העבודה מזמנת לימוד מתמיד. לעיתים מהמטופלים, מהאחיות, או, מהתלמידים. היום ניסחתי בפעם הראשונה באוזני תלמידה את המחשבה שלי. הגדולה עומדת לעזוב לפנימייה. אמרתי שאם יש משהו אחד שאני מתחרט עליו זה שלא הייתי מספיק זמן איתה. הזמן כל כך קצר. האהבה כל כך גדולה. חבל לבלות אותה בלילות אפלים של תורנויות. עדיף בחיבוק. מעניין, זו מחשבה שלא ידעתי לנסח עד הבוקר. לילה. עצוב קצת.