שבת מצחיקה שכזו. בעיקר נהגתי.

לפעמים החיים זורקים צירופי מקרים משעשעים, צריך רק להביט, והעולם הופך קסום. נפלא. מסתורי.
אורזים את הטף, ועולים צפונה למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.
שם, בתל אביב, אחרי התברברות אופנתית בדרכים, תערוכה מתחלפת – נחום תקום וחברים.
עשרות צעצועים מעשה יד. צעצועי פטנט שכאלו עם מנגנון תנועה עצמאי, מכאני, או כזה שמתבסס על כוח המשיכה. לא צריך סוללות, וגם לא חיבור למטען. תערוכה של אוטומאטונים. הילדים לא נשאבו לעולם הקסום. כנראה שהיום הם זקוקים ליותר. חסרה קצת אינטראקטיביות בתערוכה, ועושה רושם שקצת יותר השקעה היתה מעמידה תערוכה אדירה לילדים ומבוגרים.
אחרי מבט זריז בתערוכה – הפעלה לילדים בה יצרנו בובות בעלות יכולת הנעת גפיים בעזרת מקלות ארטיק רחבים. כאן נהנו כולם, אצבעותי הענוגות נמרחו בדבק פלסטי בפעם הראשונה בדי הרבה זמן. כיף אמיתי. יצרנו דורה וחטפני.

ממש לפני הנסיעה אני מעמיס על הנגן ספר באודיו – ההמצאה של הוגו קברה. באנגלית.
סיפור נעורים, יתום, בן לשושלת מתקני שעונים "hourologists" שמתקן בדירה אפלולית בתחנת רכבת פריזאית אוטומאטון. בובה מסתורית בעלת מנגנון מכאני ומפתח חסר, כזו שמסוגלת לכתוב או לצייר מסר עלום. מסר שטומן בחובו את חידת קיומו של הילדון.
בערבוביה של פריז בשנות השלושים, תחנת רכבת עמוסה, קוסמים, משטרה, ימי ראשית הקולנוע, פריצות, גניבות, וחברות אמת. הסיפור מחולל בסגנון אפלולי, ותמונות של פילם נואר חולפות בראשי בזמן הנהיגה. בכלל, הצורה הזו של קריאת ספרים נפלאה בעיני. מאפשרת המון מקום לדמיון בלי להרוס, לפעמים טובה יותר מקריאה של ממש.
סיפור קצר. מעניין, לילדים.
אחר כך, בחיפוש אינטרנטי מסתבר שהסיפור הוא לא רק סיפור קצר. זהו ספר מאוייר נפלא – אחד מרבי המכר בשנה החולפת. לאחרונה תורגם גם לעברית בהוצאת כתר. לרוץ ולקנות!
החיפוש הזה בגוגל תמונות נותן טעימה מעבודת האיור הנפלאה של הסופר ומייחודו של הסיפור בו תמונות מספרות לא פחות ממילים. ואני בכלל שמעתי אותו.
עוד חיפוש בגוגל תמונות – אוטומאטונים. איזה דברים. מדהימים. ההיסטוריה של האוטומאטים האלה עתיקה, ומתחילה ביוון וסין העתיקות, עוברת דרך הגולם ביהדות, כתביו של דקארט ופרנקשטיין בספרות. עד היום ארגונים שואפים לעבוד כמו מכונה משומנת, ורובוטים מתהלכים בחלומותיהם של הטובים במהנדסים.

ולקינוח – השיר הזה שמתגלגל בקמפיין הטלוויזיה. צביקפיק נותן בתופים ושר על אוטומאטון. רקדן משופם – ג'וקי ארקין?

 

איזה עולם. רק לראות את הפלא. כאן מתחת לעיניים.