עמיר פרץ תתפדרג
*נשלח במייל לשר הביטחון עמיר פרץ.*
מנהיגי,
כתומך במפלגת העבודה, כתומך ותיק יותר בדרכך אני כותב כאן בעצב וכאב.
אני מבקש את התפטרותך ממשרת שר הביטחון. אני דורש שדרוג שלך ממנהיג מפלגתי למנהיג ברמה הלאומית. אנא, הרתם למשימה של בניית החברה האזרחית של מחר, חברה שתשמש בסיס יציב ועורף חזק למלחמה הבאה. אני קורא לך לקיים את הבטחותיך לבוחרים. הן גם יחזקו את הביטחון של כולנו.
דרוש את משרד האוצר יחד עם משרד הרווחה. לחילופין, היה לשר הרווחה, העבודה, התשתיות, פיתוח הגליל והנגב, וכל שבר תיק אזרחי שנשאר זנוח. פעל במהירות ובנחישות לשיקום רסיסי החברה והאמון בשלטון המרכזי.
ביום הבחירות, לפניו וגם אחריו האמנתי בדרך. דרך של שלטון אזרחי שפוי. דרך של הגברת השוויון, וחיזוק החברה האזרחית. הופתעתי מאוד מבחירתך בתיק הביטחון. ידעתי שתוכל להיות שר ביטחון מצוין. ידעתי גם שלא בחרתי בך לשם כך. לא עכשיו. רציתי בשינוי פני החברה האזרחית במדינה. בעשור האחרון חזינו ביצירת שכבה אדירה של עוני עמוק, הפרטה והרס של שירותי המדינה, הפרטת הנכסים המשותפים למשפחות ההון. עבדות מודרנית לבשה צורה של עובדי קבלן. הזנחת האזרחים על ידי מדינתם הייתה בעיני ובעיני רבים ממצביעי העבודה החדשים – מתכון בדוק לאבדון. בימי ביבי זכויות התאגידים גברו על זכותם של אנשים לחיות. ראיתי בך אביר לוחם למען אנשים בני כל העשירונים, מכל הקבוצות במדינה. מהכסא בקריה לא האמנתי שתוכל לשנות דבר בבעיות הבוערות ביותר שלנו. תקוותי היחידה הייתה שתפעל לקיצוץ עמוק באיש השמן והחולה שכולנו סוחבים על גבנו השדוף אם להשתמש במשל נתניהו – מערכת הביטחון.
המלחמה האחרונה הדגימה בקיצוניות את השלכות התעלמות השלטון האזרחי מאחריות. הפרטה וקיצוץ לחתיכות של שירותי הרווחה, החינוך, ובעצם כל שירות חיוני בזמן שלום, הובילה לקריסה עמוקה יותר בזמן מלחמה. אזרחים הוזנחו לנפשם בקברי בטון, נתונים לחסדיהן של עמותות צדקה.
אתה אשם בהזנחה זו בהימנעות מכוונת מהכרזת מצב חירום בצפון. במלחמה הגנת על חיילים ובעלי הון והפקרת את האזרחים, אלו למענם נבחרת. כמו בימי חול גם בשעת חירום עניים הופקרו יותר מעשירים, ערבים יותר מיהודים, זקנים וילדים יותר מצעירים. הכוח עמד לרשותך לגייס את משאבי המערכת הביטחונית לסיוע בחלוקת מזון, בשיפוץ מהיר של מקלטים, בהקמת ערי מקלט בבסיסי צבא, בלקיחת המושכות מהרשויות המקומיות ובאמצעות פיקוד העורף לדאוג לעורף שעמד חזק מאחוריך. נכשלת בכך. יישרת קו עם פקידי האוצר שהתנגדו לשבירת התקציב. מעלת באמון אזרחיך.
כיום, אחרי המלחמה, אתה תומך בדרישה הבדיונית של ראשי הצבא להגדלת התקציב בשלושים מיליארד שקלים. שלושים מליארד שיבואו מהמשך ריסוק מדינת הרווחה ומהגדלת נטל המיסים החונק.
אלו ראשי הצבא שהשליכו את כספי התקציב ברכישה של טכנולוגיות מתוחכמות, בבנית חיל רגלים דיגיטאלי, ופצצות חכמות הזניחו את צבא המילואים, ואת מוכנות הצבא הסדיר לקרב. האם אתה בוטח בהם שישתמשו בכסף הנוסף ביעילות? אני לא.
כדי לקיים את הבטחותיך לבוחר אתה חייב להתפדרג. להתפטר ממשרד הביטחון, ולהשתדרג לבונה החברה האזרחית. תרומתך לביטחון ישראל תהיה גדולה לאין ערוך. התפטרות ממשרד הביטחון לא בגלל כשלון אלא למען צו אזרחי חשוב הרבה יותר תתפרש כהקרבה ולא כחולשה. לאחר שתצליח במשימה זו – תוכל להנהיג גם את מערכת הביטחון לאחר הבחירות הבאות – הפעם מכס ראש הממשלה. בהשארות ותמיכה ללא סייג במערכת הצבאית המסואבת – תעלם מהמפה הפוליטית ואנו נזכה בשנים נוספות של קלקלת שוק "חופשי" שתרסק סופית את ישראל האזרחית.
בכבוד רב,
ד"ר אסי סיקורל.
תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 29 באוגוסט 2006 | בשעה: 7:41
לא מספיק שהליצן נכשל בתפקיד שר הביטחון?
רק תאר לך מה הוא יצליח להרוס בתפקיד שר האוצר או בכל משרד ביצועי אחר. עד כמה אפשר להיות נאיבי ולצפות למשהו מאדם שהידע היחיד שלו זה רק לשבות ולהרוס את המשק?
תגובה מאת: בן גוריון | פורסם ביום: 29 באוגוסט 2006 | בשעה: 12:26
אני בספק רב אם הוא יממש אותה, לא כי הוא לא רוצה, אני בטוח שכאב הראש במשרד הביטחון לא עושה לו טוב, ואני עוד יותר בטוח שהוא היה מעדיף להיות שר האוצר. הבעיה היא שאם הוא יתפטר מתפקידו, הוא יאבד כל סיכוי להיות רה"ממ כתוצאה מהצורה שבה הדבר יתפס בתקשורת ההמונים וכתוצאה מכך בכלל הציבור. הוא ייתפס כמי שלא יכול לעמוד תחת לחץ, כמנהיג עובדים ולא כמנהיג בעל שיעור קומה, כמי ש'הפריע לצה"ל לנצח במלחמה' ושאר ההשלכות שהחשיבה המליטריסטית שחונקת את החברה הישראלית ישליכו על מעשה שכזה.
בנוגע לתפקודו כשר הביטחון, ללא קשר למלחמה, משונה מאוד שהוא לא התעסק כלל בנושאים החברתיים ובעלי הממשק צבא-חברה שתחת סמכותו – המורות החילות, חיילי המקא"ם, פרוייקטים בפריפריה וכדומה.
הצעה קטנה: אם חשוב לך באמת שהמסמך יגיע לידיו, או לידי אחד מיועציו ופקידיו הקרובים – ולא לפקידה סוג ד', רצוי לשלוח לא רק במייל אלא גם בדואר וגם בפקס. כמו כן רצוי למען זאת ללשכתו במטה מפלגת העבודה בת"א ולא לקרייה או לכנסת.
אהבתי את הניסוח "להתפדרג. להתפטר ממשרד הביטחון, ולהשתדרג לבונה החברה האזרחית"
כל טוב
תגובה מאת: נמרוד ברנע | פורסם ביום: 29 באוגוסט 2006 | בשעה: 22:55
.
תגובה מאת: יוחאי עילם | פורסם ביום: 30 באוגוסט 2006 | בשעה: 14:36
האם הכוכבית אמורה להפנות לאתר "עבודה שחורה"?
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=264271&blogcode=4751588
תגובה מאת: יהל | פורסם ביום: 1 בספטמבר 2006 | בשעה: 2:46
תודה על התגובות,
לבן גוריו – אני מניח שלא תמכת בעבודה בבחירות האחרונות ולכן אינני חושב שהאמנת בעמיר פרץ בכל תנאי ובכל מקרה. לא חשוב מה התפקיד.
אני מציע לך לקרוא את הספר שכתב עליו יהושוע סובול ולהבין מעט יותר לעומק במי באמת מדובר ומה הוביל אותו עד שפגש באולמרט.
לנמרוד, למיכל, ליוחאי, וליהל תודה רבה. בנוגע לדו"ח העוני – אני מרגיש שיש כל כך הרבה דוחות וכל כך הרבה מספרים שאיבדנו את המשמעות שלהם בדרך.
קישור לאתר הספר כאן ועכשיו http://www.ybook.co.il/catalog1.asp?bID=3623198
אסי
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 1 בספטמבר 2006 | בשעה: 15:36
בודאי שלא תמכתי בעבודה בבחירות האחרונות. למה לי לתמוך במפלגה שמתאבדת מרצון ומעמידה בראשה אדם מלא מעצמו וחסר כישורים מינימליים?
מי שצריך לעשות חשבון נפש הם דווקא הנאיבים, כמוך וכמו סובול, שהאמינו שפרץ מסוגל להיות לא רק נציג צעקן של הועדים החזקים במשק. מעניין כמה מיילים ועצומות לפרץ יקח לכם עד שסוף סוף תתפכחו
תגובה מאת: בן גוריון | פורסם ביום: 3 בספטמבר 2006 | בשעה: 12:52
אסי:תמיד כיף לקרוא אותך, למרות שאני לא תמיד מגיב…
דב"ג: זה קל מאד להסתתר מאחורי מעטה אנונימיות, לכנות את פרץ בשמות, ועל הדרך להוסיף גם כמה תארים לד"ר סיקורל ולסובול.
כמיטב מסורת תרבות הטוקבקים.
אבל להציע אלטרנטיבה?
מנהיגות חלופית?
להכנס לדיון רציני?
זה לא.
אני חושב שהטוקבקים בווינט הם אכסניה ראויה יותר עבורך.
שם גם יקראו אותך הרבה יותר אנשים.
תגובה מאת: נתאי | פורסם ביום: 5 בספטמבר 2006 | בשעה: 11:32
צר לי להתפרץ לדיון שאינו שלי, אך עלי לומר כי גם אתה מסתתר מאחורי מעטה אנונימיות, הלא כן? טול קורה מבין עיניך, כמו שנאמר.
ולעניין – מי שחושב שפרץ, ליצן השכונה, ראוי לאיזה שהוא תפקיד אחר בממשלה – הוזה.
לא, אני לא אטרח לקרוא את הספר שנכתב עליו ע"י סובול. איני נוהג לקרוא ספרות "מטעם". הניסיון להלביש את פרץ כמנהיג מזן אחר – כשל. הוא לא שונה מאחרון הפוליטיקאים.
מפלגת העבודה? עבודה בעיניים.
תגובה מאת: צפניה | פורסם ביום: 6 בספטמבר 2006 | בשעה: 15:23
צפניה – למה צר לך להתפרץ? זו בדיוק המטרה של הדיון כאן. תודה על התגובה – אני עוד לא גיבשתי דעה על היכולת של עמיר פרץ. בסך הכל 120 יום בממשלה, עם חודש מלחמה. אני עדיין מצפה שיעשה טוב.
הזמן יאמר למרות שזה לא נראה טוב בינתיים
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 8 בספטמבר 2006 | בשעה: 6:56
זה שקראת לי הוזה זה היה בתור מחמאה נכון?
כי באותה מידה אםשר לאמר ואומרים רבים שכל מי שחי בארץ הזו הוזה.
בלי תקווה חסרת תקנה על גבול הפסיכוזה לא הייתי כאן.
אני מניח שאני הוזה, הייתי שמח להזות מסיבות אחרות קצת יותר שמחות.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 8 בספטמבר 2006 | בשעה: 6:58
אסי שלום.
אני כותבת אליך בידיעה שאזניו של עמיר פרץ אינן פנויות, ובצדק, לקריאתך. אין לי תיאור אחר להתרחשויות היום מלבד לינץ' ציבורי, ורעש איום. וכך, למרות שאתה קורא לעמיר 'מנהיגי' – קולך מצטרף למקהלת הקולות (ראה תגובות קודמי). אבל, בגלל הכבוד כלפיך – כמה נקודות לחשיבה בנושא הקריאה להשתדרגות: כזכור לך, בחרת בעמיר פרץ כמועמד לראשות הממשלה, קל וחומר לשר ביטחון. הנחפזים לראות בכניסתו למשרד הביטחון טעות שוכחים כמה דברים: א. עמיר, עוד מאז שנות השמונים הניף במקביל שני דגלים: את דגל השלום והביטחון ואת הדגל החברתי – וראה בשניהם שני צדדים של אותה מטבע. אמנם, הוא היה הראשון שהצליח להביא את הדגל החברתי למרכז הבמה – ולכן הצד החברתי נראה כמרכז תפיסתו – אך זאת רק מפני שאחרים המעיטו בחשיבות הנושא. לגופו של עניין: אם איננו חפצים רק בשיפוצים קוסמטיים בתחום החברתי – בחסד ולא בזכות, ללא חזון אמת – אז באמת עמיר צריך 'להסתפק' בשרות חברתית. כך ימשיך הנושא החברתי להיות עלה התאנה של כל אלו שגורפים את הונה של מדינת ישראל לכיסם. מאידך – אם עמיר רוצה באמת להגשים את חזונו – וכך זה נראה דווקא בימים אלו – אזי אסור לו להיכנע. צריך לזכור שעמיר אינו פופולרי (בלשון המעטה) לא משום שהוא חסר כריזמה, ולא משום שמסריו אינם מקובלים – אלא דווקא משום החשש שהם אכן מקובלים ומאיימים על כל בעלי השליטה במדינה – החל מעשרים המשפחות, כלה בתעשיינים, התקשורת ובעיקר אנשי ההון. בניגוד לפוליטיקאים האחרים – אותו לא ייתפסו בשחיתות שלטונית מסוג זה של שרון, אולמרט או פרס – קרי קרבה יתרה לבעלי הון וקבלת טובות הנאה מהם. אני מתפלאת שגם חקירות 'הארגזים' לא העלו דבר ומאמינה של יעלו דבר – רק כי למיטב ידיעתי עמיר נזהר בכך כמו מאש. אך חושבת שרק כוחות והתמדה אמיתית עשויים להביא היום מנהיג לעמדה מרכזית בלי להיות נגוע בשחיתות מסוג כלשהו(לעתים נדמה כי לא מדובר בקיצור דרך, אלא בדרך עצמה). דווקא משום כך – אם החזון מקובל, אם באמת חשוב לנו הנושא החברתי ואנו מחכים לשינוי אמיתי ולא קוסמטי- דווקא היום צריך לתמוך בעמיר פרץ – לעזור לו לעבור את הצונאמי שמדינת ישראל ובראשם חבריו למפלגת העבודה (והיום מסתבר שגם יורשיו בהסתדרות) מעבירים אותו בו, לראות בו מנהיג לכל דבר – ולהאמין שהחלטתו לקחת על עצמו את משרד הביטחון היא הדרך הנכונה לשינוי חברתי אמיתי. לא לזמן קצר, אלא לטווח רחוק, אבל עמיר הוא רץ למרחקים רחוקים. אני מקווה שניסיונו כאדם שפציעתו האנושה ברגלו – רק העמידה אותו חזק יותר על שתי רגליו – הוא יעבור את הזמנים הרעים האלה – ובאמת למעננו ולמען עם ישראל – רק יתחזק מפציעתו האנושה היום, וכי הכרזתו היהירה של בן כספית – שהוא חלל מלחמה שמקום קבורתו לא נודע – תחזור כבומרנג על הכותב.
תגובה מאת: יעל | פורסם ביום: 9 בספטמבר 2006 | בשעה: 17:39
תודה על התגובה.
היא באמת מעוררת מחשבה. שיהיה ברור – לא התנגדתי לקבלת תפקיד שר הביטחון. בכלל לא. חשבתי שהוא יכול להיות שר ביטחון נהדר. בין זה לבין הפיכה לתומך בתוספות תקציב פנטאסטיות לצבא על חשבון המגזר הציבורי חברתי יש הרבה הבדל.
אני חושב שבתמיכתו בדרישות הצבא יש בגידה בעקרונות שבגללם בחרתי בו. אני חושב בממקומו במשרד הביטחון אין לו ברירה אלא לגבות ולייצג את המערכת תחתיה הוא עובד.
מסיבה זו לדעתי המקום אינו נכון בשבילו כרגע.
מצד שני, עצם זה שהוא פועל כנגד הצד החברתי של המטבע גורם להזנחה מסוכנת של כל התחום שבשבילו נבחר. באמת אני חושב שהוא צריך ללחום בשחיתות, בקשר הנוראה בין הון לשלטון. בפערים האדירים שהורסים את החברה שלנו. כאשר הוא תקוע במקום כמו משרד הביטחון הוא פשוט לא יכול לעשות את זה. אני חושב שעמיר צריך לדעת מה חשוב בימים אלה ולמרות המלחמה להבין שהמלחמה על הבית, על החברה האזרחית היא החשובה, ולא לאפשר תוספות שמנות למערכת המסואבת של הצבא. את הצבא צריך לבנות מחדש אבל במסגרת התקציב הענק שכבר יש לו. לא להוסיף גרוש. ועמיר לא יכול כרגע לייצג את הדעה הזו כי הוא נמצא במצב של קונפליקט אינטרסים. מהסיבה הזו הוא ייחשב כבוגד בעיני רבים מבוחריו, למרות שהוא יכול להיות שר ביטחון טוב אני חושב שחשוב יותר שינצל את כוחותיו לעשיות טוב במקום לעשיית רע. זה הכל.
אני חושב שהזיכרון הציבורי כל כך קצר ועוד שנה כבר אף אחד לא יחשוב עליו כחלל, במיוחד אם הוא יצטייר כבונה החברה האזרחית.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 9 בספטמבר 2006 | בשעה: 18:10