לכבוד אייקון 2009 – היינו שם אתמול, בפורמאט משפחתי. לקינוח לקחתי את הגדולה – להקרנת קאלט לילית של הנסיכה הקסומה. היה נפלא. עוד יותר נפלא היה לראות את פניה זורחות. אולי אכתוב על זה עוד.

הגדולה הזו, שפיתחה טעם נפלא בספרי מדע בדיוני ופנטזיה, שהחזירה אותי למשחקי מבוכים ודרקונים, ושגורמת לי לאושר אמיתי בתור חנונאבא גאה, כתבה ביקורת ספר על הבריון של ארצ'ר בהוצאת ג'ירף – הסידרה של השכנה מרשימות שמופיעה עוד מעט בעצמה באייקון 2009 (הידעתם שרבים וטובים מהשכנים ברשימות מופיעים בפסטיבל הביזארי על גבול המענג הזה?).

הפסטיבל שמתקיים במתחם הסינמטק בתל אביב ובבית הספר הסמוך מכיל עמדות מכירת ספרים רבות במחירים טובים. קנינו שם המון – מציע לכולכם לרכוש את הבריון.

ביקורת על הבריון של ארצ'ר

בספר הבריון של ארצ'ר מסופר על נער צעיר כבן 13 שמגיע לביתו בריון ענק. הבריון מתעקש שאביו הסופר של הנער ימשיך בהרגל ישן שלו לשלוח 2000 מילים שהוא כותב על כל שטות שעולה במוחו כל שלושה שבועות לגובה המיסים, כדי שהאב לא יפתח חסם כתיבה [גובה המיסים היה ידיד של האב וזו הייתה דרכו לסייע לסופר]. הבריון נשלח להביא מילים שלא נשלחו בזמן ע"י ארצ'ר מסתורי. ואז מתחילות הצרות. 7 אחים ששולטים על העיר אך לא יכולים לצאת ממנה ומסוכסכים קשות אחד עם השני לוחצים על האב לשלוח את המילים, כי הם חושבים שלמילים יש השפעה עליהם. כל אחד מאחים אלו, מקשה על החיים בביתם של המשפחה [הגבלת חשבונות הבנק, סגירת חנויות וכדומה]. הבריון נשאר לצד הנער ומשפחתו והופך לחבר יקר. נהיה בלאגן בין שבעת האחים ומשפחתו של הנער (ששמו הארוורד), שנפתר רק בסופו המפתיע של הספר.

ההתחלה הייתה קצת קשה, אבל כיוון העלילה מעניין ומהיכרותי עם ספריה האחרים של הסופרת הספר טוב ואפילו עולה על סדרת העולמות של קרנומטסי ועל הטירה הנעה. אני אוהבת את סגנון ספרי הבלשות, שבהם העלילה מתבהרת רק בסוף העלילה, ולכן אהבתי מאוד את הבריון של ארצ'ר. הדמויות טובות, כל אחת בדרכה, אפילו הרעים היו בעלי מזג טוב או מצחיקים להפליא וכולם נפלו קורבן לממונים עליהם. התזמונים מושלמים, למשל כשמתגלה שמכונת הכתיבה החדשה של האב מצליחה לשלוט באנשים שהוא כותב עליהם בדיוק ברגע שהעניינים מתחילים להשתבש אחרי שהכול היה במצב פנטסטי. הסגנון העוקצני של הסופרת לא דהה, למשל כשהיא מתארת את ההבעות המטופשות על פניו של הבריון או את התנהגותה המבישה של אחת הדמויות (היא יכולה לגרום להזדהות עם המפלצת הקטנה, ואז לחשוב על עצם ההזדהות עם הילדה הנוראה כחטא שאין לתארו), היכולת להפוך אפילו את הדמות הכי שולית כמו פועלי בניין לגורם חשוב בעלילה. יש בספר משהו שהוא פשוט נכון. המילה היחידה שנותרה לי לתאר בה את הספר היא פשוט – גאוני.

מתאים לגילאי 9 (אם קוראים ספרים ומצליחים להתגבר על כ- 100 עמודי בסיס או התחלה) עד 99.