הרצאה על אקטיביזם ברפואה
גם וידאו יעלה בזמן הקרוב.
רופאים יכולים להיות אקטיביסטים מצויינים, סוכני שינוי חברתי, סנגורים של המטופלים שלהם.
אדם מגיע לנהר ורואה אנשים טובעים אחד אחרי השני. הוא מתפשט ונכנס לנהר, מתחיל לשחות ולהציל אדם אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. חלק מתים בדרך, כוחותיו אוזלים. גם בני המשפחות של הטובעים מנסים להציל. מרוכזים בהצלת חיים. האדם מהסיפור פונה לבני הכפר ואומר להם בואו ונטפס במעלה הנהר. נראה למה הטובעים מגיעים לכאן. אולי נוכל לעצור אותם לפני שיכנסו לא המים הסוערים? בני הכפר ממשיכים בהצלת יקריהם. הם לא מקשיבים. לבדו הוא עולה במעלה הנהר ומנסה לטפל בבעיה מהשורש.
המעשה הרפואי מתרחש כל הזמן ברמות שונות. אנחנו יכולים לטפל בתא הבודד, באיבר, באדם השלם, במשפחתו, בקהילה ובחברה. כל מגע באחת מן המערכות הללו שולח גלים למעלה למטה ולצדדים. עבודה ברמה הקהילתית למשל יצירת תשתית לפעילות גופנית, או, שיפור התזונה בגני הילדים יוצרים השפעה ברמה התאית של חברי הקהילה, השפעה ברמת האדם השלם, על המשפחות, ועל הקהילה בכלל.
רוב הרופאים עובדים ברמות התחתונות. הלימודים שלנו מכשירים אותנו לטפל בחולה הבודד במקרה הטוב. לרוב אנחנו מתמקדים במחלה הבודדת וממשיכים הלאה. זו אחת מהסיבות שרופאים תמיד היו כוח שמרני, בורגני במהותו.
בבריטניה ארגון הרופאים היה אחד המתנגדים הגדולים להחלת שירות רפואי ממלכתי. בארצות הברית הAMA פועל כנגד בריאות ציבורית. בישראל, למרות הסיסמה להצלת הרפואה הציבורית בישראל – לא ברור כלל מה חושבת ההסתדרות הרפואית בנוגע למערכת מעבר לסיסמאות, במיוחד לאור העובדה שהחזקים שברופאים פועלים גם בסקטור הפרטי הצומח בצעדי ענק.
למרות שאין לנו חינוך מתאים לכך, אנחנו רואים את הבעיות. אנחנו חיים אותן. העוני המתפשט, את הפערים, את הכיסים של עולם שלישי אצלנו בחצר. אנחנו מתמודדים עם הבעיות האלו ונמצאים במקום טוב בכדי לדבר מהשוחות, מהקו הראשון של המלחמה בעוני ובסבל.
בגלל שאנחנו נמצאים עם האנשים, מלווים אותם ברע ובטוב הם גם מקשיבים לנו. אם אותו עובר אורח שהגיע לטובעים בנהר היה רופא המשפחה שלהם? זה שטיפל בהם, בילדיהם ובהוריהם במשך שנים ארוכות? האם הם היו מקשיבים לתחינתו לשלוח חוליה למעלה הנהר, גם אם המשמעות היא אבדן של כמה אנשים כאן ועכשיו? אני רוצה לחשוב שכן.
כרופאים אוזנם של המטופלים שלנו כרויה. הם מקשיבים, אנחנו יכולים ליצור שינוי. זה מה שאנחנו עושים כל הזמן – מנסים לסייע לאנשים להפסיק לעשן, לשפר תזונה או למנוע חולי. החולה לו סייעתי בהתמודדות עם כאב עז בגב יקשיב לי טוב יותר בנוגע לעישון, ואולי אפילו, כך אני חושב יהיה שותף לפרוייקט מניעה או שינוי חברתי.
אנחנו גם שחקני קבוצה טובים, ועוד יותר מכך רגילים להנהיג ולוותר על הנהגה כל הזמן. אידאלים.
בכל ליבי אני מאמין שיש אנרגיה פוטנציאלית אדירה בקרב רופאים לשפר את העולם בו הם נמצאים. אני חושב שהדבר היחיד שמונע מהאנרגיה הזו להפוך לקינטית היא החינוך שלנו. זה שמתרכז באדם הבודד בלבד. זה שמחנך אותנו להיות ברגים קטנים במערכת ענקית.
המשך (אולי) יבוא בינתיים – המצגת.
משל הנהר ממחיש בצורה נכונה את מצב הרפואה כיום. עיקר המאמץ מוקדש להצלת הטובעים במקום למניעת כניסתם לנהר מבעוד מועד.
מקבלים את רמת החולי הנוכחית כגזרה משמיים שכל מה שצריך לעשות כדי להתמודד איתה היא להוסיף עוד רופאים ועוד מיטות בתי חולים. האבסורד הוא שככול שמספר מיטות האשפוז לנפש הוא גדול יותר, כך החברה נחשבת למתקדמת יותר מבחינת שרותי הבריאות שלה.
תגובה מאת: הרצל | פורסם ביום: 18 ביוני 2012 | בשעה: 3:38