עוד פוסט פוליטי
אני מבטיח לעצמי שזו הפעם האחרונה בזמן הקרוב כי יש המון דברים אחרים לכתוב.
ומעט זמן לעשות את זה.
עבודה שחורה למי שלא מכיר הוא בלוג שיתופי שיזמו איתי אשר ויוחאי עילם שני תומכי עבודה (עוד לא לשעבר), בלוגרים שתמכו באופן פעיל במפלגה לפני הבחירות.
הם הזמינו בלוגרים נוספים – והיו רבים כאלו (לדוגמא סיכום חלקי בפרוייקט של אפלטון) לכתוב בבלוג השיתופי ובאופן פעיל לדרוש מהנבחרים לבצע את שהבטיחו.
למרות שהיום נראה שכלום לא יעזור – הם עושים מה שבא להם ולא ממש מעניין אותם מה אמרו לפני, הצלחנו יחד להגיע לרוב חברי הכנסת, ולנהל רב שיח אינטיליגנטי (לא להאמין) עם חלק מחברי הכנסת. לאחר מספר חודשי פעילות – כמות הרשימות מסחררת ועצם הפעילות המשותפת ברשת גורמת לרבים מאיתנו שצועקים בבלוג והולכים למיטה אחר כך, לחשוב על פעילות קצת יותר מחייבת. חלק מהבלוגרים הצטרפו להפגנה בזמן ישיבת סיעה, ויש דיבורים במיילים על התפקדות קבוצתית ו"השחלת" חברי מרכז – לעשות פייגלין לעבודה אבל להפך.
אישית עוד לא החלטתי אם יש טעם להשקיע עוד זמן בכמה מכות חשמליות ואדרנלין, או, שמעשה כזה כבר יהיה בגדר התעללות בגופה של מפלגה וכדאי יהיה להכריז את שעת המוות ביום ראשון הקרוב. אחרי הלוויה אפשר יהיה לחזור איש איש לפרנסתו, לבועתו, לסידור הדרכון הזר.
המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה מבקשת מכל מי שיכול לשבת קצת על הטלפון ולחייג לאנשי מרכז (הם מבקשים לדבר עם עשרים אבל גם פחות זה יותר טוב מכלום), ולהסביר להם בצורה ברורה שהם חותמים על גזר דין מוות בהצבעה שלהם ביום ראשון.
דיברתי עם שלושה חברי מרכז שהם גם מטופלים שלי. הבטחתי להם בדיקה רקטאלית מיוחדת אם אם לא יצביעו כמו שצריך. הם אמרו שמחוז הקיבוצים במפלגה הורה להם להצביע בעד הישארות בממשלה והחוקן שהם יכולים לעשות להם יותר מפחיד משלי. חטפתי קריזה. בכל זאת נאמתי. אולי הצלחתי לשכנע אותם. הדפסתי כמה רשימות מהאינטרנט והעברתי להם.
אני מבקש מכל מי שאכפת לו, מכל מי שמעצבן אותו הרעיון של ממשלה נציונאל סוציאליסטית בישראל, כל מי שרועד מהכנסת הפשיסטים לשלטון לצלצל למורן אמודאי (אפילו השם מהקומנדו), מהמשמרת הצעירה
054-4229388
לקבל מספרי טלפון של חברי מרכז ולדבר. לנסות לשכנע.
דוד מרחב – שכן ברשימות ראיין את פרופסור דני גוטווין שמתנגד לבריחה של סוציאל דמוקראטים מהעבודה. הוא קורא לנו להמשיך ולהאבק מבפנים. הטיעונים שלו די משכנעים, אבל, אני מאוד מ א ו ד מיואש.
* תיקון שוקי גלילי – עמוד תווך ברשימות, אושית טחינה, מלך החצילים וקיסר החומוס (ראה בלוגו החדש) לא ניסח קריאה לפעולה עבור עבודה שחורה (כך חשבתי בעת כתיבת השורות הללו). למרות זאת כל שאר המשפט נכון. שוקי תיקן אותי והצביע על הכותב האמיתי – איתי אשר מייסד עבודה שחורה. למרות הפקפוק שהסברתי קודם בתועלת של המשך הפעילות אני מצרף למטה את הקריאה בנוסח המלא שלה.
| קול קורא – לעצור את כניסת ישראל ביתנו לממשלה "אם ישראל ביתנו בפנים – מפלגת העבודה בחוץ" חברי המרכז: הצביעו נגד אנו קוראים לחברי מרכז מפלגת העבודה להצביע בעד עזיבת הקואליציה עם כניסתה של "ישראל ביתנו". עליכם להניח בצד את האינטרסים הפרטיים שלכם ולחשוב על טובת המשטר הדמוקרטי בישראל. כמו גם על הפגיעה האנושה שגורמת כניסת "ישראל ביתנו" לקואליציה לאמינותה של המפלגה וליכולתה לקיים את הבטחותיה לבוחר, הן בתחום המדיני והן בתחום הכלכלי-חברתי. מפלגת העבודה כנספחת סמרטוטית בממשלת ימין תמשיך בדעיכתה, ללא תלות בזהות היו"ר. כך היה עם היו"ר פרס, כך היה עם היו"ר בן אליעזר, כך עכשיו עם היו"ר פרץ, וכך יהיה בעתיד. אם המפלגה אינה יכולה להשפיע על התנהלות הממשלה, עליה לעזוב אותה. להוביל אופוזיציה לוחמת שתאפשר לה לשקם את אמינותה, להציג אלטרנטיבה רצינית לממשלת קדימה-ימין ומשם לחזור לשלטון. חברי-הכנסת: סרבו אנו קוראים לחברי-הכנסת ולשרים של מפלגת העבודה להתחייב אישית: אם ישראל ביתנו בקואליציה – אנחנו באופוזיציה. אם גם לכם נדמה כי החלטות מרכז המפלגה אינן מייצגות את רצון הציבור ואת רצון מצביעי המפלגה. אם גם אתם חושבים שה"ממלכתיות" מזויפת, ומייצגת שיקולים צרים של מקבלי ג'ובים ואינטרסנטים, אל תתנו למרכז להמשיך לדרדר את מעמדכם בעיני הציבור. התחבאות מאחורי "דין התנועה" או מאחורי "מצב החירום הלאומי" לא תעזור לכם אישית ולא למפלגתכם ביום הבחירות. לא משנה כמה יועצים אסטרטגיים תעסיקו וכמה תשלמו להם, לא תוכלו למכור לנו את ישיבתכם בממשלת ימין מדיני וכלכלי כדרך אפקטיבית לקיום החוזה עליו חתמתם עם הבוחר ערב הבחירות. המצביעים: התפקדו והדיחו את ההנהגה אנו קוראים למצביעי מפלגת העבודה, המאוכזבים וזועמים על התנהלות ראשיה מאז הבחירות, להתפקד בהמוניהם למפלגה עוד היום. עליכם להשתמש בזעמכם בכדי להדיח את כל מי שתרמו באופן פעיל או סביל לזניחת ההבטחות לבוחרים ולסירוסה של מפלגת העבודה, בפרט בנושא תקציב 2007 ובעידוד או אי התנגדות לכניסתה של ישראל ביתנו לממשלה. עליכם להתפקד גם אם נשבעתם שלעולם לא תצביעו עוד למפלגת העבודה, כי זו הדרך היחידה שלכם להעניש אישית את האחראים. צוות עבודה שחורה |
* תודה למעוז דגני מצוות העריכה של כביש 40 המגזין הרשמי והמדהים של מצפה רמון על סיוע בתיקון לינקים שבורים.
שבתשלום
של איתי אשר, למרות שאני מסכים עם כל מילה
תגובה מאת: שוקי | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 3:16
רק ריסוק מוחלט של המערכת הפוליטית הקיימת.
והחלפתה בזה,
http://he.wikipedia.org/wiki/%….%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%9D
http://www.shalif.com/anarchy/faq-a-1.html
http://www.shalif.com/anarchy/faq-a-5.html
http://www.bdidut.com/econom/kropot1.htm
תגובה מאת: אזרח. | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 7:08
אם לא תיקח את זה,
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%9D
תקבל את זה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%94
http://en.wikipedia.org/wiki/Plutocracy
או את המשחק הזה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=699527&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0#resp
תגובות 2 ו 3 .
http://www.beyondplutocracy.com/
מאחד שניסה הכל.
תגובה מאת: אזרח. | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 7:19
והייתי כותב גם לקורינה לו היה אפשר.
אני חושב שהדיון יתקדם אם נבין שיש 3 חלופות ולא 2.
1. להתייאש
2. לשנות מבפנים
3. להתחיל לבנות משהו מחדש
האופציות הללו אינן ספציפיות למצביעי עבודה. מי שהצביע חד“ש/דעמ כמו מוסיף/קורינה צריך
לעבוד על שינוי של חד“ש מבפנים (עבודה שחורה-אדומה) בכדי שתהיה בית לרבים
ולא רק למעטים. כדי שתהיה לה יכולת להשפיע על החיים במדינה. צריך גם עבודה שחורה
ירוקה של מצביעי מרצ האימפוטנטית.
ספציפית למפלגת העבודה, דני גוטויין (ראיון אצל דוד מרחב ברשימות) מאמין ב-2.
יונית (כוסית עם אובססית שואה) ויואב גל מרשימות מאמינים ב-3.
אני באמת מתלבט. אבל (1) זו לא אופציה מבחינתי. לשלטון יש יותר מדי השפעה על
חיי ומותי, על חשבון הבנק שלי ועל האוויר שאני נושם בכדי שאוכל לבחור 1.
אירועי השבוע האחרון מפתים אותי ללכת לכיוון 3 אבל זה לא אומר שאז נסגור את הבסטה.
זה אומר התארגנות פעילה של אזרחים לבנייה של מפלגה (כולל מקורות מימון, כולל איתור
פוליטיקאים מכהנים/לשעבר לרתום אותם לעגלתנו, כי אנחנו לא רוצים לרוץ לכנסת וכי צריך נסיון מקצועי כדי לא ליפול כמו תפנית וישראל אחרת, או לחלופין כמו דע“מ).
נודע לי כי ביסו“ד מתקיימים דיונים חוצבי להבות על האופציה הנכונה. אני מאמין שבמקום להתווכח על זה כדאי שכל המאמינים ב-3 יתחילו לזוז, וכל המאמינים ב-2 ימשיכו בכל הכוח. כל זה תוך הבנה שאנחנו בעצם לא מתפצלים אלא משתמשים בשתי דרכים להשיג אותו דבר.
תגובה מאת: איתי | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 12:03
עם ליברמן בממשלת שרון הראשונה, ולא רק איתו אלא גם עם מולדת ורחבעם זאבי (גנדי), שלכל הדעות נחשב הרבה יותר קיצוני מליברמן.
וזה היה בתקופה הקיצונית של ליברמן בה הלך יחד עם האיחוד הלאומי, לפני השבירה הגדולה שלו שמאלה ב-2004 כשהחליט להסכים לנסיגה מלאה לקוי 67' (ואף מעבר להם, מואדי-ערה) ולפינוי התנחלות מגוריו – נוקדים.
לכן, זה נראה לי מאוד צבוע להתנגד לישיבה איתו היום כשלא התנגדתם לישיבה איתו כשהיה קיצוני בהרבה אז, וגם עם גנדי.
ומנקודת מבט פוליטית, אני רואה תהליך זה כחלק מההקצה המתמשכת שמאלה של המערכת הפוליטית בישראל תוך נסיון של השמאל הרדיקלי האנטי-ציוני לגרור את מפלגת העבודה למחוזותיו.
מי שמודאג יותר מליברמן מאשר מבשארה, נמצא כנראה כבר עם רגל וחצי בתוך השמאל הרדיקלי האנטי-ציוני. אבל עוד לאמאוחר להתפכח.
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 13:33
עם ליברמן בממשלת שרון הראשונה, ולא רק איתו אלא גם עם מולדת ורחבעם זאבי (גנדי), שלכל הדעות נחשב הרבה יותר קיצוני מליברמן.
וזה היה בתקופה הקיצונית של ליברמן בה הלך יחד עם האיחוד הלאומי, לפני השבירה הגדולה שלו שמאלה ב-2004 כשהחליט להסכים לנסיגה מלאה לקוי 67' (ואף מעבר להם, מואדי-ערה) ולפינוי התנחלות מגוריו – נוקדים.
לכן, זה נראה לי מאוד צבוע להתנגד לישיבה איתו היום כשלא התנגדתם לישיבה איתו כשהיה קיצוני בהרבה אז, וגם עם גנדי.
ומנקודת מבט פוליטית, אני רואה תהליך זה כחלק מההקצה המתמשכת שמאלה של המערכת הפוליטית בישראל תוך נסיון של השמאל הרדיקלי האנטי-ציוני לגרור את מפלגת העבודה למחוזותיו.
מי שמודאג יותר מליברמן מאשר מבשארה, נמצא כנראה כבר עם רגל וחצי בתוך השמאל הרדיקלי האנטי-ציוני. אבל עוד לאמאוחר להתפכח.
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 13:33
תודה על התגובה.
מאחר ולא תמכתי בעבודה אז, לא יודע מה הייתי חושב אם ואילו…
בנוגע להשוואה בין ליברמן לבשארה זו דמגוגיה. שניהם מפחידים אותי, כל אחד בדרכו.
בכל מקרה, ממשלת שרון עם האיחוד הלאומי מפד"ל הליכוד והעבודה נראית לי נוראית כמו היום.
פשיסט נשאר פשיסט.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 13:38
עוד דמגוגיה – "נסיון של השמאל הרדיקאלי האנטי ציוני לגרור את מפלגת העבודה למחוזותיו".
אני ציוני גאה. גם כשהצבעתי מרץ נשארתי ציוני.
אמירה שקוראת לכל שמאלני אנטי ציוני יוצרת שנאת חינם אה-לה ביבי, מעבר להכל אינני בטוח שאפשר היה לקרוא לי שמאלני בשום נושא מלבד בנושא הכלכלי חברתי.
הפיכת קבוצה גדולה של אנשים שתמכו במפלגה ציונית מובהקת לאנטי ציונים ורדיקאליים היא דמגוגיה שתוצאתה הסופית – מלחמת אחים בין אנשי ימין ושמאל שמבחינות רבות קרובים זה לזה.
השאלה כאן מבחינתי היא האם מפלגת העבודה נכנעת להמשך ההפרטה, להמשך הניצול של העובדים, להמשך הפקרות הפערים בין עשירים לעניים. במקום השני הטון בו מדבר ליברמן על פגיעה במוסדות שלטוניים כמו בית המשפט העליון, המשטרה וריסוק של שלטון החוק, ועוד לקרוא לזה "סדר".
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 13:44
אתה רוצה להגיד שאתה בעד שוויון לאזרחי המדינה, שלא יהיה ניצול של העובדים וכל הדברים הנהדרים הללו. אבל בשארה מפחיד אותך. למה?
אני מניחה שכשאתה מדבר על הוצאת דרכון זר, אתה חושב על הוצאת דרכון שיאפשר לך לחיות באירופה, אמריקה הצפונית (בקנדה דרושים כבר פחות רופאים, אבל באנגליה עדיין…) או מדינה דומה. כל המדינות הללו מתנהלות בדרך שבשארה מציע, זה לא מפחיד אותך ושם גם תהיה זר בנוסף לכל. זה לא מפחיד אותך?
תגובה מאת: אחת בלי דרכון זר | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 14:50
בשארה מפחיד אותי בגלל הרבה סיבות אחרות. כמו שאני יכול להסכים עם מתנחלים וקיצוני הימין בהרבה דברים ולהתנגד ואולי גם לפחד בדברים אחרים בתפיסת עולמם, אני מסכים עם רצונו להפיכת מדינת ישראל למדינת אזרחיה כולם. אני מסכים לדרישתו לקבלת שירותים וזכויות לכל האזרחים של המדינה בלי קשר לדתם או מוצאם או מינם. מצד שני עזמי בשארה הוא אחד מחברי הכנסת האנטי ישראליים ביותר שיש שתומך בטרור חיזבאללה, בסוריה אל מול ישראל ותומך בפעולות אלימות כנגד ישראל. כנגדי. צר לי שזה מפחיד אותי. מה לעשות אדם שתומך ומעודד אדם אחר להחזיק אקדח ולבוא להרוג אותי ואת ילדי מפחיד אותי.
כשאני מדבר על דרכון זר או על עזיבה אני מדבר על הצורה הקיצונית ביותר של ייאוש מהמדינה. אני לא מדבר על שום דבר קונקרטי. בקנדה, באוסטרליה, באנגליה, בניו זילנד ואפילו בארצות הברית צריכים רופאים ויצטרכו יותר בשנים הבאות. כל זה לא מעניין אותי. בינתיים עוד מעניין אותי נסיון לתיקון החברה בישראל.
ולא, המדינות האלו לא מתנהלות באופן בו מנהיגי מפלגות מסיתים אנשים כנגד המדינה שמשלמת להם את המשכורת, או, מעודדים אזרחים מקבוצה אחת להרוג, לגרש או לפגוע באזרחים מקבוצה אחרת.
קישור לאתר שלו בכנסת http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individual_id_t=29
ולויקיפדיה עליו
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%96%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A9%D7%90%D7%A8%D7%94
ועזמי בשארה בויקי האנגלית
http://en.wikipedia.org/wiki/Azmi_Bishara
האתר שלו עצמו לא עובד כבר
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 15:45
תודה על התשובה.
ראשית, בכל המדינות הדמוקרטיות יש מפלגות ימין קיצוניות, כולל צרפת, דנמרק, גרמניה ומדינות אחרות. המצע של המפלגות הללו כולל בהחלט גירוש של "זרים" לשיטתן. לה פן מקבל את המשכורת שלו מממשלת צרפת, רק כדוגמא אחת מיני רבות.
באשר לבשארה:
היה נדמה לי שכתבת שאתה ציוני, אם אני זוכרת נכון. אם כך, אז אתה לא יכול להיות ציוני ולתמוך ברעיון של מדינת כל אזרחיה. זה כמו להיות סרסור שמתנגד לזנות. חלק מהפריבילגיות שמהן אתה נהנה כיהודי נובעות מזה שלא מדובר במדינת כל אזרחיה. אלא אם כן יש לך הגדרה חדשה לציונות, שלא כוללת שום פריבילגיה ליהודים.
חוץ מזה תודה על הקישורים. לויקיפדיה אני לא נכנסת כי אני לא מאמינה להם. ממה שאני קוראת שבשארה עצמו כותב, לא ראיתי עוד שהוא קרא לשום רצח בתיאוריה ולא שהוא היה אחראי לזה באופן מעשי. בינתיים גם העובדות מדברות על פור גדול ליהודים, ככה שמי שבעיקר הורג זה היהודים את הפלסטינים.
זה שאתה מפחד אני מבינה כמובן, אבל אתה בטח פוגש הרבה פציינטים שגם מפחדים בלי שאתה רואה סיבה קונקרטית לפחד הזה ואתה לא נותן להם אנטיביוטיקה נגד הפחד אלא מנסה לחשוב בכיוון אחר (אני מקווה). כשאתה מזהה את עצמך עם המדינה (כתבת שאיום על ישראל הוא איום נגדך ומכאן אני מסיקה שיש כאן זהות בין המדינה לבינך), זו רטוריקה שנציונל סוציאליסטים היו חוגגים עליה. קצת מרחק בין הפרט למדינה לא יזיק, לא?
המדינה זה לא אני, איום על הפוליטיקה הישראלית הוא לא איום עלי, כמו שאיום על משטר האפרטהייד אינו איום בהשמדת האדם הלבן.
תגובה מאת: אותה אחת | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 21:12
1. אני ציוני ומאמין במדינת כל אזרחיה, אני לא רואה למה יש בעיה עם בית לאומי לעם היהודי – כלומר מקום בו היהודים חיים כלאום, ובין מתן זכויות שוות לכל האזרחים. אני בהחלט חושב שמדינת ישראל צריכה לנתק את הקשר בין דת למדינה ועדיין רואה עצמי ציוני ויהודי. לא כל דבר מוכרח להיות לוגי לגמרי למרות שאני לא רואה סתירה. האנלוגיה שלך לסרסור לא מוצאת חן בעיני, אני לא מבין אותה ואם היא נועדה פשוט לפגוע כי אנחנו לא מסכימים זו עם זה אז חבל. אולי אני מרגיש ציוני ומצד שני לוחם באופן פעיל לניתוק הדת והמדינה ולשוויון זכויות לכל האזרחים? האם זה שולל את הציונות שלי? אני יהודי ולא מאמין באלוהים. האם זה בהכרח הופך אותי ללא יהודי?
2. אני בהחלט רואה סיבה לפחד על עצמי. עזמי בשארה לא מאיים על מדינת ישראל כמדינה הוא לא מספיק חזק לשם כך. בשארה עודד טרור כנגד אזרחי המדינה, ואני אחד מהם. אני חושש מכל אחד שמעודד לפגיעה בי. מה לעשות? הבדל מרכזי בין חרדה לפחד הוא שלפחד יש סיבה – חרדה היא ללא סיבה, או סתם פחד מפחד. אני חושב שבמקרה הזה יש סיבה לחשש.
3. בנוגע למדינות האחרות – שוב אני לא מסכים שמדינות אחרות מתנהגות כמו שעזמי בשארה מציע. רוב המדינות דומות לצערי למדינת ישראל – מנצלות אוכלוסיות שלמות, מפלות בין אדם לאדם על סמך דת גזע ומין. ראי ההפגנות בצרפת, או, היחס אל המקסיקנים והשחורים בארצות הברית – מדינות כל אזרחיהן בכאילו.
4. ממה שאני מבין, וגם זה דרך מסך אינני רואה עצמי מומחה לבשארה – באנגלית הוא מדבר וכותב בצורה אחת ובערבית בצורה אחרת. בכל מקרה אשמח להתברר כטועה בנקודה הזו.
5. תודה על העניין – בדיוק בשביל שיחות כאלה פתחתי את הבלוג
אסי
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 28 באוקטובר 2006 | בשעה: 22:14
יש בהחלט סתירה מבנית בין מדינת כל אזרחיה לבין הציונות. אתה צודק שהרעיון של מדינת כל אזרחיה הוא לא פתרון פלא ובמדינות שהזכרת יש עדיין אפליה של מיעוטים. ההבדל הוא שבישראל יש גזענות מוסדית נגד קבוצות שונות, בחסות החוק והמדיניות הציונית. בצרפת, רצח של שני ילדים הביא למהומות והפגנות. בישראל ההפגנות הביאו לרצח של 13 אזרחים.
אם אתה ציוני ומאמין שישראל צריכה להיות קודם כל מדינתם של היהודים, אז אתה צריך לתמוך ברוב יהודי דמוגרפי (או לפחות רוב של לבנים, שכן שליש מהעולים החדשים מברית המועצות לשעבר אינם יהודים, אבל נתפסים בעיני הממשל כ"טובים"). כדי לשמור על רוב יהודי אין לך ברירה אלא "להרחיב" את ירושלים, למנוע מפלסטינים להיכנס לישראל גם אם יש להם משפחות שם ולגרום להפיכתם ללא אזרחים, כמו במקרה "חוק ההגירה" ובטרנספר ממזרח ירושלים. כל ההתכנסויות וההתנתקויות ושאר ההתפעלויות נועדו לצורך הזה.
ההשוואה עם הסרסור והזונות לא נועדה לפגוע בך. הסרסור חי על חשבון הזונות כמו שישראלים יהודים חיים על חשבון הפלסטינים. אתה רוחץ ידיים כל פעם אחרי שאתה בודק מטופל, נכון? לרופא בעזה, שלא יכול יותר לעבוד במג'דל, אין מים בשביל זה והוא חי בתוך הכלא הגדול שלו מהסיבות הדמוגרפיות הללו. כך שאני לא מבינה למה הפרקטיקה הזו של מפלגת העבודה, שהיא פרקטיקה נאצית, היא בסדר בשבילך, אבל ישיבה עם ליברמן, זה לא. אולי בגלל שליברמן יפגע בפריבילגיות שלך: מעמדו של בית המשפט, ההפרטות של המערכות הציבוריות ושאר הדברים הרעים הללו יפגעו בך. אז בענין הזה אתה לא שונה ממנו. הוא דואג לסקטור שלו ואתה לשלך ובשארה לשלו.
בשארה הוא לא "כוס התה" שלי, אבל אני יכולה להבין את המצוקה ממנה פועלים בוחריו המתרבים (יש על זה מאמר מעניין היום ב"הארץ").
בענין הפחד והחרדה. גם מי שמגיע עם התקף חרדה, יספר לך שיש לו סיבות טובות לפחד. הוא באמת מאמין שדפיקות הלב שלו הן סימן למוות קרב ולא "עושה את עצמו". הישראלים גם מאמינים וחווים באמת ובתמים שהם אוטוטו מושמדים, בזמן שהם משמידים עם אחר ומטרנספרים אותו. את החרדה הזו מלבים הפוליטיקאים, וזה שיש לה עובדות שתומכות בה זה נכון, אבל הן כמו דפיקות הלב המואצות לעיתים ואף אחד לא מבחין בין מתי זה עם סיבה ומתי בלי. התגובה ההיסטרית להפחדות הללו היא בכל מקרה חסרת פרופורציה. בתור אחת שישבה עם ביתה בממ"ט בבאר שבע במהלך מלחמת המפרץ והאמינה שהנה מתקרבת ההשמדה עם הנשק הכימי של סדאם, שבעתי מספיק הפחדות. היה לי יותר מזל משכל ולבת שלי לא קרה כלום מזה, שלא כמו ילדים אחרים שאיבדו את חייהם בעקבות המסכות הארורות הללו. הפוליטיקה הזו של הפחד הורגת. מאז "היה" לסדאם כידוע עוד פעם נשק השמדה המוני, לחזבאללה גם, אבל מי שמפציצה בפצצות אורניום זה ישראל, תוך קריאות של הקוזק הנגזל על אירן שאמורה לפתח פצצת אטום.
לרצות להפריד בין דת למדינה זה חשוב אבל זו הבעיה הקטנה של ישראל. צריך קודם להפריד בין המיליטריזם לחיים האזרחיים. עד אז תמיד יהיה מישהו שיפחיד, ידאג לסיבה טובה לכך שיאיימו על ישראל, ויגיד שאנחנו במצב חרום וכרגע בדיוק אי אפשר למנוע איזו הפרטה או אסור לשבות.
תגובה מאת: עדיין אותה אחת | פורסם ביום: 29 באוקטובר 2006 | בשעה: 10:11
השלטון,כדי להסיט את תשומת לב האזרחים,החוצה.לאוייב החיצוני.בכך מונעים מהאזרחים כל שמץ של ציוץ,לגבי מה שקורה בפנים.זהו כר פעולה נוח לשלטון לבצע את האג'נדה שלו.ההפרטות,וכו'.ברגע שתשומת הלב של הציבור מופנית החוצה,למי יש כוח להתעסק ולטפל בבעיות הפנים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=674603&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0
הפרטה לקול תותחים
מאת דני רבינוביץ
ציטוט:"הצלחתה הפנומנלית של דת ההפרטה בישראל מתאפשרת בגלל התנהלותה במחשכים, ומתבססת על כך שתשומת הלב הציבורית והתקשורתית מוקדשת לסינדרום "מדינה במלחמה". סינדרום זה, הן בגרסתו המקורית (מלחמה דרמטית וקצרה כל כמה שנים), והן בגרסה העמומה יותר ("שלומלחמה") שהפיקו כאן אריאל שרון, שאול מופז ורמטכ"ליהם, הוא הגורם שמכונן את חיינו. הוא לוכד את הדיון הציבורי לתוך קונצפציה שקובעת כי תפקידה העיקרי – אולי היחידי – של המדינה הוא הגנה על עצמה מפני מי שזוממים כל בוקר להשמידנו. 60 שנה של התניה כזאת לימדו ישראלים רבים להתייחס לחינוך, בריאות, סביבה, רווחה, תחבורה, ועתה גם לאכיפת החוק – כאל נושאים משניים, לעתים אפילו כאל מעמסה המפריעה ל"מדינת הביטחון" לעמוד במטלה המרכזית שלה.
כך חמקו התחומים הללו, שמשפיעים על חיינו לא פחות, ולפעמים הרבה יותר, מסוגיית הביטחון, לעולם דמדומים שמתקיים הרחק מהפוליטיקה והתקשורת. ובאזור הדמדומים הזה יכולים בעלי ההון ופקידי האוצר – שתי קבוצות שמאמינות באמת ובתמים שהמדד היחידי לטיבה של חברה הוא היעילות, הקשורה באופן בלתי נפרד לרווח – לבצע ביניהם עסקאות קנייה ומכירה בלי הפרעה.
החיים, כידוע, קורים בזמן שבו אנו מתכננים דברים אחרים. בישראל, הידרדרות החינוך מלבן לאפור, שחיקתה של מדינת הרווחה, דעיכת השירות הרפואי לעניים, הנזק המחליא לסביבה ועוד הרבה דברים רעים – קרו וממשיכים לקרות בזמן שאנו מכינים עצמנו לעוד סיבוב של הרג מיותר מול הפלשתינאים, או האיראנים, או הסורים או החשוד הבא – אמיתי או מדומה. "מדינה במלחמה" זה טוב מאוד לעסקים אבל רע מאוד לציבור.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/757911.html
תגובות184 ו201 סויסה.
תגובה 208 אזרח.
תגובה מאת: אזרח. | פורסם ביום: 29 באוקטובר 2006 | בשעה: 12:15
ואם לא מפריע לך שננהל דיון אודותיך, אז אני כן חושב שככל שיש משמעות למלה 'ציוני', אתה אינך כזה.
אני חושב שהמאבק הנוכחי נגד ליברמן הוא במידה מסויימת מאבק היסטורי, אולי הפעם הראשונה בה אנטי-ציונות נכנסה איכשהו למיינסטרים.
למה אני אומר זאת? כי את המאבק מובילים בעיקר הח"כים הערבים ר'אלב מג'אדלה ונדיה ח'ילו, שניהם כמובן אנטי-ציונים מוצהרים, שביחס לליברמן מיישרים לחלוטין קו עם בשארה.
ברגע שאתה בצורה מפוכחת מצטרף למאבק האידאולוגי של הח"כים האנטי-ציונים המוצהרים הללו, ואפילו מאמץ את הרטוריקה שלהם (אם ליברמן, שמבחינה מדינית מתוך מהליכוד הוא 'פשיסט', אז חצי מהציבור היהודי, כולל מצביעי הליכוד, האיחוד הלאומי וש"ס, הם 'פשיסטים' ואף גרוע מכך), אז כמו שאמרתי, אתה נמצא עם רגל וחצי במחוזות השמאל הרדיקלי האנטי-ציוני.
אינני יודע בדיוק באיזה קיבוץ/מושב אתה מתגורר, אבל אני בהחלט ממליץ לך להתחבר למורשת המקום ולערוך שיחות עם זקני היישוב על קורותיו במלחמת העצמאות, סיבות וימי הקמתו.
רצוי גם שתשאל אותם מדוע לא הזמינו ערבים מהסביבה להצטרף אל הגרעין המייסד ואף אחריו, מדוע לא עשו כן בשנים הרבות שעברו מאז?
ובעיקר הייתי שואל לגבי השקפת עולמם, שאלות 'רגישות' – אנשים לרוב לא מודעים לפער האידאולוגי העצום בין זקני העם שהם עדיין ציונים בכל רמ"ח עצמותיהם לבין הצעירים הפוסט-ציונים ברובם.
אתה כמובן לא חייב ליישר קו עם מורשת הישוב, אבל אני מצפה שתכיר בכך שזוהי הציונות, ואם אתה מעדיף את השיח הפוליטי של המאהל הבדואי הקרוב, אז כמו שאמרתי כבר פעמיים בתגובות כאן..
דבר אחרון, ההתנגדות שלך לבשארה נשמעת חלולה משהו – הרי בשארה לא תומך בטבח יהודי המדינה, לבשארה יש משנה סדורה, אנטי-ציונית כמובן, שכוללת "דה-ציוניזציה" של מדינת ישראל והפיכתה למדינה דו-לאומית, הוא בודאי שלא תומך באיסלאמיזם קיצוני נוסח נסראללה, בשארה הוא בכלל נוצרי.
מה גם שעושה רושם בימים כתיקונם בלי איזושהי מלחמה, אין כל תוקף לפחד מתמיכת בשארה ב-'אויב'.
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 29 באוקטובר 2006 | בשעה: 19:06
קשה לי לענות על הכל ביחד אבל כמה נקודות
1. אינני מסכים לניכוס הציונות על ידי הימין הפנאטי וגם על ידי הימין הפרגמאטי. האמן לי חים שאני צובר עשרות אם לא מאות שעות שיחה עם ראשוני ההתיישבות בנגב. אני מלווה אותם במחלותיהם וגם בשלבים בהם הם מרותקים לביתם בביקורי בית. ביקור בית ממוצע שלי נמשך כשעה וכולל בעיקר שיחות עמוקות ויצירת סיפור חיים אישי. אולי יפתיע אותך שרבים מבין מקימי הישוב תמכו מזה שנים בחזרה לקווי 67, בחיים משותפים של שתי מדינות באדמה הזו ובשוויון מלא בין אזרחי המדינה. חלקם היו ממקימי שלום עכשיו. אולי נוח לשכוח שמקימי הקיבוצים ורבים ממקימי המושבים היו סוציאליסטים אדוקים וגם יהודים. ניכוס הציונות על ידי המתנחלים אולי הוא נוח אבל – אני מגשים את הציונות בדרכי. בחרתי לגור בספר הנגב. בחרתי לטפל בבדואים, ביהודים, במהגרים. שירתתי בצבא, בכל שנה חודש וחצי במילואים, אני משלם מיסים, אני מתנדב – אני ציוני. מה לעשות? לא כל השמאלנים עם העיגולדים והקוקו הם אנטי ציונים. ואולי אם נדון פעם על הגדרת הציונות – לא על הפרשנות שלך של המילה, או, על הפרשנות שלי למילה נוכל להסכים על כל כך הרבה ולהיות חלוקים על כל כך מעט שאני אולי… אוכל להסכים שיהודים גזענים ושונאי אדם שקוראים לעצמם ציונים הם באמת ציונים (הכוונה כאן היא לליברמן ולא אליך)
2. באותה מידה אינני מסכים לניכוס האמונה בזכויות אדם בשוויון אזרחי ובמדינה שאינה קשורה בטבורה לדת לרשותם של פוסט ציונים רדיקאליים. עצם העובדה שאני ציוני גאה לא שוללת את היכולת שלי להאמין בכל האמור. אני יכול לפעול כנגד רוב אלו שגנבו את הציונות לעצמם בתחומים רבים ועדיין להיות ציוני. אמיתי. אולי יותר מהם. במעשים ולא במילים. אינני מסכים לראייה המוגבלת שרואה כל ציוני כאנטי הומניסט, כקולוניאליסט, כרומס זכויות סדרתי.
3. לאזרח – אני גם סוציאליסט. ונאבק ככל יכלתיבהפחדה הסדרתית של האזרחים ובניצול הפחד כמסתור לפשעים נגד קבוצות אנשים. ראה רשימות רבות באתר הזה שלי, אבל גם במעשים שאינני מתאר כאן כי אני מאמין באקטיביזם אמיתי ושקט. אני מסכים לגמרי עם דני רבינוביץ' ואיתך.
אז זה מה שאני שילוב מוזר כזה של סוציאליסט, ציוני, יהודי לא מאמין, ושוויוני. המעגל האידאולוגי שלי משיק לכל אחד מהמעגלים הללו ובתנועה מתמדת מתקרב ומתרחק מכל אחד מהקטבים הללו.
אני חושב שראייה חד מימדית ששוללת תפיסות עולם של אחרים היא ראייה מוגבלת, מסרסת, ובמיוחד מאפשרת שלילת האחר בקלות.
בעיקר אני אבא ורופא שלפעמים חושב על פוליטיקה, על תפיסת עולם, ומבולבל.
החיפוש המתמיד הוא אולי הקו המנחה מבחינתי.
אני מודה לכם על תשומת הלב ומניח שאוציא בקרוב פוסט סיכום לכל מה שאמרתם אתם ואמרתי אני.
עצם העובדה שאני גורם להסכמה בין אחת משמאל לחיים מימין (אמנם אתם מסכימים שאני טועה, אבל לפחות מסכימים) מחממת את ליבי. עצם העובדה ששניכם חושבים שאני טועה – אומרת בעיני שאני אומר דברים נכונים.
האם תפיסת העולם שלי סגורה? ממש לא. כפי שאמרתי בדיוק בשביל שיחות כאלו פתחתי את הבלוג.
>מחווה קידה<
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 29 באוקטובר 2006 | בשעה: 23:39
לא אמרתי שיש סתירה בין להיות ציוני לבין מה שציינת. בעולם הגדול, מעבר לביצה המקומית, יש אנשים רבים שמכונים ליברלים: זכויות האדם והפרט עומדות בראש מעייניהם והם יכולים להיות לרוב בעד מינימום התערבות של המדינה ולעיתים סוציאליסטיים. לרוב הם שייכים לבורגנות, שאליה נדמה לי שאתה ואני שייכים אליה.
יש סתירה בין האמונה שלך בזכויות אדם לבין הגדרתך כציוני, ולענין הכי חשוב הזה לא התייחסת. להיות ציוני, משמעו להאמין שישראל היא מדינת היהודים, ושצריך להיות בה רוב יהודי.
חיים צודק בהרבה ממה שכתב (מי אמר שהוא שייך לימין? אני חדשה כאן, אז אולי יש דברים שאני לא יודעת…)
אתה יכול לטפל עד מחרתיים בבדואים, אבל אם אתה תמשיך לחיות במדינה ציונית, אתה תמיד תמשיך לטפל באנשים שהזכויות שלהם נראות ככה. כי הם הרי "גיס חמישי" וצריך לרסס להם את השדות. זה לא סותר את העובדה שאתה יכול לתת להם טיפול נהדר באופן אישי. עדיין רוב הרופאים בסורוקה יטפלו באסירים כבולים (בניגוד לכל אתיקה רפואית וכבוד האדם וכולי) כי הם גדלו בתוך מדינה שהמוסדות שלה מפלים באופן מאורגן ושיטתי את האחר. ולא משנה כמה ידברו איתם על דילמות מוסריות וכבוד האדם. כשהם שומעים את המילה "אדם" יש להם תמונה מסויימת מול העיניים. כמו לי, שגדלתי בתוך המערכת הזו. ואם הקיבוצניקים שלך, שיכולים להיות אנשים מקסימים, רוצים לשמור על המקום שלהם בצורה לא מאויימת, אין להם ברירה אלא לפתוח את הסיפור של "על איזו אדמה הם יושבים". לא מספיק לחזור לגבולות 67. כידוע הבדואים גרים בינינו והמוסדות במדינה הזו לא סתם מתעמרים בהם וזה זולג גם ליהודים.
להגיד שאתה אבא ורופא קודם, נשמע מאוד יפה. הגדרה נשית לרוב. אז אם אתה כבר נותן זהות כזו מהרחם ויש לך גם מקצוע כזה, אז לאיזו מדינה אתה מגדל את הילדים שלך?
אם הייתי מסתכלת על זה רק מבחוץ, הייתי יכולה לראות את הסכיזופרניה בין הגאוה על השירות מילואים (המאצ'ואי משהו) ונסיונות ההגנה על המקום הציוני, לבין הדיסוננס שהוא מעורר. כי למדנו שלהיות לא ציוני, שלא לדבר על אנטי ציוני, זו עבירה שמוציאה את האדם מן הכלל. ולמי שמגדיר את עצמו דרך הכלל, זה לא קל. מכיוון שאני מעורבת מדי ולא יכולה ממש להסתכל מהצד, לא נותר לי אלא לבכות על פעם אחרת שראיתי את הדיסוננס הזה אצל חברה שמאלנית מהזן הקיבוצניקי, שהיתה מאוד גאה בבן הקצין שלה אבל נלחמה בכיבוש והזדהתה עם הסרבנים. הבן שלה נורה ונרצח בשנתו. ואני רק איחלתי לה להיות מתנחלת באותו הרגע. לפחות היתה יכולה להיות לה מערכת ערכים ואמונות שתומכות באובדן הזה.
בענין הזה, אם חיים באמת איש ימין, מגיעה לו הערכתי. בניגוד לרוב מה שקרוי כאן "שמאל" יש יותר התאמה בין אורח החיים שלהם והאמונות.
תגובה מאת: אחת | פורסם ביום: 1 בנובמבר 2006 | בשעה: 0:11
קונפליקטים במיוחד פנימיים הם שיוצרים צמיחה ושינוי. לא תמיד צד אחד באמונות מסתדר עם הצד השני, ואני לא מתיימר להיות בעל משנה סדורה ומחלטת. להפך, אני מאמין שאמונות מוחלטות מונעות חשיבה.
את צודקת בנוגע למדינה בה אני מגדל את ילדי.
אני עצוב, אני כועס, אני מנסה לשנות. בינתיים.
נושא הבדואים מעסיק אותי ברמה האישית והפוליטית מאוד.
אני נלחם, עבור זכויותיהם לא רק ברמת הטיפול האישי, רק השנה השקעתי את רוב זמני בשינוי חברתי ומאבק פוליטי עבור זכויות בריאות בסיסיות לכפר שלם.אני מנסה להפוך את הפינה שלי בעולם למקום טוב יותר.
אינני רואה עצמי כבורגני. בכלל.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 1 בנובמבר 2006 | בשעה: 0:27
wonderful post
טראקבק מאת: site | פורסם ביום: 10 באוקטובר 2007 | בשעה: 6:49