הפתק שלי בקלפי
אני משתדל מאוד. בחיי.
להשאר בשבלול, לטפל בחולים, ללמד תלמידים, להיות עם הילדים.
להיות רופא.
בלי פוליטיקה. בלי להתעצבן, להתעצב, לבכות, לדאוג, לאבד תקווה.
לרוב זה די מצליח. לפעמים לא.
לפני כמעט שנתייםכתבתי את הרשימה הזו. קצת אחרי המלחמה וממש ליד וינוגרד.
כתבתי בעיקר על ביבי. ולמה לא ביבי.
לפני חצי שנה כתבתי את הרשימה הזו. כתבתי שם שנמאס לי להיות מדוכא (ולא. לא התייחסתי לאבחנה רפואית כלשהיא). נמאס לי לבכות וליבב, ולבחור בפוליטיקה של שלילה. אמרתי שאני מסרב להיות חסר תקווה.
כתבתי שאני לא מוכן לטבוע בים של נקודות שחורות, ברשעות, בייאוש. אני אוהב את המקום הזה, ושונא אותו, אבל בעיקר אוהב, ומאמין שיש עוד סיכוי, ואולי אולי יהיה כאן קצת יותר טוב. ועוד קצת אחר כך.
בגלל כל זה בחרתי להצביע לתנועה הירוקה מימד.
התארגנות שבחרה באופן מודע בפוליטיקה חיובית. בחזון של תקווה. באהבה, בחיוך.
קול מבוזבז? אולי. אבל לפחות קול רענן, חדש, של תקווה, פתק נגד הייאוש.
נקודה אחת מטרידה – אין במצע אף מילה על מערכת הבריאות. יש המון מילים על "מגפת ההשמנה" – בעיה אמריקאית למהדרין, בעיה חשובה הרבה פחות בישראל. יש דיון שלם על בריאות הציבור, ואין אף התייחסות לרפואה הציבורית. בעייתי. האם מישהו בתנועה הירוקה מימד ירים את הכפפה ויתייחס לנושא?
ולמרות זאת – כנראה שהפעם אצביע ה.
אם אתה מחפש מפלגה שמערכת הבריאות הציבורית חשובה לה, ושיש לה גם רקורד בנושא, כדאי שתסתכל במצע מרצ (עמ 10)
http://www.newmeretz.co.il/aspx/values.pdf
תגובה מאת: עמנואל | פורסם ביום: 6 בפברואר 2009 | בשעה: 1:40
אסי,
אני גם התלבטתי מה להצביע, והחלטתי שאני מצביע למי שהמצע שלו הכי מתאים לי, ושיש לו סיכוי להיכנס. לא חבל על קול שפוי ומתון?
http://hadash2009.org.il/archives/no-war/
אז בחרתי להצביע לחד"ש. האמת שדי נרתעתי בהתחלה. כולם אומרים "לא ציונית" – אבל מה זה לא ציונית? זו מפלגה של יהודים וערבים שהחליטה שיהודים וערבים לא צריכים להיות אויבים. כל השאר הוא נגזרת של זה.
היחידה שהתנגדה לשתי המלחמות הנוראיות
היחידה שירוקה באמת
היחידה שבאמת רוצה רפורמה בבריאות
היחידה שקוראת להפסיק להפריט
היחידה שנשארה שבאמת באמת מאמינה בדיאלוג
אז מה אתה אומר?
תגובה מאת: אדם | פורסם ביום: 6 בפברואר 2009 | בשעה: 2:07
"לא חבל על קול שפוי ומתון?"
באמת חבל. חבל על כל הקולות האלה שיתבזבזו על חד"ש – מפלגה שרק הזויי רשימות יכולים להאמין שהיא תכנס לקואליציה כלשהי. כשתבואו לבכות על תפקיד השר שיקבל ליברמן תזכרו שמנעתם כל אפשרות של ממשלה בלעדיו.
תגובה מאת: ערדי | פורסם ביום: 6 בפברואר 2009 | בשעה: 2:35
יש בחד"ש ח"כ אחד ירוק באמת ובולט בכך.
האחרים היו לחלוטין לא ירוקים עד שנכנס, ומאז הוא מצליח בהדרגה יותר להקרין עליהם (מה שעדיין לא עושה את הנושא ל"בנפשם". הם תומכים בו עכשיו, זה הכל).
אז יפה שיש לכם אותו ויפה שהמפלגה עשתה בזכותו סיבוב מסויים לכיוון הירוק (לפני שהוא נכנס המפלגה הייתה אפילו אנטי-ירוקה בעניינים מסויימים!) והכל, אבל מכאן ועד לומר שחד"ש היא "היחידה שירוקה באמת"? נסחפת קשות.
תגובה מאת: ניורה | פורסם ביום: 6 בפברואר 2009 | בשעה: 6:47
אפילו ב"דרבי הקטן" עם הירוקים האחרים – הם קרובים יותר לכנסת מאשר הירוקה מימד.
בתכלס – איבוד מנדט לשפויים – לא שזה נראה משנה הרבה ההבדל בין 53 ל52 או משהו, ובכל זאת.
יוצא שבבלוגוספרה – לפחות כפי שהיא משתקפת במשאל של אפלטון – מצביעי חד"ש הם האחראיים שמצילים את קולה הממוצע של הבלוגוספרה מהתבזבזות מוחלטת. צחוק הגורל.
תגובה מאת: בלוגר וטוקבקיסט | פורסם ביום: 6 בפברואר 2009 | בשעה: 10:50
מברכת אותך על ההתפכחות ממפלגת העבודה.
כל השאר פחות חשוב.
בבחירות האלה (בכל מערכת בחירות, אבל נראה לי איכשהו שבמיוחד בזאת) אנחנו צריכים להבהיר לטרויקה שאנחנו לא מפרגנים בכלל לכל מה שנעשה על ידם. במיוחד כשהדברים כל כך סמוכים למלחמה הנוראית שהיתה הרגע.
באופן אישי, אני מצביעה חד"ש, אבל מימד היא אופציה שפויה לחלוטין בעיני. אפילו מרצ. הכל. רק לא לתת להם את הקול. לחזק את הגוש השמאלי ולנסות להשאיר את הליברמנים בחוץ.
תגובה מאת: אקס | פורסם ביום: 6 בפברואר 2009 | בשעה: 10:52
מעדיף להעניק את הקול שלי למפלגה שמייצגת חלקים שונים מהעם, בעלת מסר חיובי, מאמינה בשיתוף והדברות, בחיבור בין כל הנושאים. הרבה יותר חברתית וירוקה ממרצ וחדש גם יחד.
וכזו שגם פשוטי העם יוכלו להתחבר אליה (בניגוד לאליטות של מרצ, או האנטי-ציונים של חדש)
יהיה טוב.
תגובה מאת: גדי | פורסם ביום: 6 בפברואר 2009 | בשעה: 21:12
ברור שיגידו שהתנועה הירוקה-מימד לא יעברו את אחוז החסימה… הרי זה אינטרס של כל המפלגות הקיימות וגם קשה לזהות את הבוחר הפוטנציאלי של מפלגה לא מוכרת. הרחוב אומר שהם שם.
וגם אם לא – עדיף "לבזבז" את הקול על משהו שאני מאמין בו מאשר לתת את הקול לאיזו מפלגה צבועה ומתחנפת שמנסה ללכוד אותי בטענות שונות ומשונות.
תגובה מאת: גדי | פורסם ביום: 6 בפברואר 2009 | בשעה: 21:17
גם בעיניי הם מוצאים חן, ובמיוחד שיש שם אנשים שכבר הראו רקורד ציבורי ויכולת לבצע. וגם שהמצע שלהם מכסה קשת של נושאים ולא רק את העניין הירוק.
אני עצמי עדיין מקווה שמפלגת העבודה תצדיק את הבחירה שלי בקדנציה הזו. אני מקווה שכמה חברי כנסת טובים שם, ידעו למנף את האחרים ולעזור לשמור על מה שיש לנו .
תגובה מאת: יהל | פורסם ביום: 7 בפברואר 2009 | בשעה: 1:21
אם אני מבין נכון ישסיכוי קטן שהם יעברו את אחוז החסימה. אם הם לא יעברו , נתת את קולך לפי חוק באדר עופר לאחת מ4 המפלגות הגדולות ( ליברמן, ביבי, ברק, לבני). זה מה שאתה רוצה לעשות? בבקשה. נדבר לאחר הבחירות. יש סיכוי שאתה תסייע לליברמן להכניס את מספר 19 לכנסת.
האם אתה יכול להרשות לעצמך את הלוקסוס הזה?
תגובה מאת: דניאל פ. | פורסם ביום: 8 בפברואר 2009 | בשעה: 21:36
שמע סיפור… אולי סיפרתי לך באחת משיחותינו.
יום אחד, ממש בבוקר לאחר בחירות 1996. באותו לילה עבדתי כאח בכירורגית לב חזה. סביב חצות כיבינו את הטלוויזיה שהיתה במרכז המחלקה ויצאנו לסגור מחלקה. טיטולים, הפרשות. אחר כך מדדים. פרס היה ראש הממשלה. אחרי שפתחנו את המחלקה בבוקר פתחתי שוב את הטלוויזיה.
ביבי ניצח? ביבי ניצח??? בדרך לכיתה עברתי בבית. שירים עצובים ברדיו. באמת ניצח?
מהר מהר לבית הספר, הרצאה ראשונה – מערכת ראומטולוגיה. מורי ורבי. לא יודע אם אתה זוכר, אבל דיברתה מילים של נחמה. של תקווה. דיברת על איך נתעורר מחר ונראה שהשמש עדיין זורחת, שהמדינה הזו עדיין שלנו.
אין לך מוש כמה השפעת עלי. כמה השיחה הקטנה הזו היתה חשובה לי, ואיך בזכותך החלטתי שלא להתבייש מלשלב את הפוליטי בעבודה שלי, ובמיוחד בהוראה.
תודה.
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 10 בפברואר 2009 | בשעה: 8:26
ובמו ידיך הכשרת הכנסת תכנים של הימין הקיצוני לתוך לימודי הרפואה. באמת כל הכבוד. מעניין מה לעזרה זוהר יש לומר על זה.
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 26 בפברואר 2009 | בשעה: 5:42
איני זוכר מה אמרתי באותה יום בשנת 96- אבל נשמע מתאים.
לכותב מעלי- איני מכניס תכנים פוליטיים להוראה. אני פשוט איני מסתיר את דיעותי.
לעיתים הנסיבות כה קשות שאי אפשר להחריש. כך היה כשהייתי המרצה הראשון לאחר החיסול הממוקד של רבין. מכיוון שלא היה לי מה להגיד הקראתי רשימה של שולמית הראבן על ההפגנהבה נהרג אמיל גריצווייג.
כן, היו כמה שמחו בכיתה.הם חשבו שרבין הביא את זה על עצמו.
ועוד דבר אחד. קשה, ממש קשה להפריד בין "פוליטיקה" לרפואה.
לצערי כמעט רק"סמולנים" חברים ב"רופאים לזכויות אדם", מדוע?
ולעצם העניין. אני חושב שגם חברי גל איפרגן גזל קולות מהשמאל וגם מצביעי הרשימה הירוקה. חבל.
תגובה מאת: דניאל פ. | פורסם ביום: 27 בפברואר 2009 | בשעה: 23:15
אז בעיני מרצה ימני פינוי מאחז יהיה "נסיבות כה קשות שאי אפשר להחריש", ואין סוף לדבר.
רק "סמולנים" חברים ברל"א כי רל"א הוקם מלכתחילה בתור ארגון שמאל מובהק שמטרתו "להלחם בכיבוש".
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 11 במרץ 2009 | בשעה: 5:18