מקדוקטור בסופרמרקט

כשהיד הנעלמה נכנסת אל לב ליבה של הרפואה התוצאות יכולות להיות בלתי צפויות.
האביב הביא פריחה של קיוסקים של מחלות לסופרמרקטים ברחבי ארצות הברית.
ליד בית המרקחת, בין הקרמים והבשמים, נרכש שטח קטן וממוקמת עמדה שמאויישת על ידי איש רפואה.







מחלות נפוצות



  • אלרגיות (גיל 6+) 59$
  • זיהומים בשלפוחית (נשים 12-56) 69$
  • ברונכיטיס (גיל 10-65) 59$
  • דלקת אוזניים 59$
  • עין אדומה 59$
  • סינוסיטיס (גיל 5+) 59$
  • דלקת גרון (תשלום נוסף על בדיקת מעבדה) 69$

שירותים נוספים



  • אבחון שפעת (גיל 10-64) 93$
  • בדיקת הריון 49$

בעיות עור



  • פטריות ברגליים 59$
  • פצעי קור (גיל 12+) 59$
  • אימפטיגו 59$
  • כוויות קלות 59$
  • כינים 30$
  • זיהומי עור ופריחות קלות 59$
  • פטריה על העור 59$
  • הסרת יבלת (גיל 5+) 69$

חיסונים שונים (30-110$)



על הקיר תפריט של מחלות ומצבים שניתנים לטיפול במקמירפאה – המודל הועתק (בחיי!) ממודל המזון המהיר של מקדונלד. תפריט אחיד, ברור ופשוט, מהיר ונוח.
אחרי הלחם ולפני החלב עוברת אורח מגיעה אל העמדה. שלום, היא אומרת, אני מזמינה את הפריט – זיהום בדרכי השתן. בעזרת פרוטוקולים מהירים מבוצעת בדיקת שתן, זיהום בדרכי השתן מאובחן, טיפול נמכר, והכרטיס מגוהץ בקופה. קצת אחרי המיונז.


הטיפול מוגבל לבעיות הקטנות של החיים. התור קצר, הזמינות של השירות גבוהה. העלות לספק השירות נמוכה – הבעיות קטנות, שכר הדירה נמוך.


החברות שמנהלות את רשת המרפאות האלו מרוויחות הרבה כסף. אלו ארגונים למטרת רווח, והם "גונבים" את המטופלים הקלים מרופאי הקהילה באיזור. הילדים הקטנים, הקשישים, דלקות הריאה, והמחלות הכרוניות נשלחות לטיפול אצל הרופא השכונתי. באמריקה גם הרופא נלחם על כל גרוש והמטופלים עם הבעיות הקלות, אלו שניתן לפתור בחמש דקות מאפשרים את הטיפול במטופלים שדורשים חצי שעה, ועשרים דקות ושעה. בכלכלה קוראים למה שקורה שם "גריפת השמנת" התפריט הזה הוא בעצם הקצפת של שירותי הרפואה. הקצפת שמאפשרת את המילוי, ואת החלקים הפחות טעימים.


ברגע שנותנים ליד הנעלמה להתחיל לעבוד היא מתחילה לחתוך את הכתף עליה היא תלויה.


המודל הקיצוני של הרפואה כביזנס – המודל האמריקאי מראה בצורה ברורה מגזר שלם וחשוב בפעילות הכלכלית בו קלקלת השוק החופשי נכשלת. 14% מהתל"ג של צפון אמריקה נשפך על שירותי הבריאות. בישראל כתשעה אחוזים בלבד. במדינות אחרות עם שירותי בריאות ציבוריים המספרים נמוכים אפילו יותר. 40 מליון איש באמריקה לא מבוטחים בכלל ואין להם גישה לשירותי בריאות. עוד 50 מליון איש מבוטחים בביטוח חלקי שלא מכסה שירותים בסיסיים. 14% מהתל"ג הולכים לעשירים, ליפים ולאמיצים של אמריקה. כמו בכל קלקלת שוק חפשי 20% נהנים מ80% מהמשאבים. ברור לא?


ומה עם התוצאות? תוחלת החיים נמוכה בארצות הברית יחסית לרוב העולם המפותח, תמותת התינוקות גבוהה יותר, ובכל סמן בריאות לאומי מצבם לא משהו.


אני מזמין את כולם להקליק לאתר של ארגון הבריאות העולמי ולשחק קצת במדדי הבריאות במדינות השונות. מסתבר שיש תחומים בהם כלכלת השוק לא עובדת.


מסתבר שלמען הבריאות של כולנו חייבים להוציא את הביזנס מהרפואה. בריאות כמו חינוך, כמו מים, כמו אוויר נקי – צריכה להיות שירות בסיסי, קבלו תיקון זכות בסיסית של כל אדם. לכל אדם יש זכות להנות מפירות המדע, מהישגי האנושות. רוב האנשים שמתו בעולם היום מתו ממחלות שאפשר לרפא בקלות. התרופות פשוט נמצאות במקום אחר בגלובוס.


ברגע שמשנים את הדיסקט מראייה עסקית לחשיבה אנושית הרפואה הופכת לשירות בסיסי, שצריך לחלק בצורה שוויונית. לכולם. בישראל יש לנו מערכת בריאות ציבורית. טובה למדי בכל סטנדרט. אז למה לדאוג? כי המדינה שלנו מכניסה בכוח את הביזנס לרפואה. דוחפים את העסקים לבגרון שלנו ואנחנו בולעים. בשקיקה.


תרופות מצילות חיים רק לעשירים עם כרטיס פלטינה!! ניתוחים יבוצעו בזמן סביר רק ב"אסותא" או במדיקל סנטר או השד יודע איפה.


רן רזניק כותב בהארץ שרופאים ומנהלי בתי חולים מוחים על האישורים שניתנים לפתיחת בתי חולים פרטיים תחת כל עץ רענן. בישראל מוקמת לה בימים אלו מערכת בריאות לעשירים. מערכת הבריאות הזו מוקמת בגלל הזנחת השירות הציבורי. בעידוד של משרדי הממשלה – האוצר קודם כל, ומשרד הבריאות מיד אחר כך. בלי להתייחס לאג'נדה שעומדת מאחורי הנהי של מנהלי בתי החולים בכתבה (רמז? כסף. הרבה כסף). הם צודקים. אנחנו נותנים להרס שקט של מערכת הבריאות המפוארת שלנו. של כולנו. שבנינו אנחנו והורינו, והסבאים שלנו בעמל מיסי החבר, ומיסי ההכנסה. עבודה משותפת של כולנו. אנחנו נותנים למערכת לנזול כמו קרח שהופך למים בין האצבעות.


במקום מקדוקטור או דוקטור קינג בכל קניון אני מציע מודל אחר. מודל שרופאים יכולים להוביל אבל מטופלים (או בשמם המודרני – לקוחות) חייבים לדרוש. מודל המרפאה כחלק משירות חברתי מורחב. עוד לא מאוחר להתחיל לבנות את השירות ההופכי לדוקור קינג. מרפאות קהילתיות, שכונתיות. שנמצאות כחלק מתוך שירות חברתי רחב יותר. בריכה, ומגרש ספורט, ובית קפה ומתנ"ס וקונסרבטוריום. כל מה שעוזר לבריאותם של אנשים. מרכז שיוצר קהילה חיה ובועטת. פעילה. מרכז שמעודד את הבריאות על החולי, את המפגש בין אנשים במקום את הבדידות בעגלות בתור לקופה. אחד השירותים שיוצעו במרכזי הקהילה הללו יהיו שירותי בריאות שכונתיים. במקביל יתבסס שירות הבריאות החשוב ביותר – ביקור חולים ומתן בסתר. הקהילה תדאג לחולים שבה. אנשים שיגיעו להרצאה, או לחוג זימרה יראו את הקשישה הבודדה בדרכה למרפאה. המקומות הללו יצרו אינטראקציה ויגרשו את הבדידות והניכור. שכנה טובה תעלה לבקר את הקשישה. מזון חם ובריא יסופק במסעדה של מרכז הבריאות הקהילתי הזה. הרופא יהיה חלק, וחלק קטן ממערך שלם של שירותים שהקהילה תקבל ותספק לעצמה.


נסיונות כאלו כבר נעשו בעבר.


כדאי להסתכל שוב על התפריט למעלה ולראות כמה יקר השירות הרפואי הבסיסי ביותר כאשר הוא ניתן במסגרת של עסק. כמה יקר הדבר הזה שאנחנו רואים כמובן מאליו. כמו אוויר. שירות בסיסי. כמעט חינם. שכחתי לספר שהמחירים בתפריט לא כוללים את התרופות. הם נקנות בבית המרקחת. יחד עם בושם. ולחם.


 


למאמר בכתב העת החשוב ביותר ברפואה על התופעה של מרפאות בתוך חנויות


מזווית אחרת על אותו טמטום בהעוקץ


וזווית נוספת – בדיוק היום כתב עמיר סאלד הכירורג מאמר מזווית ראייה הפוכה לחלוטין – זו של המנתח ברפואה הפרטית.


ואייל גרוס כותב גם הוא היום באותו נושא בבלוגו המשובח (ומעניין שדעתי קרובה יותר לזו של המשפטן מאשר לזו של הרופא).


ירדן לוינסקי מתאר את התפרצות הפוסטים בנושא הרפואה הציבורית כמיני התעוררות ומוסיף את הדעה שלו.


הפנטזיה הפרועה שלי נראית גם בעיניו קצת נאיבית. גם בעיני – אבל זו בעצם המטרה של חלומות לא? הם מכוונים את הדרך ואנחנו בדרך להגשמתם עוברים מסע ומוצאים את עצמנו בנקודה אחרת אולי אבל טובה יותר מזו בה התחלנו.

קטגוריות: כללי | מאת: assi | פורסם: 19 במרץ 2007 0:39 |

13 תגובות »

  1. אני חושבת שיש נקודה שלא התחייחסת אליה. המרפאות בוולמרט לא גורפות את השמנת ואת המקרים הקלים מרופאי המשפחה. הן גורפות את אותם אנשים בלי ביטוח רפואי. אותם אלו שכשיש להם זיהום בשתן או פטריה ברגל לא יכולים ללכת לרופא כי אין להם ביטוח ולכן הם יחכו שזה יעבור לבד או במקרה שזה מחמיר מאוד יפנו לבית חולים. מקרי השמנת בעלי הביטוח הרפואי יעדיפו, גם במקרים קלים ללכת לרופא המשפחה כי אם במילא משלמים מאות דולרים לחודש לביטוח רפואי, עדיף ללכת לרופא מהבטוח שכבר מכיר אותך ולשלם לו רק חמש עשרה דולר
    COPAY
    מאשר לשלם שישים ותשע דולר אצל הרופא של וולמרט.

    תגובה מאת: אמריקאית | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 6:47

  2. ברגע שנותנים ליד הנעלמה להתחיל לעבוד היא מתחילה לחתוך את הכתף עליה היא תלויה.

    אתה כתבת?

    תגובה מאת: חנן כהן | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 7:24

  3. 1. יוזמה טיפולית קסומה. יש גם מי שעוקב אחר מצב המטופלים מהרגע שקיבלו את הטיפול המוצע?
    2. למה לא לגזור קופון (תרתי משמע) עד הסוף, מחוסני השפעת יקבלו תלושי הנחה לקניית ממחטות, ההריוניות הטריות יזכו לפראמין מוזל… כל העניין הזה פשוט מז'עז'ע.

    תגובה מאת: רחלי | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 9:38

  4. פוסט מקסים וחכם ומושקע –
    תגיד-
    כמה זמן לקח לך לכתוב אותו?
    לא חבל על הזמן?
    אין לך את הבחינה הכי קריטית בחייך עוד פחות מחודש?
    לא יהיה לך המון זמן להסתובב בנט, לענות ולהגיב לאחרים ובאופן כללי לחיות ב13 לאפריל?

    לך ללמוד!!! וד'ש לע. :))

    תגובה מאת: . | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 10:01

  5. שלוש סיבות שמדובר בגריפת שמנת
    1. המחירים היקרים – יותר זול להיות מטופל במקומות אחרים, כמו למשל חדר מיון. מי שאין לו כסף הולך למיון לא לסופר.
    2. האיזורים בהם ממוקמים הסופרים – מדובר בסופרי ענק שיש להם שטח להשכיר. הסופרים הללו מרוחקים ממרכז העיר, ודורשים רכב כדי להגיע אליהם או תחבורה ציבורית וסחיבות רציניות הביתה. קשה לי להאמין שמישהו משכונות או מה שנקרא אצלכם inner city מגיע לסופרי העל האלה.
    3. את צודקת, אני לא יכול להוכיח שהשירות הזה לא מספק בעיקר שירות דרגה ג לעניים. אבל זה חמור בעיני באותה מידה. זוכרת? כולנו זכאים להנות באופן שווה מפירות המדע (זה אפילו חלק מהצהרת זכויות האדם של האו"ם) ואם כולנו טובים, כולנו חכמים, כולנו זכאים אני חושב שדווקא העניים צריכים לקבל את השירות הטוב יותר ולא שירות של קופאית בסופר. ומה אם יש לו לחץ דם? ומה אם הבעיה המרכזית שלו היא השמנת יתר? איך שלא מסתכלים על זה זה פשוט אוףףףףף

    תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 10:03

  6. תודה רבה!
    הנה אני הולך ללמוד בחיי
    אבל נתת לי רעיון לפוסט על יצירתיות בזמן לימודים למבחן.
    יש לך מושג כמה רעיונות חדשים לתיקון עולם עולים בין המילים המשעממות על הכאבים בכף הרגל?
    הפוסט לקח שעה ורבע אבל התבשל בראש כבר יומיים.
    צריך להנמיך את האש ולחכות עד שיהיה מבושל טוף טוף – ואז הוא פשוט נולד.
    ד"ש ל א
    🙂

    תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 10:50

  7. 1. אני לא יודע אם אני או הוטבע בזכרוני. בכל זאת נכתב באחת לפנות בוקר. המשפט שכתבתי בהתחלה היה הרבה יותר ביזארי משהו על מה שעושה היד הנעלמה כשהיא נכנסת למכנסיים של הרפואה. אז שיניתי
    2. רחלי – חשבתי שאפשר לתאם בין מחלה לקופון. כאב גרון – קופון לתה או לאבקת מרק. פטריות ברגליים קופון לאקונומיקה או לטלק או למסיר ריח מהנעליים או למדרסים
    אסי

    תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 10:53

  8. שהבלוג הזה הוא מהחשובים בבלוגספרה הישראלית. לא מפני שהתכנים בו חדשניים ומהפכניים, אלא מפני שהוא נכתב ע"י מישהו "מבפנים".
    איתך במאבקך נגד הכחדת הקהילות והפיכתן למרחב צרכני.

    תגובה מאת: חייש | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 11:09

  9. בריאות רופפת (פורסם בגרסה מעט מקוצרת ב"הארץ" 19.3.2007)
    גורמים במערכת הבריאות טוענים שההיתרים להקים בית חולים פרטי במסגרת קופת חולים, ולהרחיב את הביטוחים המשלימים כך שיכללו את התרופות החיונית ש

    טראקבק מאת: המשתה - אייל גרוס | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 17:02

  10. א. לא הולכים פה כל כך מהר לחדר מיון. בטח לא בשביל פטריה ברגל. חדרי המיון נהיו הרבה יותר קשוחים, נמאס להם לקבל חולים בלי ביטוח. במקרים של חיים ומוות הם חייבים אבל במקרים פחות דחופים ממש לא.
    ב. לא רק בערים הגדולות יש אנשים בלי ביטוח. יש המון אנשים בלי ביטוח דווקא בפרברים. אנשים שעובדים משרה מלאה או שלושת רבעי מלאה אבל המעסיק שלהם לא נותן ביטוח בריאות. נדמה לי שאלו אפילו רוב האנשים מבין הלא מבוטחים. וולמרט יש בפרברים בכל חור.
    ג. נכון, המצב הרפואי כאן הוא גרוע, ביחוד לאנשים בלי ביטוח אבל גם לאנשים עם ביטוח הוא נהיה רע משנה לשנה. נכון שצריך שינוי אבל לפחות בתקופה של הנשיא הנוכחי זה לא עומד בכלל על הפרק, ולך דע מי יבוא אחריו.
    ולסיכום, ברמה הכללית מרפאות וולמרט הן אכן לא צעד חיובי, אבל ברמה של האישה שסובלת מדלקת בשתן ואין לה ביטוח וגם אין לה זמן ללכת לבלות שש שעות בחדר מיון בתקווה שלא תיזרק משם כי היא צריכה ללכת לעבודה, רופא בוולמרט שיתן לה משהו נגד הכאבים זה לא רעיון כל כך רע.

    תגובה מאת: אמריקאית | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 18:22

  11. יכול להיות שאת צודקת – את שם ואני כאן.
    איכשהוא קשה לי להאמין שמישהו שאין לו כסף משלם 69 דולר בלי תרופות (משחה לטיפול עולה עוד 10-20 דולר בערך) רק בשביל פטריה ברגל.
    אני מניח שהמרפאות האלו פותרות איזשהוא צורך שקיים – זה ברור.
    אבל – וחשוב לאמר מי שנמצא שם אינו רופא לרוב אלא עוזר רופא או אחות בכירה, וחשוב עוד לספר שאין שם המשכיות טיפול וזה דבר בעייתי.
    מבחינתי אם זה פתרון לעניים שלא מכוסים בריאותית זה אפילו מרגיז יותר.
    תודה על התגובה

    תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 19:30

  12. אני לא אומרת כלום.

    יש לי עינים בגב המורה אילנה הייתה אומרת לנו –
    והמבין יבין

    תגובה מאת: ח ל י | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 20:04

  13. אחת הבעיות הגדולות של בני האדם היא שאנחנו בעקרון מערכת לא יציבה. במידה ואנחנו נולדים בריאים אנחנו חשופים בכל רגע נתון למגוון של מתקפות בצו…

    טראקבק מאת: דברים שעוברים לי בראש | פורסם ביום: 19 במרץ 2007 | בשעה: 23:15

פיד RSS לתגובות בפוסט. טראקבק

הוסף תגובה !