יומיום
מאז שהפכנו הרופאים לפרוליטריון והתחלנו לחתום על שעון נוכחות, אני מוצא את עצמי שוכח בכל יום להפעיל את האפליקציה. היו ימים ששכחתי לגמרי, לפעמים רק בכניסה, ולפעמים רק ביציאה.
חוצמזה, אני יוצא מהבית ומתחיל לדבר בטלפון עם המרפאות האחרות. נכנס לחדר כשהמטופלים הראשונים כבר מחכים, ומכניס אותם עוד לפני שאני פותח את המחשב.
ברגע שאני שוקע בצרות ומכאובים של אחרים קשה לי לחשוב על שעון הנוכחות.
היום בערב דיסקסנו בארוחת הערב את נושא הנוכחות.
אני בחרתי בשעון נוכחות דרך אפליקציה בסמארטפון שדוגמת איפה אני נמצא כאשר אני חותם כניסה ויציאה.
יש גם יציאה בתפקיד. אני חושב שזה כשיוצאים לשירותים – אבל אין לי זמן לעשות את זה באמצע יום העבודה, כל דקה – דקה.
הגדולה אמרה שהיא חושבת שהאיכון של הפלאפון יועלה בטח בעוד שנה שנתיים לאתר האינטרנט של העבודה, כך שהמטופלים יוכלו לדעת מתי אני במרפאה, ומתי אני ביציאה בתפקיד, או בכל יציאה אחרת.
ואני דמיינתי את עצמי ב1984. מלחמה היא שלום, עבדות היא חרות. בורות היא כוח. רגע, בעצם זה לא אורוול. זה עכשיו וכאן.
פרוליטריון. לא חבר מפלגה.2012. 
2012
