עיר יפה סיאטל. מנומנמת על חוף האוקיינוס השקט. מלאה במים. רצועות קרקע מלאות בטון ואספלט וביניהן אגמים רחבים. מים מלוחים מתערבבים במתוקים, יערות גשם נושקים לים. מרכז גורד שחקים לא גדול יושב מעל נמל ענק. שער הכניסה לאמריקה, שער היציאה למזרח. למרות העיר הגדולה, יש עדיין תחושה של קירבה אינטימית לטבע פראי.
אחת לשלוש שנים נפגשים רופאים כפריים מסביב לגלובוס לכינוס. בשונה מכנסים רפואיים רגילים הרבה מהמשתתפים הם "טיפוסים" צבעוניים. רופאים מעופפים מאוסטרליה, רופא באיים האבודים בפסיפיק. מצפון סקוטלנד ומאלסקה, מהמדבר האוסטראלי, מאסדות הנפט בים הצפוני. רופאים מהודו ועד כוש. המון. רופאים מרתקים כאלו שמגדלים סוסים, או, עושים ביקורי בית עם סירה, שמרגישים כמוני קצת נבוכים ואבודים בעיר כל כך גדולה. הרופאים הללו מרוממים את נפשי, מספקים השראה, מספרים שעדיין יש רפואה אמיתית, עדיין יש מקומות בהם הרופא נמצא מבחירה ומשרת אנשים קשים במקומות בודדים. חלק מהרופאים הללו מבצעים ניתוחים קיסריים, כריתות תוספתן, מקבעים שברים, ומטפלים בנזלת. הכל. כוללני. "הוליסטי". נסעתי לחפש גיבורים. למסע אחרי הרומנטיקה שעוד נשארה במקצוע שהתמחה עד מוות והתרחק מהאנשים. שהתאים עצמו לחברה מנוכרת עד זרא.
ארגנתי מעונות באוניברסיטה של וושינגטון, וכך תיירתי לי לזמן קצר גם בחיי סטודנט באוניברסיטה גדולה, בעיר ענקית. היה מעניין.
מעט לפני הנסיעה התכתבתי עם כמה קהילות שיתופיות באיזור סיאטל. מחפש עוד השראה, פתרונות אחרים לחיים משותפים מלבד אלו שכאן – קיבוץ ומושב. בתגובות הזכירו כולם כנס שהתקיים במקביל לכינוס רופאי הכפר. כנס קהילות שיתופיות בצפון מערב ארצות הברית – The art of Community Northwest. יקום מקביל. בניגוד לכנס שלי שהתקיים במרכז הרפואי האוניברסיטאי הענק במרכז העיר, הכנס המקביל התקיים בקמפוס של אוניברסיטה קטנה מחוץ לעיר ובתוך יער פראי. במקום ללמד שם רפואה מלמדים באוניברסיטה הזו נטורופטיה.
יקום מקביל. במקום לדבר על "עידוד אנשי רפואה לעבודה במחוזות כפריים", דיברו שם על "מנדלה לקהילה". במקום ארוחת בוקר קונטיננטאלית – יוגה ותנועה לפתיחת היום. בנוסף, הרצתה שם אחת מגיבורות התרבות שלי Vicki Robin הסופרת של ספר הפשטות האולטימאטיבי Your Money or Your Life – הכסף או החיים שלך. ספר משנה חיים שעוד יזכה לפוסט משלו.
שבת בבוקר. כנס הרופאים מתעורר ליום מנומנם של חליפות, מצגות של רבע שעה באולמות חצי ריקים, מחיאות כפיים מנומסות ולחיצות ידיים. ברחתי. טייס החללית ליקום המקביל – מהגר מאתיופיה על מונית צהובה. ניצלתי את האמהרית הרפואית שלמדתי בדם יזע ושאגות צחוק כדי להתמקח על הנחה. בכניסה לכנס מגרש חניה.
רק מהמכוניות אפשר להתחיל להרגיש טוב. רכבי היפים קלאסיים ומודרניים. גם פוסט מודרניסטים.
היפית קלאסית
שולחן הקבלה לכנס – העלות שישים דולר אבל הוא מוכן למשא ומתן. אני משלם חצי. כמה שילמו באמת מחיר מלא? קבוצה מוזרה של חברי קהילות דתיים שחיים כאמישים מודרנים, מתערבבת בקהל היפי של קומונות פסיכודליות וסקסיות. בורגנים של שכונות מגודרות צוחקים עם מהפכנים אקולוגיים שבונים מבוץ ומקמפסטים בצואה. נקלעתי לסדנה על תקשורת לא אלימה. עוד אחת על יצירת קונצנזוס. שוחחתי על בחירת הכפר האקולוגי המתאים לי, וקניתי ספר על פשטות קיצונית.
בדרך הוזמנתי למסיבה לילית בקומונה במרכז העיר, ופגשתי את ויקי האגדית.
המון פתרונות לחיים משותפים נכנסים להגדרה של קהילות בכוונה – Intentional Communities.
מסתבר שגם בחברה מנוכרת כם אינדיבידואליזם קיצוני כמו בארצות הברית, הרבה אנשים מחפשים קרבה. קבוצת יחס. שבט. חיים משותפים ובעלי משמעות עם אנשים אחרים. מעורבות הדדית. תמיכה.
ההגדרה רחבה – כל קבוצה של אנשים שמתגבשת לכדי חיים משותפים מתוך כוונה לחיות יחד (בניין משותף עם שכנים מקריים לא יכול להחשב לכזה), עם חזון משותף ועם חיי קהילה.
מודלים אפשריים
1. קו-אופ – קבוצת אנשים שרוכשים קרקע ובונים יחד את בתיהם. הבעלות על הבתים נפרדת אבל, לרוב בונים בית קהילה משותף במרכז בו נפגשים ומבלים יחד לארוחות משותפות, לחגים, לאסיפות. רמת השיתוף והמעורבות ההדדית משתנה. לעיתים יש רכישה משותפת של מוצרי יסוד, חשמל, מים, וכדומה. תעשיות משותפות כגון ייצור ערסלים או צימרים משותפים.
2. קומונות – קבוצות קטנות שחולקות הכל בצורה מסודרת או פרועה לחלוטין. יש קומונות כפריות, וקומונות עירוניות. בכולן מדובר על שיתוף קיצוני ברכוש, בכסף, בחיים.
3. קבוצות דתיות – אנשים שבחרו בחיים משותפים על רקע אמונה דתית שמעודדת חיי קהילה, שיתוף ורוחניות. ממנזרים בודהיסטים, דרך קהילות האמישים וכל מה שבאמצע.
4. קהילות טיפוליות / חינוכיות קבוצת אנשים שמטפלת בחוסים, בילדים זנוחים, שמחנכת במשותף בשכונת עוני, או, משפצת מבנים קהילתיים. כפר רפאל עליו כתבתי פעם הוא דוגמא טובה לקהילה כזו.
5. כפרים אקולוגיים – אנישם שמנסים לחיות בדרך שלא פוגעת בטבע. בתים טבעיים, מחזור, קימפוסט, גננות אורגאנית, וקירבה לטבע.
6. עוד אפשרויות…
במציאות האמריקנית המעשה השיתופי של חברי הקבוצות הוא גבורה אמיתית. קבוצות רבות עוברות שלב של חשד סביבתי. דיבורים על כת. ציד מכשפות. תלונות במשטרה על אורגיות, סמים, ורצח. קבוצות אחרות מסתירות את קיומן. מתחבאות בבועה. במקומות מסויימים ערך הקבוצה מתגלה כאשר הקבוצות תורמות לקהילה סביב. פוליטיקאים של שיקום שכונות מתחננים בפני קבוצות דינאמיות לעבור לבניין בסלאמס כדי לעודד שיקום. ערכי הנדל"ן סביב לקהילות כאלו עולים במהירות.
כנס יחיד ומיוחד
ובכל זאת זה קשה. שוחחתי עם עובד במיקרוסופט. משכורת עתק שמחולקת עם האומנים בקבוצה שמרוויחים כלום וחצי. בכל זאת יש לו את האופציות הוא צוחק. ההורים לא מבינים, המשפחה כמעט מנדה. כשגילו בעבודה כמעט ופוטר.
מוזר כל כך שחיים בשיתוף, בערבות, בקהילה הפכו בחברה שלנו ושלהם לחריג.
בדידות קיצונית, אנוכיות, ריצה אחרי הכסף, שמונים שעות עבודה שבועיות, הפכו לרצוי. לנורמאל.
חזרתי לעיר מהורהר. בטרמפ. המסיעים הזמינו אותי לארוחת ערב בבניין שלהם במרכז העיר. השמש שקעה בצד ההפוך. בהרים במקום בים. באמת מקום מוזר.
