24 למרץ

יום השחפת הבינלאומי.

רחל המשוררת עלתה לארץ בשנת 1909. התחנה הראשונה שלה היתה במושבה רחובות שם התרחש הרומן הארצישראלי הראשון שלה עם נקדימון אלטשולר.

בשנת 1913 חזרה ללימודים באירופה ובשנת 1919 לאחר המלחמה הגדולה חזרה לארץ ישראל. האהבה לכינרת – אולי הרומאן הסוער ביותר של רחל בארץ ישראל הובילה אותה לקבוצת דגניה. עד מהרה נתגלו אצל רחל סימני מחלת השחפת והיא נאלצה לעקור מהקבוצה ונדדה בין ערי הארץ ולבסוף מצאה מנוחה נכונה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה.

יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מאהוב נעוריה, האיכר נקדימון אלטשולר מרחובות, וביקשה שיעמיסו אותה על עגלה ויביאו אותה אליו. אלטושלר, שהיה אז כבר בעל משפחה, יצא לראותה ופרץ בבכי. מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון". לימים מספר אלטשולר: "ראיתי לפני שבר אדם, כולו עצמות, ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד שהביע דבר מה והוכיח כי לפני ניצב אדם שעדיין חי" (מתוך ויקיפדיה).

ב24 למרץ 1882 חשף קוך את תגליתו – חיידק השחפת מחולל מחלת השחפת בכנס של החברה הפיזיולוגית בברלין. תגלית זו הובילה לבסוף לפרס נובל בשנת 1905 ונחשבת עד היום לאחת מהתגליות החשובות ברפואה.

בגלל המודעות הנמוכה למחלה הנוראית הזו בישראל אני טורח לספר קצת על המחלה.

אחת המחלות הנוראיות בהיסטוריה. בתחילת המאה העשרים אחת מסיבות המוות הנפוצות ביותר.

החיידקים נשאפים בטיפות קטנטנות שמפוזרות לכל עבר משיעול של חולה שחפת פעיל.

עם המצאת האנטיביוטיקה המחלה ירדה מאוד בשכיחותה וכשאני התחלתי ללמוד אי שם בתחילת שנות התשעים המחלה היתה בין המחלות שנחשבו בדרך לחיסול עולמי.

אממה? הטבע חזק מהאדם ומתרופותיו והחיידקים פיתחו ומפתחים במהירות עמידות לתרופות.

בנוסף, הטיפול שצריך לקחת הוא טיפול ממושך – חודשים ארוכים ודורש הצמדות טובה לטיפול. תרופות הקו הראשון לשחפת זולות מאוד אבל – אם לא מתמידים ומחסלים את החידק לחלוטין החיידקים מפתחים עמידות. הבעיה היא שמתחילים להרגיש טוב הרבה לפני שהחיידק מחוסל לחלוטין ואז מתחילים לשכוח או מפסיקים את הטיפול לגמרי.

בעיה נוספת שנוצרה בשנות השמונים והתשעים היא הקשר בין AIDS לשחפת. אנשים רבים נושאים בגופם את חייקדי השחפת שישנים רדומים במשך שנים ארוכות בגופם. כאשר מערכת החיסון נחלשת עקב תת תזונה או מחלה שמחלישה את מערכת החיסון השחפת קופצת. איידס הוביל להשתוללות מחודשת של שחפת, ושוב – טיפולים חלקיים גרמו לעלייה במספר חיידקי השחפת העמידים.

איידס ושחפת הן קוקטייל נפלא להתפרצות המחלה. כשמוסיפים לעיסה גם עוני, (איידס ושחפת הן מחלות שקשורות באופן ברור לעוני), נוצרת המגפה המודרנית ביותר שקשורה בקשר ישיר לפערים הגדלים והולכים בעולמנו בין עולם ראשון לעולם שלישי, בין עוני לעושר בתוך כל חברה וחברה.

בשנת 1993 הכריז ארגון הבריאות העולמי על השחפת כסכנה עולמית והכריז על מצב חירום. שמעתם? חירום. לא כי אני לא שמעתי.

תכניות לחיסול השחפת בהשראת ארגון הבריאות העולמי התמקדו במתן טיפול ממושך תחת השגחה, ובמתן טיפול "אפקטיבי בעלותו" cost effective.

לעיתים קרובות כאשר התעוררה עמידות בחיידקים – מטופלים המשיכו לקבל את תרופות הקו הראשון שוב ושוב ללא הועל. התרופות האלו שלא עזרו ואולי הגבירו את רמת העמידות בחיידקים העמידים הובילו לעלייה משמעותית במספר החיידקים העמידים לתרופות. וטיפול בחולים כאלה עם שחפת עמידה הוגדר כלא אפקטיבי בעלותו. במקומות רבים פשוט לא טיפלו בחולים כאלה והשחפת העמידה לתרופות המשיכה להרים ראש.

מה מעניין במחלות זיהומיות? הן לא מכירות גבולות מעשה ידי אדם והתפרצויות שחפת עמידה לתרופות הופיעו גם במדינות מתועשות כמו ארצות הברית.

בנוסף, ובצורה אפיינית – בעיות היסוד שגורמות לשחפת לא טופלו – עוני נורא, תת תזונה שמאיצה את המחלה וגורמת להתפרצות שלה, וטיפול בקוקטייל תרופות לאיידס – שמונע ירידה במערכת החיסון שמעודדת התפרצות של המחלה. כל הגורמים הללו לא טופלו וגם במקומות בהם מומנו תכניות טיפול – הצד החברתי של הטיפול לא נענה. רק תרופות.

בספרו Pathologies of Power מספר ד"ר פול פארמר על המאבק שעשו הוא וחבריו Partners in Health PIH להכרה בסכנת השחפת העמידה, ביצירת תכנית טיפול לשחפת עמידה, ובהוזלת עלות הטיפול הזה – מאחר ורוב התרופות גם של קו שני אינן מוגנות בפטנט אפשר לייצר אותן ולמכור אותן בזול.

התכנית שלהם היתה תכנית כוללנית והחלה בהאיטי – המדינה הענייה ביותר בחצי המערבי של כדור הארץ. מעבר למתן תרופות לפי עמידות החיידק – החולים קיבלו סיוע במזון, במחסה ובלבוש. הסיוע הזה הוביל לשיתוף פעולה מוחלט עם הטיפול התרופתי, ולהחלמה כמעט מלאה בקבוצה שקיבלה את חבילת הסיוע לשחפתי.

טיפול במגפה מורכבת כמו שחפת+איידס חייב להיות טיפול כוללני "הוליסטי" ולכלול מענה לכל הגורמים שיוצרים את המחלה. המנעות מטיפול שורש כזה, תוך טיפולים חלקיים בלבד הם מתכון לכישלון. והחיידק שהתחיל בהאיטי מחר יימצא במנהטן, ומחרותיים בירושלים.

אנשים זזים ממקום למקום ואם לא מסיבות אנושיות גרידא – הזכות הבסיסית של אנשים לחיות בבריאות ולקבל גישה להישגים המשותפים של המדע, אז מסיבות אנוכיות. המדינות העשירות חייבות לשמור על אזרחיהן ומסיבה זו לטפל במגפת שחפת+איידס שמאיימת לטלטל את עולמנו הקט.

גם העולם התחיל להתעורר לקריאה של אנשים כמו ד"ר פארמר ותכניות לטיפול הגיוני בשחפת עמידה התחילו לקבל הכרה ומימון עולמי. באתר שלהם PIH מדברים על מענק גדול שקיבלו לצורך יישום תכניות לטיפול בשחפת העמידה בצורה תבונית.

אפילו הדו"ח של ארגון הבריאות העולמי מדבר על כך שהטיפול מוכרח להיות רחב יותר מהטיפול המקובל (DOTS).

יש גם חדשות מעודדות.

השנה רק 8.8 מליון מקרים חדשים של שחפת, רובם באפריקה, ובאסיה, 1.6 מליון מתו מהמחלה כ195.000 עם איידס + שחפת (צריך לזכור שבמקומות רבים לא בודקים חולי שחפת לHIV).

מספר החולים לא עלה השנה – וכנראה הגיע לשיא עולמי. מספר המקרים החדשים ממשיך לעלות. איך שני הנתונים הללו מסתדרים יחד? אני מאמין שיותר מתים, ורבים אחרים מטופלים.

בארצות הברית – המרכז לבקרת מחלות שמח שהמחלה נשארה יציבה. כמעט אותו מספר של מקרים חדשים כמו בשנה שעברה. שם גם מגדירים את החיידק המפחיד הבא – שחפת עמידה מאוד מאוד – Extensively drug resistant TB. ושמחים להודיע שקיימת ירידה במספר המקרים החדשים של החיידק הזה מאז שנת 2000.

מחלות הן עסק חברתי. מחלות קושרות בטבור את המין האנושי. עשירים בטירות בצפון אמריקה, עם עניים ללא בית באפריקה שמתחת לסהרה. פעילות משותפת רפואית, פוליטית וחברתית צריכה להעשות כדי להתחיל ולטפל במין האנושי.

הסרטון הבא מספק מבט ראשוני על פערים, סטטיסטיקה, בריאות וכסף.

שירה האחרון של רחל – נמצא על כוננית חדרה בבית המרפא לאחר מותה –

מֵתַי

הֵם בִּלְבַד נוֹתְרוּ לִי, רַק בָּהֶם בִּלְבַד

לֹא יִנְעַץ הַמָּוֶת סַכִּינוֹ הַחַד.

בְּמִפְנֵה הַדֶּרֶךְ, בַּעֲרֹב הַיּוֹם

יַקִּיפוּנִי חֶרֶשׁ, יְלַוּוּנִי דֹם.

בְּרִית אֱמֶת הִיא לָנוּ, קֶשֶׁר לֹא נִפְרָד

רַק אֲשֶׁר אָבַד לִי – קִנְיָנִי לָעַד.

(מתוך פרוייקט בן יהודה)

הערה – פוסט שנכתב, הורד, שופץ ועלה מחדש.