היום ברדיו זימרו הכתבים שמדברים מגרונם של דוברים ויחצנים על מעשיו הדגולים של השר פרס. השר לפיתוח הנגב והגליל.
הם שרו הלל על תכנית חדשה ומדהימה, (שבטוח בטוח בטוח תתקיים הפעם מבטיחים ממש, בחיינו… נו, נשבעלך באמאשלי, מה אתם לא מאמינים?), שתחשף ממש ממש בקרוב. התכנית לפני שתתפרסם, ותפרנס עוד איזה דף פנימי וכמה אייטמים ברדיו תוצג – לא להאמין לרמת הציניות, בישיבת ממשלה מיוחדת שתתקיים אם ירצה השם במדרשת שדה בוקר, ממש לפני חגיגות האזכרה וקרנבל הנגב ביום פטירתו של דוד בן גוריון. בקרוב. הבורקס יוגש על הקבר. ארבע מאות מליון שקל שלמים הם ישקיעו בנגב. ואוו…
הרימו לי להנחתה.

הרסו לי את הרשימה.

ממש רעים. לא יכולתם לחכות קצת?
ממש אתמול כתבתי רשימה קצרה ויבבנית להפליא בנושא. הפעם כתבתי לכביש 40 – מגזין מדהים שמבוסס במצפה רמון, יוצא באיכות מפליאה ובקביעות מדהימה כבר מספר שנים, וסוקר את הנעשה על הכביש המוביל לשומדבר.
בכל מקרה – הרשימה כאן מצורפת למטה, אפילו שפרס הרס לי את כל הפואנטה, או, אולי העבירו לו את הרשימה בביפר?
בעצם… אם לא הייתי כותב אותה ביום שישי לא הייתי מאמין שברוב חוצפתה הלילה באופן מפתיע פרצה לה הפסקת אש פלסטינית חד צדדית, ואני כל כך בניתי על הקסאמים לחזק את הטיעונים שלי, ככה יפה? לא יכולתם לחכות קצת?
בקיצור, הרשימה שנחרבה לה יחדיו מכל הכיוונים כאן לפניכם. אני חושב שכלום לא באמת השתנה, מלבד עוד נפיחה מצד הממשלה – זו שאצלנו וזו שאצלם, ומה שהיה הוא שיהיה, וגם אם תמשיכו לנסות להרוס לי, אתם תראו – בנגב יהיה רע, רע לתפארת – לפחות כדי שיהיה על מה לבכות.
הורסי רשימות שכמותכם!!!

גם השנה אין סיוע מיוחד לנגב. למרות שהובטח. למרות שקיוותי, לא ממש האמנתי, בכל מקרה התאכזבתי.
חיים בקולונית הנגב. קולוניה פנימית. המעצמה – ממשלת ישראל שולטת על הנגב, נהנית ממשאביו – קרקע רחבה – אסם תבואה. אקזוטיקה למסעות ספארי בג'יפים של האזרחים סוג א' מהמרכז. מחצבים נחפרים ומועברים אל המרכז, אל המעצמה. חול, חרסית, שיש, פוספאטים ומה לא. רק נפט עוד לא מצאו כאן. משאיות נודדות אל הצפון העשיר עם מחצבינו, משאיות אחרות חוזרות עם הזבל שלהם. זבל מכל הסוגים. ירוק וחום ונוזלי ומוצק, וטוקסי, כן, טוקסי לרמת חובב. כל זבל והנגב שלו. גם תעשיה מפוארת יש בנגב. מפעלים כימיים, מפעלים מזהמים וכורים נשלחים אל ארץ לא נודעת. אל הנגב. אפילו מועצה תעשייתית שלמה יש אצלנו. אבל בני האדם? מה איתם?
דו"ח הצדק הסביבתי משנת 2006 מדבר על שיעורי תמותה גבוהים יותר בנגב, על עוני מנוון, על תחלואה שמושפעת מהסביבה, מהעוני. בנגב תושבים רבים שחיים בכפרים דלים במציאות של עולם שלישי. ללא חשמל, ללא מים, ללא שירותים של המעצמה. קולוניה כבר אמרנו? כמו הודו לאנגליה, כמו אלג'יר לצרפת. כך הנגב לישראל. השלטון המרכזי מאפשר בנגב מה שלא יכול היה לאפשר בשום מקום אחר במרכז. השלטון מעלים עין מעוני, מחולי, מפערים.
ישובים מופגזים בטילים בנגב. כבר שנים. האוכלוסייה אמיצה. עמידה. נושאת בעול בשקט. אבל המעצמה? מהמעצמה שומעים שלא ניתן להפסיק את ירי הרקטות, ושאין תקציב למיגון. אין. פשוט אין. אז תפסיקו לבכות ותפסיקו להתבכיין. ברור שהפגזות דומות במרכז, בליבה של המעצמה היו זוכות לטיפול מיידי. פתאום ניתן היה להפסיק את ירי הרקטות. ראינו רק לאחרונה ירי כזה לצפון שפסק. זה אפשרי בהסכם או במלחמה. אפשרי. לא בנגב. המעצמה משלימה עם טפטוף מתמיד של דם תושבי הקולוניה, כי הם בעצם רק ילידים, היא אפילו לא מוכנה לשלם בתקציבים וכסף.
חוק הנגב – שאמור היה להביא מתיישבים מהמעצמה אל הקולוניה בוטל. הסיוע לנגב בוטל. בתל אביב כבר היו יוצאים לרחובות. אצלנו צוברים את הכעס. בשקט.
ועוד לא התחלתי אפילו לדבר על הביטחון האישי, על הגנבות, הפרוטקשן, הסמים, הברחת הנשים והנשק. חוסכים, אין תקנים, אין מה לפנות לשוטרים, לכוחות המעצמה. אנחנו כנראה צריכים לדאוג לעצמנו. עם חברות אבטחה, או, אולי מיליציות מקומיות?
ויש עוד הרבה – נוכחות הצבא, שטחי אימונים, סגירת הכבישים, גבולות פרוצים. המון. הכל כסף. כסף שהולך למקומות אחרים במקום לכאן. כי כאן אפשר לחסוך.
והסוף? הסוף יהיה רע. כמו כל קולוניה סופה של המעצמה לאבדנו. עם מרד, או פשוט נסיגה שקטה, מדינת ישראל תאבד את הנגב. בעצם אולי היא כבר איבדה.