מכתב למורי ורבי
בימים האחרונים יש המון שיחות על המחאה ועל הדור, ועל בכלל. אני מביא כאן דו שיח עם מורי ורבי בנושא. חשוב להקשיב למה שיש לו לאמר – כי הוא מייצג קבוצה גדולה בעם שלא מצליחה להעריך את עצמת רעידת האדמה שעוברת על ישראל בימים אלה. קבוצה חשובה זו מלאה בפחד ובלבול, פחד שהמחאה הזו חייבת להרגיע בכדי להפוך למהפכת אמת. מורי ורבי מעלה נקודה חשובה מאוד – במחאה הזו יש המון דיבור על סולידריות וצדק חברתי אבל אין שום התייחסות לקשישים, למבוגרים, אלו שהקימו את החברה אותה אנו רוצים לשנות. אני עונה לו. אני מביא כאן חלק מטענותיו להן אני עונה. כדאי להקשיב לו. יש הרבה אמת וכאב בדברים. חשוב לענות.
מורי ורבי אומר – "כשאני רואה איך גדלים ילדים לתוך הדור הווירטואלי הזה , עם המטבח הריק , עם ההורים שאינם בבית , עם האייפונים ואייפדים וסמארטפונים ובלקברים , עם השיחות האינסופיות על כלום של שום דבר , עם היעדר כל תהליך חינוכי , עם הטלת כל המשימות שהיו משך הדורות מוטלות על הורים באופן קלאסי ובלתי ניתן להחלפה – על החברה , על הרופא , על העובדת הסוציאלית, על המורים והגננות על הפסיכולוגית ועל כולם = ועל מי לא? על ההורים. איך גדלים ילדים גסי רוח , אוטיסטים , נרקיסיסטים, עם אוצר מלים אפסי , עם יכולות חברתיות אפסיות וכשיוצא ילד כזה עם ה"אוצר" שהוא מביא , בכיתה , בחברה וגם בצבא ( עוזב משמרת חיונית , נוטש את הקו , כמו שקורה תדיר בשנים האחרונות ביחידות הכי הכי בצה"ל ואנו מעדיפים לעצום עינים ולאטום אזניים ולהכחיש שקיימת בעייה אמיתית) אז כשיוצא אחד כזה וכוווולנו צריכים לטפל בו כי הוד רוממותם ההורים עסוקים מעל הראש , והם עוד לא סגרו את הדיל הקרוב לברצלונה ב399 דולר….נעבעך…"
אני עונה – מורי ורבי,
התחושה שלי היא שאתה שבוי בקלישאות.
הדור הזה – הוא התקווה שלנו והוא מה שעושה אותי בפעם הראשונה בהרבה שנים אופטימי לגבי עתידנו.
מדובר בדור שרק מתחיל להסיר את כיסוי העיניים ששמו עליו הוריו – כיסוי של טלוויזיה ומשחקי מחשב וטימטומיזציה תקשורתית.
דור שלקח את המדיה החברתית והאינטרנט, והתקשורת והפך אותה לכלי בכדי ליצור מחדש את כיכר העיר.
אני מציע לך ללכת לשם ולשבת עם הדור הזה, עם מפלצת המגיע לי… מדובר באנשים שבפעם הראשונה פוקחים את עיניהם ורוצים לשמוע וללמוד. יש שם חוגי לימוד, ושיח, ובפעם הראשונה סוף סוף מדברים על מדיניות. הדור הזה מודע, ואכפתי ורוצה להתחיל ולבנות לעצמו עתיד כאן.
"שימו לב , שברשימת הדרישות האדירה שהוגשה לממשלה ( ואני לא חושב שהממשלה צודקת , ויש המון מה לתקן) – לא כלולים הקשישים , הנמקים בבתיהם ללא עזרה , בעוני מחפיר , עם קצבאות דלות . הם כלל לא בAGENDA .לא כלולה תכנית להגנה על קשישים ועל רכושם , קשישים חיים ברעב , נשדדים , נדקרים ונחבלים מעשה יום ביומו בכרכי הארץ . הם לא כלולים כי אליבא דור המגיע לי – אין להם כלל זכות קיום!!! "
נכבדי, אתה בערך בדור של הורי. הדור שנולד עם הקמת המדינה פחות או יותר.
אתם גדלתם לתוך חברה צודקת, לתוך עבודה מאורגנת ופנסיה תקציבית. דור המדינה נהנה מפירות מקימי המדינה ועסק במשך כמה עשורים בפירוק התשתית החברתית.
אנשי הדור שלך שזכויותיו רבות ניצלו את השיטה והתפרקותה בכדי לצבור לעצמם נכסים הון וכבוד. הקופה שלנו וחלק מאיתנו באופן פרטי העסיקה רופאים סוג ב בתנאים מחפירים, מנקות עובדות קבלן, ושאר פטנטים שמנציחים ניצול.
אני לא חושב שאני מסכן, ובטח לא עני, אבל אני מבין מאוד לליבם. אישתי עובדת מזה עשרים שנה כמעט כמרצה במכללות. מוערכת וטובה. ובמשך כל השנים האלה מועסקת במשך שמונה חודשים ומפוטרת במשך ארבעה. בכל שנה אנחנו לא יודעים כמה קורסים היא תקבל בשנה הבאה, ומה תהיה הכנסת משפחתנו.
אני כרופא בר מזל, היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. יש לי עבודה מאורגנת, תנאים ושי לחג. אני יכול בערך לדעת איך יראה העתיד שלי. הדור הצעיר הזה שלו אתה קורא דור המגיע לי נכנס לשוק עבודה אכזרי, בו בגיל 40 אתה לא שווה כלום, לחברה אכזרית שהשאירה את ענייה קשישיה ומשרתיה מאחור ומקדשת את הכסף. אז נכון, הם לא רעבים ללחם. אבל העתיד הוא שלהם, וזכותם לתבוע יותר טוב עבורם ועבור ילדיהם.
אני מציע לך להכין את עצמך להיות מופתע מהדור הזה. כי הוא התקווה שלנו.
אנחנו, דור הביניים שמגדל את הילדים של מחר, וחווים על בשרינו את פירוק החברה, גאים בילדים שלכם שהחזירו את השיחה לרחובות, את המפגש בין אנשים לכיכר העיר.
והפחד "בני נוער אלה מהווים מרכיב חשוב ודומיננטי ב"מהפכת המגיע לי" היוצאת משם….מדובר כאן לא במשהו שהיינו רגילים בו , אלא במפלצת מעמקים חדשה שנוצרה בהחבא ובמסתרים ועתה לוטשת צפרניה לסדר החברתי שהיינו אמונים עליו. מפלצת חברתית זו עלולה למוטט את שיירי הסדר החברתי לחלוטין בעוד שנים לא רבות , כשרובנו נהיה כבר אי שם בדיור מוגן (במקרה הטוב) והם יעלו על הבמה. אבוי לנו אם אלה יובילו את החברה ואת הנורמות . איני שולל כי אלה ,ללא נקיפות מצפון, יבזזו את רכושנו וישליכו אותנו מבתינו" .
אתגר מרכזי של המחאה הוא לגייס את האנשים הללו, שתרומתם לחברה, לעם ולמדינה לא מוטלת בספק, אלו שיכולים להיות שותפי אמת ובינתיים מפחדים פחד אמיתי.
אני מציע גם לא להסתכל על העטיפה – יש בה שיער ארוך, ובגדים צבעוניים, אבל בפנים מתחבאים המנהיגים שלנו.
אני מציע לך לקרוא את מה שכתב שלמה קראוס – אמנם בחריפות אבל אני חושב שהנקודה ברורה מאוד
