ביום שני ישבתו הרופאות שביתת אזהרה בכדי למנוע הפחתת תקני מתמחים, הורדות שכר חד צדדיות ופגיעה משמעותית במתמחים בפתולוגיה.

ביום שני ישבתו הרופאים.

בתי החולים הציבוריים יפעלו במתכונת שבת, ברוב מרפאות הקהילה הרופאים לא יתייצבו לעבודה.

בלב כבד אחרי שנה סוחטת, מורכבת וקשה אנחנו מרימים תמרור אזהרה גדול אל מול משרד האוצר שמנסה לפגוע ברופאים שבועות בודדים לאחר שיא של מגפה שעדיין משתוללת ברחבי העולם. בשנת הקורונה נוצר רושם כאילו מערכת הבריאות מקבלת את כל המשאבים להם היא זקוקה כדי להיענות לאתגר. רושם מוטעה. לאורך כל התקופה נאלצנו להילחם בכדי לקבל אמצעי מיגון, כוח אדם, והגנה תוך כדי עבודה בסיכון גבוה ובמסירות נפש. במשך שנה נמנענו מלפעול באופן שיפגע במטופלים בגלל גודל השעה. ההתנהלות האחראית שלנו היתה בעוכרינו. באוצר חשבו שנחלשה רוח הסולידאריות שלנו, שאנחנו חלשים ומוכנים לקבל בשתיקה גזרות שונות ומשונות.

שלוש פעולות מהשבועות האחרונים עוררו אותנו לפעולה. 

1. הממונה על השכר החליט שמתמחים בפתולוגיה צריכים לישון במכונים הפתולוגיים בעת תורנות למרות שאין עבודה במכון בלילה, ולצאת ליום חפשי לאחר תורנות במקום לעבוד כפי שעשו עד כה. פתולוגיה היא מקצוע חיוני בבתי החולים ואין כירורגיה או אונקולוגיה בלי פתולוגיה. פתולוגיה היא מקצוע במצוקה שקשה לגייס אליו רופאים. אחד היתרונות במקצוע הוא איזון טוב בין זמן עבודה לחיים, והעדר פעילות דחופה בלילות. עבודה קשה מאוד, אבל בשעות סדירות. בכדי להרוויח יום עבודה נוסף של המתמחים, במקום להעביר את השעות בתורנות לילה המתמחים עבדו בבוקר שלאחר תורנות. האוצר החליט שהם צריכים לישון במכון. כי הוא יכול.
2. משרד האוצר החליט שתמה המגפה, ו600 תקנים שגוייסו בזמן הקורונה צריכים להעלם. מדובר בתקנים שהמערכת שוועה להם שנים ארוכות, אבל בעיקר מדובר ברופאות ורופאים שהתגייסו בזמן חירום לעבודה מסוכנת, בתנאים קשים, ועכשיו צריך לפטר. בישראל יש רופאות ורופאים מובטלים שמחכים לתקנים להתמחות, אנחנו זקוקים להם, ומשרד הבריאות מצהיר שמבחינתו עוד קורונה, שכדאי לחכות עוד קצת. בשנה האחרונה עבדנו ללא הפוגה, ללא חופש. תחת צו איסור יציאה מהארץ. עכשיו הזמן להשתמש בתקנים הללו בכדי לארגן סבבים של הפגה, במיוחד בגלל שכל גורמי המקצוע חושבים שהווירוס עלול להפתיע. ואם נפטר לא נצפה שהם יתייצבו שוב כשנזדקק להם. עכשיו הזמן להשתמש בתקנים האלו כדי לאפשר לצוותים זמן לעבד את מה שהתרחש סביבנו, לטפל בטראומה, להפיק לקחים, להחלים. עכשיו הזמן להשתמש בתקנים האלה כדי לתמוך במהלך לקיצור תורנויות עשרים ושש השעות שחייבות להיפסק.
3. דרישה של האוצר להחזר הפרשי שכר רטרואקטיבי שניתנו לטענתו בטעות לרופאות ורופאי הכללית לאורך שנים. טעויות מערכת שכר או כללים שהאוצר טוען שרופאי הכללית כפופים אליהם למרות שההסכמים הקיבוציים טוענים אחרת. הפעם לא רק מאיימים גם יוצאים במסע הכפשה שבו מסמנים את כלל הרופאים כשודדי הקופה הציבורית. 

אלו הסיבות המיידיות. אבל יש מספיק אחרות וכאן הסכנה במשבר כזה שמתחיל קטן ויסתיים בענק. ההסכם הקיבוצי האחרון שלנו הסתיים בסוף 2019. תנאי העבודה שלנו וההסכמים הישנים לא תואמים לסביבה המשתנה, ודורשים הסכם קיבוצי. הכעס הגדול ביותר של כולנו הצטבר בשנת הקורונה. עם התחלת המשבר גילינו שמחסני החירום ריקים. צומצו. אין ציוד הגנה, ובמשך החודשים הראשונים עבדנו עם ציוד מגן חלקי בקהילה בעיקר אבל גם בבתי החולים. בהמשך נאלצנו להאבק על הכרה בהידבקות בקורונה במסגרת העבודה כתאונת עבודה, ובידוד עקב חשיפה במקום העבודה כימי עבודה ולא ימי חופש בשכר מופחת. אחר כך נאלצנו להאבק עבור בתי החולים שלנו שנחנקו כלכלית כאשר משרד הבריאות סגר את הפעילות הכירורגית המתוכננת שמחזיקה את בתי החולים על הרגליים. בהמשך נאבקנו עבור סידור לילדים שלנו בזמן סגר במערכת החינוך, רבים מאיתנו נאלצו לשלם בימי חופשה בהעדר פתרונות. אלו רק חלק מהמאבקים שניהלנו בשנה האחרונה, תוך כדי מאבק במגפה משתוללת. הפעולות האחרונות של האוצר הביאו את יכולת ההכלה שלנו אל הקצה. הכעס שהצטבר, השנה העצובה שעברנו, מתנקזים ליום אחד של מחאה. של זעם מאופק שרק מתחיל לבעבע. היום הזה הוא רק ההתחלה. אם לא נתחיל בתהליך ריפוי, בניית יחסי אמון ועבודה משותפת עם כלל הגורמים במערכת, היום הבודד הזה יהיה הצעד הראשון במסע ארוך וכואב שאין לדעת מה יהיה בסופו.שביתת אזהרה.

לא יהיו עוד אזהרות.