בסרט משנת 1927 מתוארת חברה עתידנית, (בשנת 2000), בה שועבדו בני המעמד התחתון למען חיי המותרות של בני המעמד העליון. בני המעמד התחתון מתגוררים מתחת לפני האדמה ומועסקים בהפעלת מכונות ענק שמפעילות מתקני תפנוקים לעשירים של מעלה, שחיים בעולם שכולו טוב.
חשבתי על מטרופוליס כשנתבשרנו לאחרונה שקו האוטובוס שלנו, שנוסע הרחק דרומה מב"ש ומהווה עורק חיים יחידי בין ישובנו הקט לעולם הרחב הופרט במכרז ונמסר אחר כבוד לברת מטרופולין. שמונה פעמים ביום נסע האוטובוס הירוק של אגד, ושורשיו של הקו עוד בימים הראשונים של המדינה, כאשר הנהג הכיר כל בדווי בכביש, ועצר ליד כל אוהל בשביל המתפתל במדבר.
חברת מטרופולין זכתה במכרז שלא שותפנו בו, על סמך קריטריונים לא ברורים, אבל אני עוד קיוויתי. כנוסע יחידי כמעט בין הישובים הקטנים עצמם ולא עד באר שבע, שילמתי בכל נסיעה באגד סכום אחר כראות עיניו של הנהג. הרחומים גבו 5.50, הבינוניים 7.70, והגדיל גבות נהג שגבה 9.70 עבור נסיעה של שמונה קילומטרים בין שני ישובים שכנים. יותר משקל לקילומטר.
חשבתי בתמימות, שהחברה הזוכה במכרז הבטיחה להעלות את תדירות השירות, להגביר את שעות הכיסוי, להוסיף תחנות. ברור היה שנסיעות הקיצון – בבוקר מוקדם ובערב מאוחר אינן כלכליות, הנוסעים מעטים, והדרך ארוכה, אבל, מדובר במכרז, ובמכרז אפשר לקבוע תנאים לחברות המתחרות.
לפני כשבוע החלה חברת מטרופולין להפעיל את הקו. שמועות על אוטובוסים ישנים ומפויחים ונהגים עצבניים התרוצצו במקביל לשמחה על הורדה בעלות הנסיעה. היום נודע שהאוטובוס האחרון שאסף אנשים בעשר מבאר שבע אל מרחבי הנגב בוטל. זהו. אוטובוס אחרון בשמונה. החייל בדרכו לאפטר בבית, הסטודנט שלומד עד שמונה, העובד בעיר, האחות ממשמרת הערב. כל אלו יכולים לקפוץ. היה מכרז. במקום לקפוץ שיסעו באופניים, או שיבוא מישהו מהבית לקחת. או שיישארו בבאר שבע ויחכו לאוטובוס של שש לפנות בוקר. אנשים חיו חיים עם הקו הזה. עבדו בתל אביב בזכותו. מה זה?
מונופול. אגד היה מונופול. קואופרטיב מנופח ששלט בכבישי מדינתנו, גבה מחירים גבוהים תמורת שרות נמוך, בקיצור – גרורה גועלית מימי הסוציאליזם יימח שמו. הנהגים האלו באגד הרוויחו משכורות "מנופחות" ויחד עם העובדים המאורגנים במונופולים האחרים חברת החשמל, מקורות ובתי הזיקוק עשקו את הקופה הציבורית והכי גרוע – נסעו בחינם באוטובוסים טפו. מונופול הוא רע. מונופול אינו יעיל. מונופול מנצל את הצרכנים. בכל קורס מיקרוקלקלה במקדשי כלכלת השוק באוניברסיטאות לומדים כמה רע המונופול. מונופול רע. פויה. מונופול רע צריך לשבור. נחלק את הקווים, (כאילו שלא מדובר בחיים של אנשים), נוציא מכרזים, נרדוף, נשיג, נחלק שלל…
חברות מתחרות קמו. מחירי השרות ירדו בצורה משמעותית. איך זה קרה? החברות הללו צמצמו את סעיף ההוצאה הגדול ביותר בכל ארגון – שכר העובדים. הנהגים במטרופולין אינם מאוגדים. אין להם חברים באגד. שאלתי נהג מטרופולין לשכרו והוא פחד לענות, אבל הסכים לגלות שהשכר נמוך בהרבה, והתנאים גרועים ביותר. אלו הנהגים שמסיעים את קשי היום, נטולי הרכב, את העניים, את הקשישים. נהג שמוכרח לעבוד שעות ארוכות כדי להגיע לפרנסה למשפחתו, נוהג בעייפות, בזעם, בחוסר אכפתיות.

שכחו לספר לנו שמונופולים, או שירותים ציבוריים שממשלה מספקת בצורה ריכוזית יכולים לטפל בכשלי שוק. מצבים בהם היד הנעלמה לא עובדת בצורה טובה. כמו למשל בישובים פריפריים. למדינה חשוב ישובים במרחבי הנגב. למרות שקו האוטובוס אינו כלכלי המונופול יכול להחזיק אותו כי המדינה יכולה לכפות זאת עליו. בגלל זה זו תחבורה ציבורית, ולא תחבורה פרטית של מנכ"ל חברה.
אבל היה מכרז. ואין בעיה לבטל נסיעה לישובים הנידחים האלה בקצה העולם. גם ככה הם לא יודעים לצעוק וגם אם כן, לאף אחד לא אכפת, כי אני אשם שהם בחרו לגור בחור הזה מתנחלי הנגב האלה? שיעברו לתל אביב.
וכך באתר החברה מטרופולין מספרים על החברה. בין השאר מסתבר שחברת מטרופולין יחד עם חברת דן התאגדו יחד לחברה שלישית שנקראת מטרודן. החברה עם השם המקורי זכתה במכרז להפעלת שירותי התחבורה הציבורית הפנימית בבאר שבע. באתר לא מספרים שמטרודן עמדה במרכזו של סכסוך עבודה ממושך ואכזרי במסגרתו שבתה התחבורה הציבורית בבאר שבע חמישה חודשים!! השביתה הארוכה ביותר במשק הישראלי. חברת מטרודן לא אפשרה לנהגיה להתארגן לצורך דיונים על הסכם שכר. מהנהגים נגבו קנסות ללא שימוע, ותנאי העבודה הורעו והלכו. כאשר החליטו הנהגים לשבות התגייס שר התחבורה מאיר שטרית לטובת… חברת מטרודן וסייע למנהלים בשבירת השביתה של הנהגים. לשיא הגיע המאבק כאשר ארגנו הנהגים משמרות מחאה ליד בתיהם של מנכ"ל החברה ויושב הראש שלה. שניהם שמנהלים את הסעת בירת הנגב מתגוררים באותו הרחוב בהרצליה! בית הדין לעבודה קבע ששר התחבורה פעל באופן לא מידתי כנגד זכות העובדים להתארגן.
אז כמו היום עמדו כמה חיילים, סטודנטים, בדואים מהפחונים, ואנשי עבודה בקור המדברי בלי יכולת להגיע לביתם. הלילה גם הלכו לישון כמה נהגים עם חוזה אישי, בלי תקווה לחיים טובים יותר בעתיד. הלילה בטח ישנים היטב במיטותיהם בעלי חברה, שרי תחבורה ואוצר שמשלבים ידיים במלחמתם באזרח.
הפוליטיקאים הרי ייבחרו שוב בעזרת כספם של האוליגרכים שלנו, שימשיכו לזכות במכרזים על רכושנו שלנו ולנו, אם אין אוטובוס אז כדאי שנקנה אוטו, או, לפחות ריקשה אופניים. המונית של העתיד בעולם השלישי שבונים לנו כאן במהירות.
מעניין כמה קדנציות יעברו עד שנבין שאנו לכודים בפרולוג עצוב לסרט משנת 1927. מטרופוליס שלנו בדרך וסביר להניח שאתה, את, אני, וגם החברה של החבר שלך נגמור בקומות התחתונות מתחת לאדמה.
נ.ב. מאיר שטרית חבר במפלגת קדימה.