בוקר טוב
החורף היה דליל מאוד בנגב. כמה ימים קרים, מעט ימי גשם. עד לסוף השבוע פחות מ100 מ"ל באזורנו.
פתאום, באמצע האביב הופיע חורף בזק קצר ועבה. עד הערב היה יום אביבי וחמים. באמצע הלילה התעוררנו לקולות של ברקים. כל כך רגילים לפיצוצים משטחי האש שכמעט פספסנו את קולות הגשם שהתחזק והלך. גשם כזה לא שמעתי מזמן. רוב הלילה טפטף, קצת הפסקות חשמל. בבוקר לא היה אינטרנט. גם לא קליטה בפלאפון.
בדרך לעבודה שיטפון שכזה לא ראיתי שנתיים. מחכים עד שרכב אחר עובר קודם, בודקים את העומק והופההה קדימה לעבודה. יש הרבה חולים. עונת מעבר שכזו.
רשת המחשב שותקה, הטלפונים קרסו. הפלאפונים קלטו בגמגום, ואני הודיתי לאלוהי המצלמה שבפאלם שגם אם מצלמת גרוע טובה לשני דברים. צילום של נגעים ביזאריים בעור, וצילום של שטפונות פתע בדרך לעבודה, רק למזכרת.
חברים שנסעו לטיול שבת בנחל חוה ברחו מגל המים אל ההרים. המכונית שתתה קצת יותר מדי מים ושבקה.
בדרך הביתה עבדו שני רכבים של בזק על תיקון הסיב האופטי שנסחף לו בזרם, והמים זרמו. נעצרתי. נשמתי עמוק. שטפון של אביב הוא תמיד חגיגה, הקדמה משמחת לימים צהובים בהירים וחמים. גשם חזק אומר גם שעוד קצת יהיה גל ירוק בגבעות, וסיבוב נוסף של אלרגיות ואסטמה. בינתיים אפשר לעצום עיניים, להקשיב למים זורמים במהירות, ולקוות לעוד קצת גשם. ועוד קצת מרעה לרועים.
סוף סוף חזר האינטרנט אז אפשר לחלוק. מוזר יום שלם בלי אינטרנט וטלפוניה. שקט מבורך.
וסעו לעין מעריף מעל עין עובדת
היה שם שטפון מ-ד-ה-י-ם
תגובה מאת: נתאי | פורסם ביום: 22 באפריל 2006 | בשעה: 8:33