורגש שמנוני גם דרך הפה. בכניסה לרמת חובב כמה רכבי משטרה, ורכבים אזרחיים נעצרו. אני עוצר, שואל שוטר אם צריך רופא, חוטף צעקות – סע!! סע כבר!!. נוסע. ליד באר שבע הריח חולף אבל הצריבה וכאב הראש נשארים. הם ילוו אותי עד השעה ארבע בערך.
מצלצל למרפאה בקיבוץ. מודיע שקרה משהו ברמת חובב – לא יודע מה, מבקש לברר ומבקש להנחות את מערכת החינוך ובתי הילדים לפחות להשאיר את הילדים בתוך הבתים. מתחילים לרוץ תסריטי פינוי המוני ולא יודע מה. סביב השעה שלוש הרוח בדרך כלל משנה את כיוונה והצחנה נושבת לכיוון הקיבוץ. אל ביתי. אחר כך חשבתי על האזרחים של וואדי נעם שם עבדתי, הבלתי מוכרים שנמצאים ממש ליד, בפחונים ואוהלים. עוד טלפון למחלקה בה שוכב אחד המטופלים שלי, לשאול בשלומו אצל הקולגים. בשלב הזה דבר הפיצוץ פורסם כבר באינטרנט.
מגיע למרפאה. מתחיל לעבוד. תוך שעה מקבל כמה טלפונים עם מסרים מרגיעים. גם הריח מעל רמת החובב כבר לא נורא, אולי עלה בלהבות השמיימה, וגם הרוח לא שינתה את כיוונה. לא צריך לעשות כלום. כאב הראש ממשיך להלום. אני לוקח אקמול. שניים. בדרך חזרה כבר נפתחה הדרך. כאילו לא קרה כלום. הקופה הרושמת במכתשים המשיכה לדפוק. יחד עם הראש של התושבים שניצלו הפעם. עד הפעם הבאה.
ואדי נעם
הבלוג בחופשה חלקית. אין לי כוח לכתוב. אולי חם מדי?
ועל החולים שלך כששמעתי. פשוט מזעזע.
יודעים שעבר? לא תהיינה תופעות לטווח ארוך?
וגם
הצילום יפהפה. נראה כמו ציור שמן.
תגובה מאת: זו ש | פורסם ביום: 13 באוגוסט 2007 | בשעה: 23:34
חשבתי עליכם מיד
וקיוויתי שאתם בחופש איפה שהו.
החופש נגמר גג עוד שבועיים וחצי. ל כ ל ם 🙂
פחד אלוהים האמת.
תגובה מאת: ח ל י | פורסם ביום: 13 באוגוסט 2007 | בשעה: 23:41
קוראת אותך והצחנה החולנית והמחליאה שתארת עולה כמעט באפי. זה מפחיד. אני מרגישה את חוסר האונים שהרגשת שם. את הפחד שהילדים שלך ינשמו את זה גם.
תגובה מאת: אילנה לאוף | פורסם ביום: 18 באוגוסט 2007 | בשעה: 17:09