זהו. כמעט סיימתי. עוד מאמץ קטן ודי.

 

ואז מתחילים. נשימה עמוקה וצעד חדש וגדול ואמיץ.

 

מסע שהחל לפני מספר שנים, בעצם מהרגע שהתחלתי לעבוד בבית החולים, עומד להסתיים. ובעצם להתחיל.

 

בשבת סיימתי את מבחן הגמר, בדצמבר אני מקבל את התעודה. סיימתי את התמחות העמיתים ברפואה אינטגרטיבית באוניברסיטת טוסון!!

 

קצת לפני ההסבר על התחום הזה שהופך להיות השלב הבא בהתפתחות המקצועית האישית והרוחנית שלי, הסבר על הדרך. למה הלכתי ללמוד עוד?

במהלך לימודי הרפואה הרגשתי תחושת אי נוחות. קוראים קבועים בבלוג שמעו אותי מספר את זה מספר פעמים בפרוטרוט. באתי ללימודים מתוך אהבה. אהבת אדם. ומצאתי מקצוע עתיר טכנולוגיה, ומרחק מקצועי, וכמעט חף ממערכות יחסים עמוקות, וממושכות.

זו הסיבה בגללה בחרתי התמחות ברפואת המשפחה. התחום היחידי כמעט שבו מערכת יחסים ממושכת עומדת במרכז.

במהלך ההכשרה שלי הרגשתי שגורל מקצוע הרפואה נמצא בידי הדור שלי. שינוי עמוק מוכרח להגיע, ומהפכה מבעבעת לה מתחת לפני השטח. אבדן האמון של המטופלים, כעס על רופאים, תביעות משפטיות, וכמיהה גדולה למשהו אחר. חשתי שהמקצוע עצמו, עוקצו ודובשו, עומד בסכנה. רציתי להשתתף במהפכה, לקחת חלק בניעור עדין, ושינוי עמוק ברפואה.

הסיבה השלישית היתה תחושת כישלון ואכזבה אישית. ביציאה מהלימודים חשבתי שאני מצוייד בכלים בכדי לעזור לרוב המטופלים שיבקשו את עזרתי. למדתי במהירות שלרבים אינני יכול לעזור. יותר מכך, למדתי, שלעיתים במצוקתנו אנו נוטים לפתח "נקודה עיוורת" למטופלים להם אנו לא יכולים לסייע. רוצים להאמין שזה "נפשי", קשור לחרדה, מבנה אישיות וכדומה. חשבתי שחייב להיות יותר, ושאני מוכרח לדעת, לפחות לא להפסיק לנסות לעזור, לרכוש כלים חדשים, משהו. להציע.

אם כן, זו רשימה ראשונה בדרך החדשה בה אני צועד, בצעדים מהוססים, לאט ובזהירות. אני מפחד, כמו בכל התחלה חדשה, אבל יודע. יודע שזו הדרך הנכונה.

מהי רפואה אינטגרטיבית?

 

 

"רפואה אינטגרטיבית מדגישה את חשיבות הקשר בין המטפל למטופל, מתמקדת באדם השלם, נתמכת באמצעות הוכחות מדעיות, ומשתמשת בכל הגישות הטיפוליות, המטפלים והדיסציפלינות בכדי להגיע לבריאות ומרפא אופטימאליים". (תרגום חפשי מהגדרת איגוד המרכזים האקדמיים לרפואה אינטגרטיבית CAHCIM ).

 

 

"רפואה אינטגרטיבית היא רפואה מוכוונת ריפוי, המטפלת באדם השלם (גוף, נפש, ורוח), וכוללת את כל ההיבטים של סגנון חייו. רפואה אינטגרטיבית מדגישה את הקשר הטיפולי ומשתמשת בכל הטיפולים המתאימים והיעילים, קונבנציונאליים ואלטרנטיביים כאחד" (תרגום חפשי מהגדרת הרפואה האינטגרטיבית של המרכז לרפואה אינטגרטיבית באוניברסיטת טוסון).

 

 

 

העקרונות המרכזיים העומדים מאחורי רפואה אינטגרטיבית:

 

 

 

• המטופל והמטפל שותפים לתהליך הריפוי.
• גורמים רבים משפיעים על בריאות וחולי -נפשיים, רוחניים, קהילתיים וגופניים, ויש להתחשב בכולם בעשייה הרפואית.
• שימוש נכון ברפואה מערבית בשילוב עם שיטות משלימות מקדמים את תהליכי הריפוי הטבעיים של הגוף.
• אם ניתן, נעדיף התערבות יעילה שתהיה פחות חודרנית, בעלת פוטנציאל תופעות לוואי נמוך יותר, ויותר טבעית.
• רפואה אינטגרטיבית לא דוחה את הרפואה המערבית, ולא מקבלת את הרפואה האלטרנטיבית ללא ביקורת. רפואה טובה מתבססת על מדע טוב. היא מבוססת חקר, ופתוחה לפרדיגמות חדשות.
• לצד עקרון הטיפול בחולי, העקרונות הרחבים יותר של קידום בריאות ומניעת חולי הם חיוניים העוסקים ברפואה אינטגרטיבית צריכים לסמל את עקרונותיה ולחייב עצמם ללימוד עצמי והתפתחות אישית מתמדת.

 

 

 

רפואה אינטגרטיבית אם כן, היא רפואה נתמכת עובדות, המאשרת מחדש את הבסיס לרפואה טובה : חיזוק והדגשת הקשר הטיפולי, האוטונומיה של המטופל, הדגשת הבריאות על פני החולי, ושימוש בכל דרך יעילה שעשויה לסייע למטופל בדרכו להחלמה ובריאות.

 

 

מעבר לכל האמור, רפואה אינטגרטיבית מהווה גוף ידע חדש ברפואה העוסק בלימוד וחקר שיטות טיפוליות הנמצאות מחוץ לתחום הרפואה כיום, כאלו שאינן נלמדות בתהליך ההכשרה הרגיל של רופאים. רופאים אינטגרטיביים עוסקים ב"תרגום" דו כיווני של השיח הרפואי בין רופאים למטפלים לשם סיוע בריפוי, אך לא פחות חשוב, בשיפור בטיחות הטיפול.

 

 

בנימה אישית ולאחר ניסיון בפרקטיקה של רפואה אינטגרטיבית אני חש שמדובר ברפואת העתיד. אני חש שזו הרפואה שהמטופלים שלי רוצים, אך חשוב יותר מכך אני חש שמדובר ברפואה שמחזירה את ערכי היסוד של רפואה טובה למקומם הראוי. זו הסיבה המרכזית בגללה הלכתי ללימודי רפואה, להתמחות ברפואת המשפחה, ועכשיו בדרך זו. מעבר למטופלים, יותר ויותר רופאים מתעניינים, לומדים, ועוסקים ברפואה אינטגרטיבית.

 

 

תיאור ההתמחות

 

במהלך השנתיים האחרונות נחשפתי לשיטת לימוד רפואית חדשה. למידה דרך רשת האינטרנט. רוב הלימוד במסגרת התכנית מתבצע על גבי הרשת, במסגרת למידה כיתתית יחד עם כשבעים עמיתים מהעולם כולו שמבצעים את הלימוד יחד. הלימוד מתבצע דרך קריאת חומר עיוני רב, צפייה בסרטי וידאו, שמיעת הרצאות על הרשת, דיונים חיים, דיוני מקרה ומשימות רבות אחרות. מעבר ללימוד גוף ידע אדיר, מדובר במסע בו מצופה מהמתמחה להתקדם כברת דרך רוחנית, אישית, ומקצועית.

 

בנוסף ללימודים דרך רשת האינטרנט, אחת למספר חודשים מתקיים שבוע לימוד אינטנסיבי והתנסות מעשית בטוסון אריזונה בה נפגשת כיתת הלימוד כולה, ונערכים לימודים הדורשים עבודה משותפת בפועל.

 

 

קורסי הלימוד מחולקים לרבעונים, כאשר שנת הלימודים הראשונה הוקדשה בעיקר ללימוד הפילוסופיה והמחקר העומד מאחורי שיטות אלטרנטיביות שונות כגון, רפואת גוף ונפש (היפנוזה, דמיון מודרך), תזונה, תוספי מזון, רפואת מגע (עיסוי, רפלקסולוגיה), רפואה סינית, אוסטאופטיה ועוד. שנת הלימודים השנייה מוקדשת ללמידה אינטגרטיבית מבוססת מערכות בה אנו לומדים ניהול מטופלים ובעיות מורכבות בצורה אינטגרטיבית מתחום הפסיכיאטריה (דיכאון וחרדה), רפואת הילדים (הפרעת קשב, אוטיזם, חיסונים), רפואת המשפחה (זיהומים ומחלות דרכי הנשימה, ובעיות גסטרואינטסטינאליות), ריאומטולוגיה, רפואת נשים, הטיפול בסרטן, בכאב, ברפואה פליאטיבית, וכדומה. ההשקעה הנדרשת בלימודים היא עשר עד עשרים שעות שבועיות, והלימודים מתנהלים כמובן באנגלית.

 

חלק חשוב בהכשרה הוא לימוד גוף הידע. מה נחקר, מה עוזר למה ואצל מי, איפה אין שום הוכחות, ומה נמצא בבדיקה. חלק משמעותי נוסף הוא איך לאתר מטפלים טובים, איך לתקשר עמם, ואיך בעצם לתרגם את הרפואה המשלימה לשפה המערבית ולהפך. רב תחומי אמרתי כבר?

 

 

במקביל, בשנה האחרונה אני משתלם ביחידה לרפואה אינטגרטיבית במרכז הרפואי על שם רבין, תחת שרביטו של ד"ר עופר כספי, פנימאי מומחה, רופא בחסד, ובוגר המחזור הראשון של ההתמחות בטוסון. בעבודה ביחידה אני עוסק בבדיקת חולים, מיון, טיפול, ייעוצים במחלקות בית החולים, הרצאות, פעילות מחקרית ואקדמית במערכת רב מקצועית מרשימה.

 

 

 

זהו, פרק ראשון בניסיון לתאר את הדרך החדשה. אני מניח שיהיה עוד לכתוב בנושא. בימים אלה אני בודק סחורה בשוק, ממשש, מרחרח. היכן אוכל ליישם את שלמדתי, איך ואיפה כדאי לצאת לדרך חדשה? אני מקווה שתלוו אותי גם בתהפוכות אתר רשימות, בבית חדש בוורדפרס שיבוא עלינו לטובה, וגם בהתגלגלות ההרפתקה הזו, האינטגרטיבית.

 

אשמח מאוד לשמוע תגובות, שאלות, הערות. בעזרת דיונים פוריים כאן, אני מצליח פעמים רבות לזכך את המסרים שלי. לחדד. ללמוד הרבה. תודה.

 

 

 

 

 

 

 

רק חזרתי. היה קצר. וארוך. ומקסים וקררר, וחם.

נסעתי לזמן קצר אל מעבר לאוקינוס בכדי ללמד וללמוד.

ביציאה מכאן – חמסין, מעלות ארבעים ושרוול קצר בצל.

בכניסה לשם, פתיתי שלג וכובע גרב, ומעיל, וגרבי צמר, וקררררר.

מצטנף ליד תנור העצים במכון גזונטהייט שבווירג'יניה המערבית.

השנה הגעתי כמורה, לזמן קצר בקורס שמשכו חודש ומיועד בעיקר לסטודנטים לרפואה.

אנו מנסים ללמד נושאים חמקמקים. הומניזם. ברפואה. קבוצת רופאים, אקטיביסטים, אומנים, מנסה ללמד משהו שכמעט ולא נוגעים בו בבית הספר לרפואה.

קבוצה של תלמידים, מכל העולם מגיעים אל יער עבות בין הרים, שלכת של סתיו מתערבבת בשלג ראשון.

נושאים מוזרים שכאלה. אהבה ברפואה. חמלה. מגע. ריפוי. איך אתה אוהב?

טקס ריפוי מרגש לחבר טוב שאובחן עם מחלה קשה מרגש את כולם, ואנו מדברים על טקסים ורפואה. הטקסים משולבים בשורשי המקצוע שלנו. מאז ומתמיד. אפילו היום. כשמנסים לא לחשוב על זה. קודם נכנסים, אחר כך מתיישבים. מדברים, שואלים שאלות, עוברים למיטת הבדיקה. בודקים, חוזרים לכיסא. מדברים, קובעים אבחנה, מציעים טיפול, רושמים מרשם. ומכתב. לעיתים אני מנסה להתל בטקס. לקבוע אבחנה לפני הבדיקה (פעמים רבות אפשר לדעת רק על פי שאלות), או, להימנע משימוש בבלוק המרשמים. החלפת נושא. ושוב החלפה. שבירת הטקס אינה פשוטה, ופעמים רבות פוגמת בחוויה.

אני לימדתי על אקטיביזם ורפואה, רפואה וקהילות, איך להפוך לרופא שבטי מודרני, ועל מערכות בריאות ברחבי העולם. בין לבין בישלנו, ונחתי קצת, וטיפסתי על ההרים, אל המערה שמאחורי המפל, ואל החווה שמעבר לנהר. קשה להאמין שמקומות כאלה קיימים. ארץ פלאות. קרה.

כמעט עשרים סטודנטיות וסטודנטים, שהחליטו להשקיע חודש בצלילה אל אהבת האדם שלהם. זכיתי בהזדמנות ללמד במכון שכזה, חוץ ממסדי. בו אפשר לאמר הכל, וללכת הכי רחוק שרק אפשר כמעט בלי מגבלות.

גם המגע. כמות החיבוקים. הקשר הקרוב, הפיזי עם אנשים שהם כמעט זרים. והאהבה שמעריפים כתרגול, כחימום מפני הקור שבחוץ.

אחרי כמעט שנה, שנה עצובה וקשה, לבשתי סוף סוף את בגדי הליצן, וליצנתי. בלי להיות "רופא". הייתי מורה. אבל הקשבתי למוחות מלאי תשוקה לחיים ולמקצוע. כאלה שהצליחו לסחוף אותי בחזרה אל מחוזות התשוקה לרפואה. לאדם.

בבוקר האחרון התעוררתי, לימדתי עוד ארבע שעות, ועוד שעה וחצי בדרך מושלגת אל שדה תעופה קטן, במטוס היחיד שיוצא כל יומיים, לכיוון מערב.

המשך יבוא…