אוקטובר 1917. המלחמה הגדולה. קיפאון ממושך בחזית המערבית באירופה. בחזית המזרחית – קצת אחרי הפלתו של הצאר, ממשלת מעבר ברוסיה וקצת לפני המהפכה הקומוניסטית. חוסר היציבות הוביל להפסקה הדרגתית של פעולות האיבה משני הצדדים של החזית. בחזית הדרומית המרוחקת כוחות בריטים מנסים בפעם המי יודע כמה להבקיע אל מעבר לרצועת עזה לכיוון פנים הארץ וירושלים. הפעם בפיקודו של גנרל אלנבי האיש והרחוב.
התורכים ריכזו קו הגנה מסיבי בפיקוד גרמני באיזור תל הרור – קרוב לנתיבות של היום בנגב המערבי. הם ציפו, ובצדק, למתקפה על באר שבע מכיוון מערב.
בין פעולות ההסחה דאגו הבריטים להגביר פעילות בצי ובכוחות בקפריסין כביכול לקראת פלישה ימית בצפון, להפעיל את המחנות הריקים דרומית לעזה, ולהעביר פועלים מצרים באוניות כדי ליצור אשלייה של תקיפה בעזה. התרגיל המבריק ביותר היה תרגיל התרמיל בו אורגן תרמיל של קצין מטה, עם כסף, מכתבים אישיים, ומסמכים שמצביעים על עזה כמקום המתקפה הצפויה, ו"הועבר" במקרה לידי התורכים.
ב27 לאוקטובר החלה הפצצה מסיבית על עזה שהלכה והתגברה עד ל31 בחודש, יום הקרב המתוכנן. במקביל נשלחו כוחות פרשים אוסטרליים וניו זילנדיים לאיגוף גדול דרך איזור משאבי שדה ורמת חובב של היום, לתקיפת העיר מכיוון דרום ומזרח.
יום קרב עקוב מדם הסתיים בהסתערות כוח פרשים לאורך חמישה קילומטרים של שטח פתוח, אל מול כוחות תורכיים מחופרים היטב. מהירות ההסתערות, וההפתעה של המתקפה מכיוון בלתי צפוי מנעו קרב קשה, ועוד יותר חשוב מנעו את פיצוץ בארות המיים שתוכנן על ידי התורכים הנסוגים. בערב ה 31 באוקטובר נכבשה באר שבע, קרב שהוביל לפריצה צפונה של הבריטים, והתקדמות מהירה לכיבוש נמל יפו באמצע נובמבר, וירושלים בתחילת דצמבר.
תשעים שנים מאוחר יותר.
אני מוזמן להרפתקה, ללוות פרשים אוסטרליים בשחזור האיגוף הגדול אל באר שבע במסע רכוב שימשך חמישה ימים. קצת אחר כך אני מקבל צו מילואים ומתחלק עם רופאה חברה במסע.
מסתבר שבאוסטרליה, הקרבות על ארץ הקודש במלחמת העולם מהווים מורשת קרב מכוננת ברמה הלאומית. בכל שנה מתקיימים מצעדים רכובים של פרשים לבושים במדים מסורתיים ברחבי אוסטרליה לציון יום אנז"ק, ואוסטרלים רבים עוסקים בשחזור מדוייק של המלחמה ההרואית ההיא. לציון 90 שנה למלחמה הגיעו הפרשים לישראל. אחרי מסע מפרך בגליפולי, (שם האוסטרלים קיבלו בראש), הם נחתו בישראל, עלו על מדים, והתייצבו לאיגוף הגדול.
תרגיל התרמיל
התרמיל הוכן על ידי קולונל מיינרצהגן, הקמ"ן של אלנבי.
לתוך התרמיל נדחסו מסמכים מסווגים פקודות שגרה, תכניות תקיפה, מסמכים שמספרים על חוסר התוחלת בכיבוש באר שבע, ועוד כל מיני דברים טובים שיצרו מראית עין של תקיפה ודאית על עזה.
פעמיים ניסו לדחוף את התרמיל לתורכים – ולא הצליחו.
בפעם השלישית נאלץ הקולונל האמיץ לרכב אל תוך השטח התורכי, להגיע להתקלות עם פטרול תורכי, להמשיך לרכב תחת אש ולהידמות לפצוע. אחר כך שמט את המשקפת, עוד כמה דברים ורק אז את התרמיל.
אחר כך הבריטים עוד שלחו כוחות "חיפוש" אחר התרמיל, ושמטו פקודה לחיפוש אחר התרמיל באיזור יחד עם כריכים (של שעת התה).
המסמכים נבדקו על ידי הגנרל הגרמני הנפלא (למרות ההפסד) פון קרסנשטיין שפיקד על הכוחות באיזור. הם הובילו לתגבור הכוחות המגנים על עזה והורדת ההגנה על באר שבע.
המידע על התרמיל ועוד הרבה מידע על מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל – ברשומותיו של עזרא פימנטל באתר מדרשת שדה בוקר. |
פארק אשכול, נקודת ההתחלה של המסע. פעם היתה כאן בריכה, שמולאה באדמה ועכשיו היא משטח דשא גדול. על הדשא הוקמו אוהלים צבאיים, ושם חנו גם הסוסים. האורחים האוסטרלים, מפרקים ציוד צבאי ממזוודות טרולי. האוויר נעים, והם מצ'ופרים בערב ישראלי עם חבורת זמר ולהקת מחול. אחר כך ריקודי עם מודרכים. הילדים שלי כמו ילידים טובים מקבלים דובי קואלה קטנים כמזכרת. פעם, כך מספרים הוותיקים, האוסטרלים חילקו שוקולד לילדים. היום – דובי קואלה אוסטרלים תוצרת סין.
בוקר עולה, ירח מלא עדיין תלוי בשמים. אנחנו מתעוררים לקול חצוצרה ומסדר. הם מסודרים בשלשות, לפני עלייה על הסוסים. דגלים – דגל אוסטרלי ישן בצבע אדום, וחדש בצבע כחול, ודגלי איתות. מדים אותנטיים, אוכפים, רצועות תחמושת על החזה, כידונים לנשק חגורים. ומעילי צמר. זה מה שהנפיקו אז באפסנאות.
הם רוכבים ושרים
אני מתחיל לדאוג כשאני רואה את החיילים המבוגרים הופכים אדומים באור השמש. כל אחד נושא מימיה ובה ליטר מים פקוקה בפקק שעם. שמיכת צמר (סקביאס) מאחור, ומסטינג. כל הלוחמות והלוחמים חובשים כובעים אוסטרליים סגורים חלקית ומעוטרים בנוצת אמו. הפרשים הקלים הראשונים שנשאלו על ידי זרים על הנוצות, טענו בתוקף שמדובר בנוצות קנגורו.
כן המפקד הסמל!
בינתיים, כולם בריאים ואני נפרד מהמשפחה, ומעביר מערום של רובי אנפילד מושבתים, תרומתו של מוזיאון חיל האוויר לחגיגה.
הפרשים עולים על הסוסים. אני עולה על הדיפנדר. המסע מתחיל.
הערה לא קשורה מילואים – כן, אני במילואים. יצאתי הביתה לקצת, ומיד אני חוזר. בשבוע הבא אולי יהיה לי שם אינטרנט אז אוכל להפציץ בבלוג המילואים הפרטי שלי. בינתיים, השערות סומרות. כדאי יותר לדבר על שחזורים של מלחמת העולם הראשונה.
