ההסתדרות הרפואית, כמו הממשלה בהתנהלותם אל מול הדור הצעיר מייצגים את הפער הדורי והקושי הבסיסי בשיחה. דור חדש של מוכן לקבל מרות בלי שקיפות, פקודות בלי שיתוף. מולו דור ישן שרגיל "לסגור עניינים בשקט" והכל מתיישר. האם אנחנו בדרך לדמוקרטיה ישירה או לפחות שקופה?
רשימה זו פורסמה גם באתר המאבק www.j14.org.il בתגוב לשאלות שנשאלתי במאהל על הקווים המשותפים בין מאבק הרופאים למאבק הכולל.
ההסתדרות הרפואית והממשלה מייצגים את אנשי האתמול, שלא יודעים לשוחח עם אנשי המחר.
מאבק הרופאים עדיין לא נגמר, כך נראה. חלק מהמתמחים (בעיקר אלו ממרכז הארץ) עדיין מתכוונים להתפטר בהתחלת ספטמבר, וקולות מחאה רבים נשמעים נגד ההסכם שנחתם אתמול בין ההסתדרות הרפואית והאוצר גם מהצד שלנו – רופאי הקהילה.
ההסתדרות הרפואית, כמו הממשלה, פועלת מול המחאה באמצעי האתמול. הם שבויים בדרכי העבודה של הדור הקודם, בעוד אנשי המחאה, המתמחים והרופאים הצעירים נמצאים כבר במקום אחר לגמרי.
למה אני מתכוון?
לפני כשבועיים הפגנו מול משרדי שירותי בריאות כללית בתל אביב. בהפגנה הזו חידשנו את שבועת הרופא ותבענו את עלבון רופאי המשפחה. תבענו לשתף אותנו בדיון על עתידנו. הפגנה זו התארגנה באמצעות אימייל ופייסבוק, ובלי גישה לשירותי דוברות או יחסי ציבור. לפני עשור, זה היה בלתי אפשרי לארגן שלוש מאות רופאים מבודדים, שכל אחד מהם ספון במרפאתו וטובע בעבודה, בלי המנגנון המשומן של ההסתדרות הרפואית. לפני עשור, ארגון של הפגנת רבע המיליון היה חלום. להפגנה שלנו הגיעו כל גופי התקשורת הגדולים, וזה כאשר יום וחצי לפני ההפגנה, ביום שישי, דוברות ההסתדרות הרפואית סירבה לסייע לנו בהתארגנות. באמצעות האינטרנט, פייסבוק ומוח הכוורת הצלחנו להגיע לכל כתבת וכתב בריאות. הצלחנו להעביר את המסר, וההפגנה הגיעה למהדורה המרכזית בכל הערוצים.
מאבק המתמחים דומה. התארגנות של רופאים שעובדים שמונים שעות בשבוע אינה קלה. כל אחד חפור עמוק בשוחות של בית החולים, והמחשבה על פעילות ארגונית וציבורית לפני עשר שנים היתה כמעט חלום. כדי לגייס תומכים המתמחים היו צריכים לעבור אז מחלקה מחלקה, זינגה זינגה, בית בית.
הממשלה וההסתדרות הרפואית אינן מבינות את השינוי העמוק שהתרחש. האינטרנט, העולם השטוח, מאפשר לאנשים להתארגן בקלות, לעלות אל מעל לגופי התקשורת הגדולים ולהתחיל לדבר זה עם זה. הממשלה שבויה ברעיון הישן, ובו כמה נאומים מעל ראשם של האזרחים ותופי מלחמה יוכלו להשקיט מחאה שמתרחשת כמעט בלי מימון. לפני עשור, ארגון של מחאה ברמה כזו היה דורש קמפיין חוצות אדיר, אנשי תקשורת מקצועיים ופוליטיקאים שזמנם מוקדש כולו להכשרת הלבבות. היום, אנשים עובדים ביום, מדברים זה עם זה בסמארטפון, ובערב נפגשים בסקייפ, בפייסבוק, בטוויטר. פינוי אלים של מאהל מדווח מידית ומגייס עשרות אנשים שמגיעים להגן בגופם על המאבק.
ההסתדרות הרפואית התעקשה לנהל משא ומתן בחדרים סגורים, בצורה שקטה, בלי שקיפות. גם אם תוצאות ההסכם טובות, דרך זו של ניהול משא ומתן אינה תקפה יותר. היא אינה לגיטימית יותר. אנו – רופאי המשפחה הצעירים, וגם המתמחים, ביקשנו בקשה ברורה – שתפו אותנו, תנו לנו להביע את דעתנו, השתמשו בנו כרוח גבית לשיפור מערכת הבריאות הציבורית. בהסתדרות הרפואית בחרו להמשיך לנהל משא ומתן שקט, לעבוד בחוסר שקיפות. עד לרגע זה, איש מהרופאים ה"פשוטים" לא קיבל לידיו העתק של ההסכם, וכל מה שיש זו מצגת צבעונית בלי שום תוכן אמיתי.
חוסר השקיפות מעורר חשד, דיסאינפורמציה וחרושת שמועות. יכול להיות שההסכם הזה טוב לכולנו, אבל אנחנו חוששים. מאוד.
מאבק הרופאים והמאבק החברתי הם בעצם אותו המאבק. דור חדש שפועל ממניעים אידאולוגיים, בלי לחשוב על אינטרסים צרים וסקטוריאליים. לנו, רופאי הקהילה הצעירים, היה חשוב יותר לדאוג לרפואת משפחה טובה בעשור הקרוב מאשר לדאוג לשכר שלנו. המתמחים המתפטרים מונעים גם הם מאידיאולוגיה. מאבק האוהלים דומה. הממשלה, שניסתה לפלג את המאבק באמצעות הטבות סקטוריאליות לסטודנטים, נכשלה – בדיוק בגלל זה. זהו הדור החדש.
הם עוד לא מבינים. מדובר כאן בהוריקן. דור חדש שלא מקבל את סדרי הכוח הישנים, את סגירת העתיד שלנו בחדרים צדדיים בדיון לילי. דור חדש שיכול היום להתארגן ולהפגין את כוחו, ולא זקוק למערכות הפצת המידע הישנות. דור שמדבר ישירות לממשלה, לתקשורת ולעצמו. המאבק ממשיך למרות המצב הביטחוני בזכות התקשורת החלופית של הדור הזה.
ההסתדרות הרפואית של מחר תראה גם היא אחרת. כי אנחנו, הרופאים הצעירים, לא ניתן לה להיות גוף מייצג של בכירי הבכירים. גם המתמחים בשוחות, גם רופאי המשפחה בקו הראשון יכולים היום להתארגן ולצאת בקול צלול וברור.
לא עוד. לא תשתיקו אותנו. לא תפרידו אותנו לסקטורים. לא עוד.
