עבודה שחורה. אתר חדש, עקרונות מעודכנים, דרך חדשה.

טוב, אז הבנתי שטעיתי כשהצבעתי למפלגת העבודה. בעצם אני הצבעתי נכון, המפלגה היתה הטעות.

עכשיו נשארתי עם הרעיון, עם העקרונות ועם הסיבות בגללן הצבעתי למפלגת העבודה, אבל בלי מפלגה, ובעצם בלי מדינה לשים בה את הרעיונות האלו.

חברה שוויונית יותר, תעסוקה הוגנת ולא עבדות, בטחון אישי חברתי וכלכלי, סיוע לנזקקים באמת ומצב בו המדינה שבולעת את המיסים שלי ועוד פלוס מינוס שש שנות חיים בצבא סדיר ומילואים לא מועלת בכסף שלי, שלך ושלנו.

הפסקה של הפרטות בלי סיבה ודעת – ממשלה שמוכרת את הנכסים המשותפים שלנו לבעלי הון שוב מועלת בכסף שלנו, בנכסים המשותפים של כולנו.

ואולי גם פוליטיקה אחרת. כזו בה יש דין וחשבון למצביע, כזו שמתקשרת עם קהל הבוחרים ולא רק נוטלת תקציב לשמירה על קשר עם הבוחרים. פוליטיקה בה יש לי נציגים, והם באמת מייצגים אותי ולא את האינטרסים שלהם. או, כבררת מחדל מצב בו הקשבה לאזרחים היא תנאי מחייב למען הגשמת השאיפות של פוליטיקאים.

הרעיון האחרון היה ביצוע ניסוי, או גלגול של תהליך שירתום את הכוח של האינטרנט ושל המילים שלנו, הבלוגרים למעשה הפוליטי. במקום להתרחק מהפוליטיקה – כי אין מה לדבר היא מגעילה, ננסה למצוא דרך בה ים המילים מסתדרות לקול אחד חד וברור שמשפיע על מה שקורה למעלה ואולי חשוב ביותר גם למטה. הכתיבה של הבלוגר הממוצע לא מושפעת על ידי שיקולים מסחריים, היא לא מממומנת על ידי משפחת שוקן, דנקנר, או נמרודי. הכתיבה שלנו בניגוד למה שקוראים בתקשורת היא עצמאית עד כמה שכתיבה יכולה להיות עצמאית במנותק משטיפת המוח התקשורתית של הון ושלטון מסביב.

נשארו הרעיונות, הלכה המפלגה.

קצת אחרי הבחירות התחלנו, קבוצה של גרפומנים מצביעי עבודה לשטוף ברשימות שדורשות מאלו שקיבלו את הצ'ק בצורת פתק בקלפי, להחזיר את ההלוואה הזו במעשים. בעזרת רעיון של איתי אשר, אליו הצטרף יוחאי עילם, העלו בלוג בישרא של מכתבי מצביעים לנבחרים של מפלגת העבודה.

מספר בלוגרים הצטרפו לכתיבה ושיגרו מכתבים מדם ליבם אל הנבחרים. היו שענו, אני מניח שמעטים עוד יותר עשו משהו. הרוב התעלמו. במקביל, ליברמן הצטרף כחבר מן השורה בממשלה, היתה מלחמה ואיננה, ואולי הגרוע מכל – הנבחרים שלנו הצביעו בעד תקציב אה לה ביבי מן המדרגה הראשונה. בכך הם הדגימו כי השולטים במדינה הם בעצם פקידי האוצר ולא נבחרי העם.

חלק גדול מהבלוגרים (כולל עבדכם) התייאשו. מצד שני, המעשה של הבאת הרעיון החבריסטי למודעות, [סוציאליסטי זו מילה גסה – אז חבריסטי או חברתיסטי נראה לי משהו שיש בו חברות בין בני אדם, חברה, ובעצם בעל משמעות דומה עם קונוטציה קצת אחרת], עדיין חשוב בעיני ובעיני אחרים. יותר מכך, מינוף הכוח של האינטרנט למעשה פוליטי גם הוא נסיון חשוב בעיני וכנראה בעיני אחרים.

החלטנו לשנות את העקרונות – עם התנתקות חלקית ממפלגת העבודה. כל אדם עם ראייה חבריסטית יכול להתחבר אליהם ולתרום. בלי קשר מפלגתי מובהק. יש רבים בתוכנו שעדיין הוזים הצבעה חוזרת למפלגה האומללה הזו, גם הם מבורכים. מול עולם שלם של תקשורת, פוליטיקה וכסף שעומדים יחד לצד דת הקפטליזם הקיצוני, עומדים מספר קולות שפויים – את הקולות הללו אנחנו, כולנו, חייבים לאחד, לזכך ולאמן לכדי קול ברור חזק וחד. קול שיוכל להעביר מסר של אור בים החושך מסביב.

כולם מוזמנים להיכנס לגלגול השני של אתר עבודה שחורה, ולהשוות עם האתר הקודם, להצטרף לכותבים – כל אחד בתחומו – אני למשל משתדל לכתוב שם בנושאי בריאות. אפשר מכתב לנבחר, אפשר הבעת דעה, אפשר לקשר או להעתיק פוסט מהבלוג אל האתר.

ברור שגלגול זה אינו הגלגול הסופי אבל אנחנו צריכים שילוב ידיים וכוחות לסיוע ברעיונות שכבר מתחילים לעלות לדור 2.5 או אפילו דור שלישי.

אם כן – חברתיסטי העולם כולו התאחדו ובוא לדבר ביחד.