לפני שנים ארוכות סבלה מטופלת אהובה שלי מכאבים בחזה בעת שהותה בירושלים ראש שמחתנו. אמבולנס הוזמן, המיון בבית החולים הירושלמי מיין, והיא הופנתה במהירות באבחנה של התקף לב לצנתור. עם צאתה מחדר הצינתורים פנה אליה פרופסור מכובד. שלום הוא אמר, אני פרופסור מכובד. מנתח לב. אשמח מאוד לנתח אותך במידה ותבחרי בי דרך השר"פ. מספר דקות מאוחר יותר פנה אליה פרופסור נכבד. שלום הוא אמר, אני פרופסור נכבד. אנתח אותך בשמחה במידה ותבחרי דווקא בי באמצעות השר"פ. ומה יקרה אם לא אבחר בך שאלה המטופלת? אינני יודע מי ינתח אותך ענה הנכבד. ייתכן שיהיה זה המתמחה בשנתו הראשונה, מי יודע? שני המפגשים האלו הגיעו לפני שהקרדיולוגים הספיקו בכלל לבשר למטופלת שמצאו מחלה בשלושת כלי הדם המובילים חמצן אל הלב, ושניתוח זו ההמלצה. המטופלת, סוציאליסטית, ללא ביטוח פרטי הלכה לניתוח "עממי". רגיל. במהלך האשפוז ולאחר הניתוח המוצלח היא חזרה זועמת. האחיות סיפרו לה שפרופסור נכבד ופרופסור מכובד מנתחים מעט מאוד מטופלים רגילים. האפשרות להגיע לתור אצלם במערכת הציבורית לא קיימת כמעט. פרטי בציבורי. ציבורי בפרטי.

הרפואה הפרטית בישראל היא פרזיט. פרזיט מסוכן למאכסן שלה – מערכת הבריאות הציבורית והחברה הישראלית.

פרזיטים – ברפואית מדוברת הם טפילים שחיים על מאכסן. אין להם קיום עצמאי מלא ללא מאכסן, והם ניזונים על המאכסן ומשאביו. עוד מאפיין חשוב של טפילים – הם גורמים לנזק למאכסן. ברוב המקרים הביולוגיה יוצרת איזון עדין בין הנזק שגורם הפרזיט לבין המאכסן כך שהמאכסן לא מתכלה לחלוטין, והפרזיט ממשיך לחגוג ולהתרבות על חשבונו לאורך זמן. דוגמאות מעולם הרפואה של טפילים -כינים, תולעי מעי, אמבה, טפיל המלריה ועוד.

מערכת הבריאות הציבורית והחברה הישראלית מאכסנים טפיל שכזה. בניגוד לאיזון העדין שנשמר כשהפרזיט מתפתח ביולוגית עם המאכסן לאורך דורות רבים, מערכת הבריאות הפרטית מחסלת לאט לאט וביסודיות את מערכת הבריאות הציבורית, ובו בזמן מוצצת את לשדה של המערכת עד כלות.

מערכת הבריאות הציבורית בישראל היא מערכת מצויינת. מקורה בהסכמה חברתית רחבה לדאגה לחלש ולחולה, בחמלה וחסד יהודי של ביקור חולים, וגמילות חסדים, יחד עם עקרונות סוציאליסטיים שעמדו בבסיס הקמת שירותי הבריאות בישראל במאה האחרונה. בשנים האחרונות היא מפורקת מנכסיה, מופרטת לעייפה, ומורעבת תקציבית במה שנראה כמו כוונת מכוון. כולם מרוויחים מההפרטה הזוחלת. מהפרזיט הגדל. הממשלה משלמת פחות מהעלות הכוללת של שירותי הבריאות, הרופאים מרוויחים יפה, תאגידים עסקיים מצאו מכרה זהב שגדל כל הזמן. והחולים? הם כבר ישלמו. כמה שצריך. תמיד.

כמעט חצי מעלות שירותי הבריאות יוצאים ישירות מכיסם של החולים. שיעור זה חסר תקדים בעולם המפותח. צריך לזכור. החולים מתקשים לרוב לעבוד, הם עניים, הם חולים. אין מס נורא יותר מעושק של החולים, אלה שאין להם ברירה.

הוועדה לבחינת הרפואה הציבורית בראש שרת הבריאות יעל גרמן תדון שוב בהכנסת שר"פ לכל בתי החולים הציבוריים. ההסתדרות הרפואית כנראה תומכת. בוועידת ההסתדרות הרפואית לפני מספר שנים ניסינו בכוחות דלים להביא הצעה לדיון לסדר היום. לפני שנתמוך בהחלת שר"פ על ישראל כולה בואו נבצע בדיקה. הוגנת. על השפעות השר"פ שמותר בירושלים על שירותי הבריאות בירושלים. לפני שמכשירים את השר"פ ראוי לבצע בדיקה מעמיקה של ערבוב הפרטי והציבורי.
וועדת מומחי הבריאות שלצד המחאה החברתית דנה במסמך מפורט על הערבוב המסוכן בין פרטי לציבורי. כדאי לקרוא את מה שהם כותבים.

בכדי להימנע מלשון הרע ופגיעה בסודיות רפואית – המקרים שאני מתאר הם גרסאות מעוותות ודמיוניות לחלוטין המבוססים באופן רופף על המציאות. הרופאים שאני מתאר והתאגידים – גם הם ספקולטיביים. מדע בדיוני כואב ומדמם שכזה.

עדכון 08/06/2013 בתחתית הפוסט מתחת לוידאו.

היום התפוצצתי.

אחרי שבועיים מטורפים בעבודה, שכללו תוספת של שתי מרפאות על אלה שלי כי בנגב אין מחליפים פיניתי שעתיים למעבר על ניירת. שעתיים שקטות, רק הניירת, המזגן, והדלת הסגורה. ארבעים חום בחוץ, ואני עובר על הקלסר של הניירת. מעלה מינון תרופה, כותב מכתבים, אישורים, משמן את המערכת לקידום התורים, בום. נפילת מתח. המחשב כבה, המזגן כבה. גנרטור הגיבוי נכנס לפעולה, נכבה מיד, החשמל חוזר. הרשימה שכתבתי במסמך נמחקה. חוזר שוב על הניירת. שוב נפילת מתח. שוב חוזר החשמל. בנפילה הרביעית המזגן שבק. התחיל להפריש אוויר חם, צמיגי, נוזלי כזה. בטעם נפט.

חם בחדר.

ביום חמישי הקודם עם המטופלת הראשונה נפל החשמל. דקות ארוכות, רשמתי את הביקור על נייר, הבטחתי למטופלת להוציא את ההפניות והמכתבים והזמנתי את המטופל השני. החשמל חזר באמצע התור. בינתיים נפל גם השרת כי האלפסק שלו לא עמד בהפסקה הארוכה. הצלחתי לפתוח את עמדת העבודה אבל לא להיכנס למערכת, כי השרת נפל. עוד נפילת מתח. לפני שבועיים הפסקה ארוכה ארוכה גרמה להתחממות במקרר ולהשמדת מלאי החיסונים שלנו.

חזרתי הביתה. פתחתי את המחשב. אחרי הפסקות חשמל חוזרות ונשנות קנינו שלושה מכשירי אל פסק למחשבים. הם מצפצפים עכשיו בכל פעם שאין חשמל ומודיעים בקול רם עם מבטא קוראני חזק – power off. באמצע היום, באמצע הלילה. מאז רכישת המכשירים גיליתי שלילות רבים מתאפיינים בנפילות מתח קצרות, אז לא צריך לקום מהמיטה כי הצפצוף נפסק, נפילות מתח ארוכות אז צריך לקום ולסגור את המכשירים. את האל פסק קנינו אחרי שמחשב אחרי מחשב, ספק, כונן קשיח ולוחות אם הלכו בדרך כל חשמל.

שנתיים בערך. הפסקות חשמל. בלילה, ביום, הקור הגדול, בחשכה, באמצע הקיץ. בקיץ שעבר, בשבת נפל החשמל בקהילה שומרת מסורת בה אני מטפל. באמצע התפרצות דיזינטריה. בקיץ. ילדים והורים שלשלו והקיאו, כמה התייבשו, החום עלה, תינוקת פרכסה. הנזק הכלכלי עצום, במפעלים, בחקלאות (חשבתם פעם מה ההשפעה של חצי יום בלי חשמל על טון עגבניות במחסן קירור?), ובשביזות הכללית.

התארגנו על גנרטורים. כמעט בכל מקום יש. הבעיה שהחשמל נופל ולוקחות כמה שניות עד שהגנרטור עולה. למחשבים, שרתים, מכונות במפעל, השניות האלה קריטיות. המחשב נכבה, המכונה מפסיקה פעולתה, הגנרטור נכנס לפעולה. אחר כך חוזר החשמל ושוב הגנרטור מפסיק פעולתו, נפילת מתח וחוזר חלילה.

שמענו המון תירוצים. קו מתח נפל, שנאים נגנבו, נוצר בוץ על הכבלים, עמוד נפל על עמוד. נזכרתי שבמשלחות הסיוע, בטיול להודו, במסעותי במדינות מתפתחות ראיתי גנרטור קטן ליד כל עסק ובניין, חשמל הפסיק יותר מהתחיל, והאמונה בשירותים הבסיסיים לאזרח כמו מים נקיים, חשמל זורם בסדירות ובריאות נעלמה. אנחנו בדרך. אנחנו כבר שם.

מהמועצה שלחו מכתב, ומתארגנים למאבק. היום, החום, שעות העבודה שהושחתו, והפגיעה בבריאות המטופלים שלי נמאסו. בדרך הביתה גם עף עלי ארבה מגעיל ונכנס לי לחולצה.

העלתי פוסט עצוב בדף הפייסבוק של חברת החשמל. ענו די מהר. –

אסי שלום, בעקבות פניות של לקוחות ביצעה חברת החשמל בדיקה מקצועית ומקיפה באזור. מהבדיקה עולה כי כמות ההפרעות בקווי החשמל באזור רמת-הנגב, ביחס לאורכם הכולל של הקווים – תואמת לממוצע ההפרעות בקווים במחוז הדרום ולקווי מתח בעלי מאפיינים דומים בכלל.
עם זאת, מנהלי מחוז הדרום בחברת החשמל נמצאים בקשר עם נציגי הישובים, תעשיינים ובעלי העסקים באזור וקשובים לפניות ומקדמים פתרונות לשיפור הנושא.
כמו כן, חברת החשמל מבצעת באופן שוטף עבודות לתחזוקה ופיתוח בקווי החשמל באזור זה – במטרה לשפרם ולשדרגם.

אני שמח על התגובה. היא היתה מהירה, רצינית, ולא מתחמקת. זה ראוי להערכה.

ייתכן שזה הממוצע בדרום – אם זה הממוצע בדרום כולו המשמעות היא שמצב שכולל נפילות מתח והפסקות חשמל ממושכות מספר פעמים בשבוע מקובל שם על מישהו בחברה הממשלתית. המונופול. אם זה הממוצע – משהו רע מאוד קורה שם. בלתי מתקבל על הדעת. אם זה הממוצע אני מבקש שיאשרו לנו להתנתק מהרשת ולהתחבר לחשמל סולארי עצמאי. זה אסור בחוק. אם זה הממוצע חברת החשמל מועלת בתפקידה.

חשמל זה משהו כמעט מובן מאליו במדינה מתקדמת. קשה להבין כמה הוא חיוני עד שהוא לא נעלם. בשנייה. יש לנו פנסי ראש בכל חדר, תאורת חירום בסלון, נרות וגפרורים זמינים כל הזמן. אנחנו שומרים כל הזמן את הקבצים כי מי יודע מה יהיה עוד שניה. התרגלנו לנגב. החצר האחורית. לא ממש נורא. עד שזה נוגע לבריאות של המטופלים שלי.

אני מציע שכל מי שחושב שהממוצע הזה סביר – ינותק אחת ליום יומיים מהזרם. שיקבל נפילות והתרוממות מתח ורוח עשרים פעם בשעתיים, ומכשירי חשמל תקולים. ויעבירו לכאן את הזרם שלהם.

נ.ב. חלקתי כאן כמה פעמים דברים בנוגע למצבו הרפואי של בני הצעיר. מצבו הרפואי מזכה אותנו בהנחה בתשלום החשמל. האחראי על החשמל בקיבוץ ניסה לבקש את ההנחה הזו עבור בני ועבור ילדים נכים נוספים בישוב. מחברת החשמל ענו שלא קיבלו את הרשימה מהביטוח הלאומי, ואז הפסיקו לענות בכלל. אני ניסיתי לפנות באופן אישי לאחראי על התחום בחברת החשמל במייל ובטלפון – ללא הועל. לא עונים שם. אני מוכן לוותר על ההנחה – רק שיהיה חשמל. רציף.

עשינו עסק?

עדכון 08/06/2013

בעקבות נהי הרשת שלי והפוסט הזה שפוזרו לכל עבר, עליתי לשידור בתכניתו של רינו צרור בכדי לדבר על מצב החשמל. קישור לתכנית – הראיון מתחיל בדקה 38 ומשהו. מולי דיבר מנהל מחוז דרום של חברת החמל – אלו אמרו שמספר הפסקות החשמל אצלנו תואם לממוצע בדרום. בהתחלה הוא אמר שמדובר בבעיה של הקיבוץ הרי הקיבוץ משתמ ברשת חשמל עצמאי. החשמל מגיע בסדר עד לקיבוץ ופתאום נעלם. חברת החשמל מוכנה גם לעזור לנו עם הבעיה. אחר כך כשהוספתי ואמרתי שהבעיה כוללת איזור שלם בנגב ולא רק את קיבוץ רביבים והמקרה שתארתי עם זריקת החיסונים והתרופות קרה במרפאה אחרת, הוא שלף את הארבה. השנה היתה מכת ארבה, הארבה הביא ציפורים, הציפורים מפריעות לחשמל. בשנה שעברה דיברו על אבק, ובוץ על החוטים ומה לא.

אמרתי כבר שהתכנית של רינו מעולה? מיד אחרינו עלה לשידור שר האנרגיה, שאחראי גם על פיתוח הנגב והגליל מר סילבן שלום לדבר על הגז, ודיבר גם על הפסקות החשמל של הלקוחות הזנוחים בנגב. הוא גיבה את החברה.

ראש המועצה האזורית שלנו נפגש עם מנכ"ל חברת החשמל וסיכמו שהחברה תיקח על עצמה לטפל הפעם ברצינות בבעיות שלנו. נראה.

נפלא האינטרנטים הזה לא?

בקיבוץ רביבים בנגב בו אני משמש כרופא מתפנה בקרוב משרת אח / אחות.
מדובר במרפאה נעימה ואינטימית עם צוות דינאמי במרחק 30 דקות מבאר שבע..
אנו מחפשים אחות שתצטרף אל המשפוחה.
קיימת אפשרות (ואפילו רצוי) למגורים בקיבוץ.
המרפאה נעימה, יפהיפיה, מאורגנת ומסודרת, ותפקיד האחות במרפאה זו הוא תפקיד אחות ספר. מעבר לעבודה הרגילה של אחות מבוצעת גם עבודה רפואית עצמאית – בדיקת חולים, קביעת אבחנה וטיפול – תחת הדרכה וליווי צמודים שלי. בנוסף, עוסקות האחיות במתן שירות טיפת חלב ומעקב אחר נשים הרות וילדים, רפואה מונעת, הזמנת וחלוקת תרופות, טיפול פליאטיבי ועוד המון המון.
העבודה אינה כוללת תורנויות לילה ושבת – אלא עבודה בשעות היום בלבד ואחת לשבוע אחר הצהריים.

המרפאה מתמקדת ברפואה מניעתית, באווירה אישית ואינטימית והטיפול הוא באוכלוסייה מגוונת של אנשי קיבוץ ותושבי ישוב קהילתי צעיר מהסביבה.
אנו מעודדים לימודים והכשרה מתמידים, ומאפשרים יציאה לקורסים קצרים ולימודים ארוכים. אני מחוייב להתקדמות והשכלה מתמשכת של האחיות השותפות שלי, אנו בעצם זקוקים לאחות בגלל יציאה של שתי אחיות מהצוות שלי לקורס על בסיסי במיילדות.

שעות העבודה גמישות.

באיזור הטבת מס משמעותית.

בנוסף לעבודה הרגילה מתבצעת במרפאה הוראה פעילה של סטודנטים לרפואה, (כן – גם האחיות מלמדות את הסטודנטים שלי), ישיבות אקדמיות, לימודים משותפים, ופעילות מחקרית ענפה.

אני מנצל את הבמה הזו מאחר ואנו מחפשים את השותף או השותפה המושלמים למשפחה. אחות עמה נוכל ללמוד ולצמוח, לטפל במטופלים ולהבריא בעצמנו.

אם אתם מכירים מועמדים – אנא העבירו אליהם את נוסח ההודעה, או, קישור אל הבלוג, ניתן ואפילו רצוי ליצור איתי קשר בעניין ב docurel בג'ימייל.

משרד התמ"ת בעווית אחרונה של ממשלת מעבר מנסה להכשיר שרץ.

לפני כחמש שנים בפעם האחרונה התעוררתי בבוקר, נסעתי לעבודה, התחלתי יום בשש בבוקר, דמים התחלתי לקחת בשבע וחצי. בארבע או חמש אחר הצהריים הלכו כל הרופאים מהמחלקה האחיות התחלפו כבר בשלוש. נשארתי לבד, עבדתי ללא הפסקה. מתישהוא בסביבות עשר בלילה אחרי עשר קבלות עשרות בדיקות דם ומלא עירויים שהחדרתי התיישבתי לכוס קפה ראשונה ביום. כשסיימתי להכין אותה – נסקפה אבקה שאספתי באמצעות מקל של בדיקת גרון אל תוך כוסית שתן סטרילית, קראו לי להחייאה. עוד שעה חלפה, שתי קבלות חיכו לי בסוף ההחייאה שכללה החדרת קוצב חיצוני, ייעוץ טיפול נמרץ, קרדיולוג, המון תרופות ועיסויים מתישים. משפחת המטופל אליה יצאתי לבשר את הבשורה המרה החלה בזעקות ובהשלכת עציצים, עמודי עירויים, וכל דבר הבא ליד, לא כי הם כעסו. זו היתה הבעת אבל שנחשבת לגיטימית בישראל. זחלתי לביצוע אחת הקבלות שחיכו, אך באמצע ביקשו לדבר איתי שני בני משפחה. המשכתי. המשכתי. המשכתי. אחר כך היה עוד התקף לב במחלקה, ועוד המון פרטים קטנים. האחיות התחלפו כבר באחת עשרה וסביב השעה ארבע לפנות בוקר זחלתי לדרגש שעטפתי בסדין של בית חולים עם ניחוח מוכר, ונפלתי לתנומה. תוך עשרים דקות העירו אותי להרכיב עירוי דם, חזרתי לישון, העירו אותי למטופל עם בצקת ריאות. כך הגיעה השעה שש, והתחלתי לפתוח את היום לקראת הגעת שאר הצוות. בעשר וחצי יצאתי לחניה, ונהגתי הביתה. בדרך נרדמתי. למזלי זה היה ברמזור, בעמידה. הצפצופים של המכוניות מאחורי לא העירו אותי. עד שהגיע נהג, פתח את הדלת, וניער אותי.
נעצרתי בצד ונרדמתי ברכב, לא זוכר איך הגעתי הביתה.

קבוצה קטנה של מתמחים אמיצים הגישה תביעה שמאתגרת את חוקיות תורנויות המתמחים.
אם כולנו אמורים לעבוד לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, איך ניתן לראות תורנות של 26 שעות ברציפות כחוקית?

המדינה מגיבה בהכשרה של השרץ.

בלי להתייעץ עם מבצעי העבודה המתמחים, בלי דיון ציבורי מסודר, בלי החלטה של נבחרי ציבור, באמצעות הוראת שעה שואפת המדינה להפקיע זכות בסיסית של עבודה ומנוחה מרופאים צעירים.

הם טוענים שמדובר בקיבוע של הסכמים קיבוציים של הרופאים. מה ששוכחים לאמר הוא שרוב המתמחים עמדו על הרגליים האחוריות באמירה ברורה שההסתדרות הרפואית לא מייצגת באופן נאות את האינטרסים שלהם רק לפני שנה. מה שהמדינה שוכחת וההסתדרות הרפואית נמנעת מלהזכיר הוא שאותה המדינה מנעה מהמתמחים את זכותם להתפטרות. מה שעוד לא מזכירים שם במסמך הוא ששני ההסכמים הקיבוציים האחרונים מזכירים שש תורנויות כמספר מקסימאלי של תורנויות בחודש. הוראת השעה הופכת שמונה תורנויות לדבר שבשגרה – כלומר למינימום, כתלות בהחלטתו של מנהל מחלקה. לא רק שהתקנות מפרות זכויות בסיס של קבוצה חלשה ולא מיוצגת, הן מפרות את ההסכמים הקיבוציים עליהן הן מתבססות.

המדינה, ההסתדרות הרפואית וכן – גם אנחנו האזרחים לא יודעים – אבל יש אפשרויות אחרות. חלקן עולות כסף וחלקן דורש התארגנות. זה הכל. אבל למה להתאמץ לחפש פתרונות יצירתיים לניצול אם אפשר באיבחה קלה להכשיר את השרץ?

הבנתי כבר שכרופא אני צריך לעשות מילואים כלוחם עד גיל 45 או חמישים, הבנתי כבר שכרופא אני מחוייב לעצור ליד כל תאונת דרכים, שגיל הפרישה שלי נדחה לגיל שבעים. אני אוהב את המקצוע. הוא שווה את זה. אני לא מבין מדוע אתם מוכנים לקבל טיפול על ידי רופאים כועסים, מותשים ומרוטים. איך אתם נותנים לרופאים להפוך להיות צללי אדם. איך זכויות נמחצות בכזו קלות.

אני מבקש, לא, אני מתחנן, למען כולנו – שלחו התנגדות לתקנה, דרשו שיתקיים דיון ציבורי על כך, דרשו שלא תעשה בזמן ממשלת מעבר, דעו שהיום מדובר ברופאים הצעירים. מחר ירמסו את הזכויות שלכם.

ביאוש. עבדכם הנאמן.

• What is Mindful Parenting? – Mindful Parenting http://t.co/oKlky9Ny #

• בירה ביר עסלוג מעשה ידינו להתפאר מחזור שני בוקבקה והונחה לתסיסה שנייה. כהה ומרירה. עוד שבועיים סבלנות. http://t.co/3N7xkE22 #
• עפיפונים בשמי נגב מעוננים http://t.co/FYNSmkZ8 #
• אני בזירה באייקון. טוויטאפ במאורע הסיום #ICON2012 #
• הגדולה זכתה בפרס עינת לנוער. דר קרן לנדסמן זכתה בפרס למבוגרים. כבוד ויקר ב #icon2012 #

• You must be The Doctor http://t.co/ayCckK3E #
• מאז שחזרתי לעבוד והנגישות לטוויטר פייס ושאר רשתות ירדה אני הרבה פחות עצבני על העולם. די. הולך שונץ. תודיעו לי אם יגיע הקו האדום. #

• הפסקות החשמל רודפות אחרינו מהנגב למרכז. #קריסה #
• RT @ChiTribHealth: Health benefits of gastric bypass persist for years http://t.co/ILPfVUkR #

• צפירה עולה ויורדת. לב נופל ונופל. בלי פאניקה. #

• נעמה כרמי בת פלוגתא מאתגרת במיוחד בנושאי רפואה בפוסט חשוב על הקלות הבלתי נסבלת של העצלנות http://t.co/wAwVhqhv #
• הבירה נמזגה במשורה למדידת הצפיפות #סבלנות @NadavPerez #

אחר הצהריים היה חם ולח.
הגיעו חברות וחברים עם המון רב של ילדים.
ואני חוזר מחר לרפא אחרי הפסקה, והמטפלת הנפלאה עזבה וחדשה באה,
והרופא שהחליף אותי באהבה חזר לתל אביב.
והכנו בירה ביחד. וגם שתינו ביחד.
ונפרדנו ובכינו וצחקנו.
ואז יצאנו לחצר – עם מחצלת וכיסאות ושולחן ועלה הירח.
מלא ולבן וחזק – והתחילה רוח צפון מערבית כזו שמקפיאה את העצמות בחורף,
והאימהות ביקשו חולצה ארוכה או לפחות חיבוק.
ודיסקסנו, עם עלים שזזו ברוח סתיו.
והייתי מאושר. וזקן.

• Trust Me I’m a Doctor vs. Physician Quality Report Cards http://t.co/Kpq3KGdT I couldn't disagree more. Measures need serious improvement. #
• A preventative maintenance schedule for men's health http://t.co/OCaag2ph #
• Autism Treatment Options For Adolescents Are Not Supported By Evidence http://t.co/xNjm1A2q #
• The Beatles in Comics http://t.co/tYnvvEaL #
• זהו. סיימנו לבשל את הבירה. עכשיו מחכים שבוע. @NadavPerez #סבלנות #

עוד חופש קיץ נגמר.
שנת לימודים מתחילה.
עוד מעט הם יקומו, ונשוב לשגרת הלבוש, מחטף ארוחת הבוקר, לחמניות או לחם עם גבינה צהובה, ביצה, גבינה לבנה, עם או בלי עגבניה, שוקולד ביום שלישי.
עוד מעט לא נמצא את הנעליים, והתיקים יהיו בכניסה לבית.
השגרה המבורכת כל כך של חיים נורמאליים, של שנים שבאות והולכות, של נמלים עמלות, של הורים וילדים.
לפני שלושים שנה כשהגיע הלילה האחרון של החופש התקשתי להרדם. הבטחתי הבטחות לעצמי. לעשות שיעורים, להשתפר בכדורגל. לממש את הפוטנציאל.
עכשיו כולם ישנים ואני עובר בין המיטות ושומע נשימות, נחרות קלות, ושקט לפני שהכל מתחיל.

שנה חדשה, והמשאלות שלי כל כך קטנות לעומת שנים קודמות.
כמה צניעות מלמדים אותנו החיים האלה.
בריאות לכולם, שימשיכו לנשום, שלא תהיה מלחמה. שיהיה שקט.
וסנדביץ' בבוקר, ונשיקה לפני הריצה להסעה.
ארוחת ערב משותפת, ומעיל בחורף, חוגים, ועבודה. אהבה.
שנה משעממת. זה מה שאני רוצה. אפשר?

 

• http://t.co/iQxnrTcE בהצלחה #
• בסאמה סאמה. חנייה תת קרקעית בלי נגישות לעגלות, תורים כמו בדיסנילנד, חמדנות למכירת כרטיסים עודפים פשוט מעצבנת. אורנג מיומנה ומוזאון אי תתבישו #
• סיכום סאמה סאמה. חוויה מאוד טובה. אטרקציות מעניינות רוח קצבית, פעילה, וסביבה מדהימה. ההסתיגוית מקודם תקפות. http://t.co/vzeP4zkg #
• כל העיר יוצאת לנשום בים. הבריזה מעיפה את הזיעה והטרדות. הצליל של הגלים מהפנט. תחושות של בנחורין http://t.co/yyc3WXXp #
• בלונפארק. בלונפארק? בלונפארק! #
• לונפארק. אפילו השירים ברקע. משנות השמונים. בפלייליסט קמקמילין והאהבה שלי. #

• Dr. Cranquis' Mumbled Gripes: Nurses and Doctors: Can't we all just get along? – cranquis: mumofalltrades rep… http://t.co/QgkIm6Og #
• Elderly brains get a boost from dark chocolate http://t.co/umvhvCvd #
• בשוק האוכל בנמל. למה לקנות ירקות בחופשה? תאנים תאנים. #
• אירופה חביבי. אירופה. #
• הפרודוקט והים. http://t.co/utMR77Rz #
• תאנים להמונים. לפנים. #
• מקס ברנר שוס. #

• אורי גורן שיתף פוסט בעברית על טאמבלר – למרות שהבלוג הזה ל טאמבלר יש עוד דרך ארוכה לפני שניתן יהיה לעברת עת הפ… http://t.co/p4N9FVwP #
• “I take time one afternoon to take a step back and have a look around. It allows me to see that the child…” http://t.co/Pq1EX7c2 #
• http://t.co/5bdhVgoc הבוקר במדורנו מה לעזאזל? #
• To boost memory, shut your eyes and relax http://t.co/Ihv2fc0T #
• medicalstate: Magic Arms.
  Two-year-old Emma wanted to play with blocks, but a condition called arthrogryposi… http://t.co/u2D4aTzW #
• Steroids Won’t Ease Most Sinusitis Attacks, Study Finds http://t.co/rX82iuky via לא רק אנטיביוטיקה גם סטרואידים דרך הפה לא משהו לסינוסיטיס #
• RT @NatGeo: Would you live in a used shipping container? http://t.co/W2abk1bx מעניין כמה אנרגיה עולה למזגן את זה בישראל. רעיון יפה. #
• פאטה מורגנה. בריכה ריקה. בריזה. גלים קטנטנים על המים. ילד, תירס, צל, אבא. אהבה. http://t.co/jsXP6Non #
• גם זה. http://t.co/p9tZMdbw #
• Antipsychotic Prescriptions in Children Have Skyrocketed: Study http://t.co/gGZYZkYW חשוב #
• Smartphone as Doctor http://t.co/WsowMT1W #

• Sweets for breakfast? http://t.co/VJTx4hrW דגני בוקר או ממתקי בוקר? #
• Doctors 'not telling patients benefits of exercise': BMJ http://t.co/3gynBcRY רופאים לא מדברים ולא לומדים על פעילות גופנית. #
• http://t.co/aaYkbYh9 הגלוב. העצוב עצוב. מתאר את התחושות במדויק. #
• בלוג 101.6 לרופא – פלטפורמות לבלוג – טוב, אז החלטת להקים בלוג ואם בישראל. איך עושים את זה?
  כיום קיימות שתי … http://t.co/NvyVXlJL #
• ירדן לוינסקי בפוסט מעולה על ניהול מוניטין של רופאים. אי אפשר להימנע מביקורת/הכפשה ברשת. נוכחות קבועה ורצינית יכולה להקל http://t.co/UtBsoDo2 #
• פוסט חדש בבלוג הטכנולוגיה על פלטפורמות לבלוגר מתחיל http://t.co/HFsJjPuw #
• 600 Million in India Lose Power in World's Largest Ever Blackout http://t.co/0IEFjC5O תמונה מדהימה של הפסקת החשמל בהודו מהחלל #
• מוחוורת – מחפש עורך/ת למאמר שכתוב באנגלית בסיסית – להפיכה לאנגלית אקדמית ומעלה. שכר בצד העריכה. רטווטוטוטו #
• שבת שלום ומבורך בבית הילדים. http://t.co/zM5izh3S #
• לחג האהבה על רפואה, אהבה חמלה ושאר ירקות http://t.co/MMuYLnVK #
• uninterrupted time is worth much much more http://t.co/fLzAjwpN #Kindle #

אולי זה נשמע מצחיק, מפתיע או מוזר, אבל בבית הספר לרפואה לא מלמדים אפילו שיעור אחד על אהבה. או על חמלה.

יש רופאים שהצד הרגשי מובנה בתוכם. יש כאלה שלומדים עם הזמן. אבל איך לומדים אם לא מלמדים על זה? תעלומה לחג האהבה.

בבית הספר לרפואה לומדים קצת על אמפתיה – שזו היכולת להבין ולחוש מקצת ממה שחש האדם מולך אבל בדרך מרוחקת מספיק שלא מוותרת על העצמי ושמאפשרת לרופא ריחוק מספק כדי לתת מענה טיפולי או מה שזה לא יהיה.

לכבוד חג האהבה אני רוצה לערער על העניין הזה.

מזתומרת אהבה ולמה אסור לאהוב את המטופל שלך? האם בכל אהבה יש בהכרח וויתור על היכולת לטפל? וויתור על צלילות המחשבה? או שמדובר רק בסמנטיקה?

וכמה ריחוק צריך כדי שזה יהיה מספיק?

ומה עם חמלה? חמלה היא הרצון להקל על סבל של אדם אחר. היכולת לסבול ביחד איתו, חמלה היא הרבה יותר מאמפתיה היא רגש עמוק, קריאה לפעולה, ומעשה שכלתני לגמרי.

אצל הנוצרים החמלה compassion היא חלק מסבל משותף. חמלה לא חייבת להיות סבל, מספיק שתהיה רצון אמיתי להבין את הסבל ולסייע בהקלתו.

כרופא, יש משהו מרתק בסבל. אחד המורים שלי שאל אותי מתי הרגשתי בפעם הראשונה שבזמן שבו אחרים מתרחקים מסבל אני מתקרב אליו, רוצה לראות, להתקרב, לעשות משהו. מדובר באלמנט בסיסי מהנפש הרפואית שלנו, שמעטים מדברים עליו.

האמפתיה – היא הגרסה האקדמית של מבט מרוחק על סבל, דרך חלוק ומשקפיים וסטטוסקופ, בלי לאבד את עצמי.

גרסה אחרת שרצוי בעיני ללמד – חמלה היא רגש, אקט מחשבתי מודע ופעולה שנובעת מאהבה בסיסית לאדם בו אתה מטפל. אדם שאוהב אדם אחר מבקש את טובתו, ומבין את סבלו. החמלה, והאהבה בגרסה הרפואית שלה היא מחויבות להבנה, מתוך אהבה ולפעולה למען האחר.

המעשה הרפואי מהווה מתן של אדם לזולתו, של חברה לחולים שבה.

לא דיברנו עוד על אהבה בבית הספר לרפואה. הגיע הזמן לעשות את זה לא?

חג אהבה שמח.

חודשיים מתוך שלושה חודשי חופשה מאולצת.

הבן שלי זקוק לי' ואני כאן, בבית, וד"ר רונן ברוך נחלץ לעזרי ובא להחליף אותי.

חודשיים שאני לא מתעורר בבוקר לרשימת מטופלים, ולא הולך לישון בלילה בחרדה שלא הספקתי לעבור על כל הניירת.

חודשיים של שקט. כביכול.

חודשיים של רעש בראש. הכובד של העבודה, המנטאליות של סטרס כרוני, קטן ממזר ומתמשך, נמשכת.

אחרי כמעט חודשיים אני מרגיש חפשי ביומיים האחרונים. הקצב האט, אני נושם סוף סוף.

אתמול ישבתי אחר הצהריים והסתכלתי על הדשא, הקשבתי למוזיקה וחשבתי. חשבתי. בלי תכלית. חשבתי.

ברקע רצו הילדים ואני חשבתי. כי המוח מתחיל להשתחרר מעבותות. עבותות שכובלות אותו לכאן, לעכשיו, לתחושה מתמדת של בלתי מספיק.

עכשיו אני מספיק בקושי. לאט, מנהל לעצמי את היום, לא רוצה לעשות הרבה, ועושה לא מעט. מוזר.

כמה זמן לוקח לעבד להשתחרר ממנטליות העבד? להפוך בן חורין?

ואני שבע שנים כמעט בתפקיד הרופא באזור, המשא על הכתפיים מורגש פיזית בכל יום ורק כשהוא מתרומם אפשר להרגיש כמה קל להתהלך

מהו חופש, ניחותא.

שמות כא "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד 'אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי, לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי',"

"וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם"

• חזרנו. היה מבצע רופא ומאפה. טוב שאסף הרופא ליד רמלה התנחמנו במהרג׳ה, מסעדה פצצה והדוק העירוני של רמלה מסביב למסגד, מקסים. #
• טוויטאפ בחדראוכל? #
• How social media is changing the patient-physician relationship http://t.co/lCaCHtMg לא מחדש אבל מעניין #
• Whooping Cough Worst Year Since 1959, Says CDC, USA http://t.co/OzDg4EUa #
• במשרד האוצר. אני. וגדעון. באוצר. גדעון נרדם בשנייה שעלינו בקפלן לכיוון הכנסת. #
• בלוג 101.5 לרופאים – בלוגי רופאים שאני אוהב במיוחד – בלוגרול נכרי – עוד פוסט בסדרה הנצחית על בלוגים ורופאים… http://t.co/NDPqN5RO #
• פתאום מצב כלכלי קשה? #
• “@Berci: Doctors are the new search engines http://t.co/sXcXI77k #hcsm