דו"ח של משרד הבריאות מראה את מה שאנחנו כב מזמן מרגישים. שירותי הבריאות בדרום בקריסה. עלייה מדאיגה בתמותת התינוקות בדרום, מדד שמעיד על חולשתה של המערכת כולה.
הקריסה נוגעת עכשיו לא רק בניתוחים מורכבים ובשומן שעל המערכת. החמאה ירדה כבר מזמן ובקושי נשאר הקשה של הלחם. שירותי הרפואה המונעת במצב גרוע ביותר.
רבות הנשים שמחמיצות בדיקות ומעקב בהריון, גדול העומס על רופאי המשפחה, הילדים, הנשים.
הפרטת שירותי הבריאות לתלמיד הובילה לשנים על גבי שנים של עיכוב בבדיקות התפתחותיות של ילדים בבתי הספר בדרום, והחיסונים שהוחמצו בבתי הספר… אללה ירחמם.
אנחנו בדרום מרגישים את קריסת המערכת בקצוות. הבעיה עוד לא הגיעה לתל אביב – אבל היא תגיע. כי מדובר במדיניות. לא מקרה. ריקון המערכת מתוכן תסייע לגורמים אפלים לאמר בעוד מספר שנים שהמערכת לא עובדת וחייבים, פשוט חייבים, להפריט. באיזור שלי יש מקום לעוד רופאי משפחה רבים, אחיות קשה עד בלתי אפשרי למצוא, ורוב הרופאים הראשוניים מטפלים בהמון מטופלים מעל הנורמה המקובלת.
יום העבודה שלי מתחיל לרוב לפנות בוקר ומסתיים מאוחר בערב. העומס הפך לאחרונה בלתי נסבל ואני מוותר על דברים שהייתי עושה בעבר למען המטופלים שלי. והלב כבד.
התורים לרופאים מומחים במקצועות שונים ארוכים מנשוא ובמקצועות אחרים כבר מזמן אני נוטה להפנות לטיפול במרכז הארץ. מזל שהארץ קטנה.
הסכם הרופאים שנתפר בגסות לעשר שנים מקבע מצב שיחמיר וילך כי החסר באחיות ורופאים רק גדל.
יש מה לעשות. משרד הבריאות החל לפני שנה לתקצב את קופות החולים בסכום גבוה יותר עבור כל מטופל בפריפריה. אחלה. הבעיה שהכסף הזה הולך לקופה שמרכזה בתל אביב, ולא ברור כמה ממנו מחלחל דרומה וצפונה. ראוי שהתקצוב העודף יגיע למחוזות הפריפריה באופן צבוע. במקום בו עומדים תקנים ריקים ראוי שתשלם המדינה כפל משכורת כקנס למוסד החסר, בכדי שיוכל זה לאתר רופאים ואחיות בהקדם.
יש לקדם את חלוקת המענקים לרופאים שיעבירו את מקום מגוריהם לדרום. בינתיים, בגלל התמשכות הדיונים בנוגע להסכם הרופאים אין מענקים בקהילה, וגם רופאים שהיו שוקלים לעבור לדרום נמצאים בעמדת המתנה. קיפאון מוחלט.
יש להכפיל את מספר תלמידי הרפואה אתמול. לא היום. לא מחר. יש להכפיל את מספר תלמידות ותלמידי הסיעוד. זו הרעה החולה. השורש.
בצוות הבריאות של ספיבק יונה בו היה לי הכבוד להשתתף יש עוד צעדים קונקרטיים שחייבים לבצע בכדי להציל את המערכת מקריסתה. בדוח טרכטנברג מצב מערכת הבריאות מתואר כמצוין. האם המשמעות היא שמדובר במערכת שטרם הספיקו לרוקן מתוכן?
הדבר המייאש ביותר הוא חוסר התקווה. האוכלוסייה גדלה, צהל יורד לדרום, הפערים מתגברים. מי יטפל בכל אלה?
מי שקורא את מה שאני כותב יודע שהרוח שלי אופטימית לרוב. לאחרונה אני פסימי. מיואש. רץ אחרי הזנב ולא מספיק לעמוד בכל המטלות של העבודה שלי כמה שאשתדל.
המחאה החברתית שהיתה מקור גאווה ותקווה מוסמסה על ידי כוחות אדירים של בעלי הון ופוליטיקאים. ואני? אנא אני בא?
אוףףףףףףףףףףףףףף.
