שני חברים
שני חברים מהאינטרנט עשו היום משהו משמח.
חנן כהן השיק בשקט את WEBSTER3
אחרי וובסטר 1 שהפך לאגדה, היה וובסטר 2 בלוג אחר. קשה קצת לתאר מה היה שם אבל אני מוכרח לאמר שכל יום עברתי לראות מה התחדש, והיה מעניין ברוב הימים.
וובסטר 3 הוא נסיון להכניס את המגזר השלישי לבלוג האישי. חנן עובד בשתיל, ארגון שמסייע לארגונים לשינוי חברתי. שתיל סייע להקמה של נבט של ארגון עם פעילות בנגב בה הייתי מעורה לפני כשנה. חנן אחראי על האינטרנט בשתיל. בבלוג הוא הולך סוף סוף לכתוב על העבודה, ואולי להיות חלוץ בבלוגים של המגזר השלישי.
יש המון בלוגים של חברות מסחריות, של מפתחי משחקים, בלוגים אישיים. משום מה ומו, המגזר השלישי – עמותות, ארגוני שינוי חברתי ושאר ירקות לא משתמשים בכלי הזה. חנן בחלוציות אפיינית יסלול את הדרך. אני מקווה שהרבה יעקבו. אישית אני מתקשה לכתוב על הפעילות שלי בבלוג הזה, החשוף לכל, המשתמש בשמי, והרי חונכנו למתן בסתר. מצד שני שיווק העמותה והמטרה, חיוני לגיוס משאבים, ובתפר הזה אני מתלבט כבר המון זמן אם לכתוב או לא. בשלב מסויים בפעילות שקלתי בלוג קבוצתי בו כל מתנדב יסכם את ההתנדבות שלו, מעין לימוד משותף של שינוי חברתי. כתובת אליה אוכל לשלוח כל מתנדב פוטנציאלי כדי שיבין במה מדובר.
בנינו אתר אינטרנט. אבל איך בונים אתר טוב לעמותה שיביא עניין וסיוע אבל לא תשומת לב מזיקה?
המון עבודה יש לך בוובסטר 3 חנן. בהצלחה!!
שוקי גלילי כותב על זכויות העובדים / עבדים הרמוסות. מאז הזובור שקיבלתי ממפלגת העבודה היה לי מעצור בכתיבה בנושאים האלו שכל כך קרובים לליבי. מצד אחד מה הטעם. אף אחד שיכול לשנות משהו לא מתעניין. הפוליטיקאים מדברים לפעמים בכיוון נכון אבל כשזה מגיע לעשייה הם מצביעים בעד התקציב, נגד החלשים, ובעד הרס החברה שלנו מיסודה. העשירים הם החשובים. חברה שלמה מתרפסת בפני איזה גידמאק אחד רק בגלל הכסף שהוא מפזר. כוונות טובות או לא, בעולם נורמאלי הכסף הזה היה מועבר דרך מיסים אל המדינה שתדאג לחלק את הכסף הזה בצורה צודקת לכולם. במדינה שמועלת בכספי המיסים שלנו כולם מוכרחים להתרפס בפני העשיר. להתכופף בפני האגורות שהוא זורק. להתנחמד וללקק טוב טוב בשביל לגייס עוד כמה גרושים עבור אלו שאין להם. כישלון פתרון השלטון המרכזי הופך את המדינה ללא רלוונטית. העבדות המודרנית חותרת תחת הדמוקרטיה ותוביל לבסוף לפתרון של מנהיג חזק, של מלך מודרני, של פאודליזם. שוקי כותב על הצעדים הראשונים בדרך לימי הביניים של המילניום השני. תודה שוקי על שהאצת אצלי את התהליך, על שאתה לא מתייאש להמשיך ולכתוב גם אם אף אחד לא ממש שומע. אם אלפיים ישמעו אותך, ועוד אלף אותי, ועוד, ועוד, אולי נצליח להוביל שינוי מלמטה. יותר ויותר אני מאמין ששינוי לא יבוא בדרכי שלום, לא יגיע דרך הפרלמט אלא דרך עולם ישן עד היסוד נחריבה. מהפכה, עצבנית, ועצובה.
דבר מוזר הוא שאני מרגיש שחנן ושוקי הם חברים אבל הכרנו כאן, ולא נפגשנו מעולם, ובכל זאת אני קורא ברעב כמעט כל דבר שהם כותבים, ומרגיש קרוב מאוד לשניהם במובנים רבים. מוזר שימי מלאים בתקשורת אינטימית, קרובה עם אנשים פנים מול פנים, מגע וחיוך ודמעות וליטוף, מוזרה היא העוצמה בה אפשר להרגיש קירבה לאנשים שלא רואים. כשכל הקשר הוא מילים על מסך דרך מקלדת.
עכשיו, אולי מישהו יסביר לי איך הופכים בקסם את הקישורים האלו שקישרתי לדבר המוזר הזה שנקרא טראקבק כדי שגם חנן ושוקי ידעו שהגבתי כאן אליהם?
בתודה מראש,
