גמילה
השבוע החזרנו את הטלוויזיה לארון.
היא נמצאת שם רוב הזמן בשנה וקצת האחרונות. החלטנו להפסיק עם הדבר הזה.
בהתחלה הטלוויזיה היתה במרכז הסלון וגנבה לנו את המשפחה.
כשראינו שהילדים רוצים שנספר להם סיפור ואנחנו מעיפים אותם עם תירוצים ויושבים מזוגגים מול היפים והאמיצים, או, מתעוררים פתאום מתרדמת הספה בחצות ולא מבינים מה עשינו בשש השעות האחרונות החלטנו שזה קצת יותר מדי.
חוצמזה, פרסומות, ותוכניות ריאליטי, ותוכניות דיבור פשוט גרמו למיאוס. אבל ההיפנוזה… טלוויזיה עובדת על רבדים עמוקים מאוד בהכרה ומעבירה אותנו למצב שאינו שינה ואינו עירנות. מצב של טראנס. מצב עירנות אחר. זו הסיבה שאנחנו יכולים לשקוע בעולם פיקטיבי או לשבת מול משהו שנוגד לגמרי את האמונות שלנו כמו תחרות דוגמניות או כל דבר אחר.
החלטנו לעשות מעשה. הטלוויזה עברה אחר כבוד לחדר השינה לשמש שיר ארס (של עקרבים), ויש טלוויזיה קטנה עם וידאו בחדר הילדים. עברה איזו שנה וחצי ושוב, באופן דומה מצאתי עצמי תקוע באחת בלילה מול סיפור על משפחה אמריקאית דיספונקציונאלית בלי טעם ובלי ריח בהולמארק כשאני צריך לקום בחמש וחצי ומשמונה להתחיל לראות חולים. ועוד לא מבין למה אני עייף כל הזמן.
הפסקנו לקרוא, הפסקנו שיחות לפני השינה. נשמתי שתחיה נכנסת למצב שינה מיידי בשכיבה מול טלוויזיה. אני נתקע. בלי סוף.
החלטנו לנסות בלי לראות. לא הלך. אנחנו לא עומדים בזה. כאילו שסוחר הסם נמצא מול העיניים בכל ערב. החלטנו למען הזוגיות, לימודי הרפואה, והשינה המתוקה להכניס את הטלוויזיה לארון.
הטלוויזיה עברה מקום אחר כבוד לאחורי הארון. מנותקת מחשמל ומאנטנה שכבה בודדה, ואנו נגמלנו. חשבתי שיהיה קשה כי אני אוהב חלק מהסדרות וגם נהנה קצת מהגירויים האלו הבלתי פוסקים בפסיביות מוחלטת של הגוף והנשמה. האמת? היה מאוד מאוד קל.
בלי להרגיש החלקנו חזרה לסדר יום הרבה יותר נינוח. הערבים מסתיימים מוקדם (לפעמים אנחנו נרדמים על הספר לפני הילדים). שעות השינה מלאות – לפחות שבע בלילה דבר שלא נשמע בימי הטלוויזיה העליזים, או, העייפים. ספרים התחילו לעוף הלוך וחזור לספריה והזוגיות פרחה.
אחרי מספר חודשים הוצאנו אותה מהארון. לשבת. סבתא וסבא באו ולא מסוגלים בלי. מעניין. הטלוויזיה נשארה מחוץ לארון איזה חודש. שוב חזרנו לסורנו. אז חזרה לארון. עוד גמילה. וכך במחזוריות מסויימת אנחנו מבלים כמעט שנה. לאחרונה הטלוויזיה חזרה בגלל המילואיכס ונשארה איזה חודש לאחר מכן.
אבל סוף סוף תפסתי אומץ והחזרתי אותה לארון. בשמחה. אז זהו. שוב מחזור שקט בבית.
אני תוהה אם זהו הפתרון המיטבי. לפעמים כן לפעמים לא, אבל שלא יהיה קל מדי לעבור בין המצבים.
בכל מקרה את הלימודים הטלוויזיה שבארון מצילה.
יש למישהו נסיונות גמילה?
משעשע לקרוא את יסוריך, מזכיר לי את הגמילה מסיגריות שעד היום לא הסתיימה.
דוקא עם טלויזיה הלך לי לא רע. כאשר נולד הדרדס עשיתי מעשה והתנתקתי מהכבלים. בהתחלה הוצאתי מאות שקלים על ספרית וידאו שמילאה את החסר. אחרי כן זה פשוט עבר והיה נפלא. אחרי שנתיים, נאלצתי לשהות 5 חודשים בבית שהיתה בו טלויזיה (לא בית שלי) אך מאחר שזה היה בחו"ל הרגשתי שיש ערך מוסף לזבל הרגיל, נחשפים לתרבות אחרת שפה וכולי. ובאמת, לפחות אצלי כאשר זה לא בארץ, אני לא מכורה, לא רואה חדשות כמובן והסטירה הפוליטית לא מובנת כך שחצי מהזבל נחסך.
חזרנו לארץ ולא חשבתי לרגע לחזור לכבלים. זה הלך מצויין. בקיץ האחרון עשיתי בדיקה אחרונה, והזמנתי חודשיים בכבלים במחיר מיוחד לחופשת הקיץ. זה היה נורא ! ולמרבית ההפתעה שלהם ביקשתי לנתק את החבילה לפני הזמן למרות ששילמתי על כולה. השמחה חזרה למעוננו אחרי שבוע קשה של צרחות גמילה של הדרדס שהתמכר, במפורש כך, לאיזו תחנה איומה של סרטים מצויירים. לעולם לא. ועכשיו אני מרגישה מחוסנת ממש. אגב, אי אפשר לדעתי להחזיק את המוצר בבית ולהתנזר חלקית. זה כמו סיגריות. להיפטר לחלוטין. לחשוב על הילדים, הם עוד יודו לך..פעם..
תגובה מאת: איריס | פורסם ביום: 10 באפריל 2006 | בשעה: 23:38
אני, אגב משלב – רואה סדרות במחשב ומכור לאינטרנט
תגובה מאת: בוב | פורסם ביום: 10 באפריל 2006 | בשעה: 23:39
אני לא יודע בדיוק כמה זמן אנחנו בלי טלוויזיה, משהו בין שנה לשנתיים, אבל בינתיים הולך יופי. בלי נסיונות ויסורי גמילה, חוץ מספורט, אבל הכי כיף ללכת לראות משחק בפאב
תגובה מאת: דרור פויר | פורסם ביום: 11 באפריל 2006 | בשעה: 2:12
היא היכולת להחזיק טלויזיה בבית *בלי להדליק אותה*. לצערי, אי אפשר לומר זאת על בני משפחתי, וגם אישי שיחיה לא יוותר עליה. אבל אני חיה מצויין בלי טלוויזיה ואפילו לא זקוקה לה בתור "שומר מסך". כשבעלי לא נמצא והילדים ישנים, אני מוצאת את עצמי לא פעם עושה את הפעולה המופלאה הזו – מכבה את הטלוויזיה ועושה משהו אחר.
להפרד מהמחשב – זה כבר משהו אחר…
תגובה מאת: מאזינה ברקע | פורסם ביום: 11 באפריל 2006 | בשעה: 7:59
אבל אין לנו כבלים אז לרוב אין מה לראות. ערוצים אחד, שתיים, שלושים ושלוש ועשר.
אין טלוויזיה בסלון.
יש חוק בבית שהטלוויזיה דלוקה רק כשמישהו מסתכל.
תגובה מאת: חנן כהן | פורסם ביום: 11 באפריל 2006 | בשעה: 8:24
אתה מייחסים לטלויזיה איזה כוחות דמוניים.
מה מונע מכם לערוך תכנית צפיה מראש ולצפות רק במה שמעניין אתכם?
אני מאוד אוהב טלויזיה, אבל לא זוכר את הפעם האחרונה שצפיתי בפרסומות, תוכניות ריאליטי ותוכניות דיבור. גם לא בסרטים של הולמארק. לצורך העניין גם לא בחדשות.
אצל אנשים עם נטיה להתמכרות (כי זה מה שאתם. לא כולם מגיבים כך לטלויזיה), הימנעות מוחלטת היא פתרון קשיח שבדרך כלל סופו להתמוטט, כי זה גורם לכך שכל חשיפה הכי קטנה מחזירה למצב המקורי של טרום ההימנעות.
פתרון טוב יותר הוא להכין כללים ותכנית עם שיטת התמודדות לכל מצב. אפשר להגביל את הצפיה עד שעה מסויימת. אפשר להגדיר מראש כך וכך תכניות שרוצים לצפות בהן, אפשר לקבוע צפייה משפחתית מספר פעמים בשבוע ולהפוך את זה לחוויה משותפת.
ולאיריס: הילדים לא יודו לך. הם יצטערו שמנעת מהם חשיפה למדיום נפלא, שנוצרים בו בשנים האחרונות כמה מהדברים הטובים ביותר בתחום התרבות.
תגובה מאת: יוחאי | פורסם ביום: 11 באפריל 2006 | בשעה: 10:33
בגלל אנשים כמוך, אני מוצא את עצמי באותן סיטואציות – רק מול המחשב.
אני לא מתכוון כמובן למצב ההכרה החלקי, אלא לשעות הלא הגיוניות מול המחשב.
תגובה מאת: רונן | פורסם ביום: 11 באפריל 2006 | בשעה: 11:10
והאמת, לא מצליחה להבין איך אנשים מוצאים זמן כן לראות טלוויזיה. וכמו שדרור פעם כתב (למיטב זכרוני) – כדי להמשיך ולהתעדכן בתרבות הפופולרית, מספיק לקרוא ביקורות טלוויזיה.
תגובה מאת: מיקי | פורסם ביום: 11 באפריל 2006 | בשעה: 11:54
תודה על התגובה.
אני לא מייחס לטלוויזיה כוחות דמוניים.
מה שכתבתי מגובה במחקרים שבדקו תגובות פיזיולוגיות של אנשים בזמן צפייה בטלוויזיה. הממצאים היו שיש משהו דומה למדיטציה עמוקה, טראנס היפנוטי וכדומה.
אלו לא כוחות דמוניים זו פשוט ההשפעה של הטלוויזיה.
לגבי התמכרות ונטיה להתמכרות, אולי יש משהו במה שאתה אומר, מצד שני המון מתמכרים כך לטלוויזיה ואני מסרב להאשים רק את מה שקורה אצלי בקופסה בתוך הראש. חצי מהאשמה בקופסה ממול ובהשפעותיה הנאורולוגיות.
מי שראה את ילדיו יושבים כזומבים אל מול הטלוויזיה עם מבט ריקני יודע שגם אנחנו כאלה.
בטלוויזיה יש המון בידור טוב, לא הרבה מעבר לכך, ולא הייתי נסחף לכיוון של תרבות.
תרבות אני צורך באמצעים אחרים.
אני חושב שהילדים של איריס כן יודו לה.
כמו כל דבר יש טוב ורע בטלוויזיה וצפייה במידה אינה מזיקה מאוד – למרות שמעולם לא ראיתי הוכחה שצפייה בטלוויזיה תרמה משהו למישהו מלבד שעה של בידור, לא שזה רע, רק צריך להגיד את זה.
הטלוויזיה משמשת גם כמדיום להחדרת שטיפת מוח צרכנית לראשנו בכל מני רמות. חלק גדול מהידיעות החדשותיות שאנחנו שומעים כחדשות "אובייקטיביות" אינן כאלו ומקורן במשרד יחסי ציבור זה או אחר עם אג'נדה. זה בלי לדבר על פרסומת סמויה וגלויה, וקידום מכירות באמצעות חסויות וראיונות ארוח על ספר או מוצר חדש.
טלוויזיה היא גם לא דבר שאפשר לעשות ביחד. כל אחד חווה אותה לבד ולכן זהו מכשיר שלא יכול לשמש לפעילות משותפת. הוא גם חלק מהבדידות של העידן המודרני ומהעלמות הקהילה, הסולידריות, והקשר בין אדם לחברו.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 11 באפריל 2006 | בשעה: 12:44
פחות ופחות אנשים שולטים היום במה שאנחנו רואים כל יום בערב. מדובר באותה קבוצה ששולטת על העסקים, על המדיה על כל צורותיה, וגם על הפוליטיקה – על התקשורת והגיוס שלה למען מפלגת קדימה מפלגת ההון והשלטון דיברנו כאן רבות.
אם בעבר דת היתה אופיום להמונים שגרם לשקט תעשייתי שמנע מהפכות ואפשר המשך שליטה של אצולה פאודלית, היום הטלוויזיה היא אופיום להמונים שמספק שעשועים במשוואת הלחם ושעשועים ומשמש ערוץ ישיר של אצולת ההון אל תוך הבית שלנו. האח הגדול כבר כאן.
האם כל מה קשורה בטלוויזיה רע? מה פתאום. יש דברים שכיף לראות. דברים מעניינים וטובים, אבל, הם העטיפה לליבה די שלילית.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 11 באפריל 2006 | בשעה: 12:51
אנחנו הוצענו את הטלוויזיה מהבית לפני כשנתיים, אחרי שהתקלקלה והחלטנו לראות בכך אות מזמין מן השמים להתעורר.
נו טוף, מאז כל יושבות הבית מגלות סימני התמכרות קשים למסך המחשב ולעולמות האינסופיים שמחברים בין קצה המקלדת לאימפרוביזציות המחשבתיות ודילוגי המחשבות שבקודקוד.
תגובה מאת: Moon | פורסם ביום: 11 באפריל 2006 | בשעה: 18:49
התחתנו לפני שש שנים. והחלטנו לנסות בלי. היום כבר יש לנו שתי בנות והבית ללא טלויזיה. הילדים גדלים למציאות בלי טלויזיה ואין להם בעיה עם זה. אני מעיד על עצמי שהייתי ב-"קריז" כמה חודשים אחרי החתונה כי נורא מתחשק לשבת מול האינ-כלום הזה ולהיות פסיבי. היום, ההיפך הוא הנכון. כשאנחנו נכנסים לבית (אצל ההורים…) שהטלויזיה דלוקה סתם הרעש וההבזקים ממש מציקים.
אולי מישהו מכיר פורום אינטרנטי של משפחות ללא טלויזיה? בעיקר כדי לדעת שאנחנו לא היחידים…
תגובה מאת: אור רמות | פורסם ביום: 2 בספטמבר 2006 | בשעה: 23:51