המציג הינו רופא
קמפיין חדש של ההסתדרות הרפואית משתמש ברוברט חבר טוב, רופא טוב ואיש טוב כמודל.
הסרטון מייצג סיטואציה מרפאתית. מטופל מגיע לרופא משפחה ומציג בעיה שגורמת לשערות של הרופא לסמור (אצל רוברט זה השיער בגב), אבל, מקרה שאתה יודע שחייבים, אבל חייבים לעשות משהו עכשיו בכדי להציל את המטופל. התקף לב למשל, או, אירוע מוחי. אחרי בדיקה, הסבר ושכנוע המטופל, רוברט מפנה אותו לחדר המיון ועושה כמעט באופן אוטומאטי את השירות החשוב ביותר. מתקשר למיון. שואל מי התורן במיון. דואג לדבר עם התורן הכי הכי, ולחבר אותו למקרה. מוסיף גם כמה פרטים שמחזקים את החיבור לרופא בית החולים כמו למשל – גבר חד הורי שמטפל לבדו בשלושה ילדים. אני מוצא את עצמי אומר הרבה פעמים – איש מקסים, מטופל יקר שלי. רוברט ממשיך לדאוג לו לאורך כל הדרך. בסצנה השנייה הילדה מגיעה עם ציור ותודה.
לא יודע מה אומרים במספר הטלפון שם על רוברט. אולי כמה הוא מרוויח לשעה? אולי שהאוצר רוצה שרוברט יחתים שעון נוכחות כתנאי להמשך הדיון על הסכם השכר?
אני רק רוצה לספר על האישי, ולעבור לכללי. רוברט וסחבק עבדנו ביחד במשך שנה על הקמת מרפאה התנדבותית בכפר בדואי בלתי מוכר. הבלוג הזה התחיל באותה שנה אינטנסיבית אבל כמעט ולא הזכיר את הפעילות הזו. יחד למדנו מה זה ארגון לא ממשלתי. איך מגייסים כסף. איך מתחננים לעזרה, איך מגייסים מתנדבים. הכל. הערכתי אז שיחד השקענו עשרים שעות בשבוע בפרוייקט הזה. רוברט התגייס למרות שהיה כמוני מתמחה. למרות בנות זוגנו וילדינו שתמכו וסבלו בקול רם. למרות הכל. עד היום רוברט נרתם לסיוע לכל מטופל חסר זכויות (מסתבר שיש הרבה כאלה). אני חושב שרוברט הוא דוגמא ומופת לרופא ערכי ואמיץ. הצגת רופא המשפחה כגיבור היא אות כבוד להסתדרות הרפואית ובחירה ממש לא ברורה מאליה. יש הרבה יותר הרואיקה ברפואה. הרבה יותר אקשן וצ'קלקות ודרמה מאשר המפגש הפשוט, השקט, בין רופא למטופל בחדר.
עכשיו לכללי. מה זה הקמפיין הזה? ולמה זה קשור לרשימה הקודמת שלי על שביתת המרצים?
רציתי להראות ולספר על ארגון יציג אחר. על אפשרות אחרת. על הזדמנות שהמדינה מחמיצה והולכת, על גב אזרחיה.
הקמפיין הזה נולד בכדי להאיץ, להסביר, להזיז את הליך הבוררות בין המדינה לארגון הרופאים.
בשנת 2000 פרצה שביתת הרופאים האחרונה. הייתי אז סטאג'ר. לא זוכר שבאמת שבתנו, עבדנו כל הימים רגיל. זו היתה שביתה ממושכת ובגלל שלא באמת שבתנו המדינה התעלמה והתעלמה והתעלמה. בניגוד לשביתת המרצים, השביתה הזו התמקדה במערכת הבריאות ותחלואיה. נכון, המשכורת היתה חלק חשוב מזה, אבל הצלת המערכת הציבורית, מתן השירות הסביר על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא שעמד לנגד ההסתדרות הרפואית במהלך השביתה ולראייה תוצאותיה המהפכניות :
תוספת שכר קטנה, רובה הופנה למתמחים ולתגבור הפנסייה המבישה שמרוויחים רופאים אחרי שיוצאים לגמלאות. ה"בכירים" שיכלו בקלות לדאוג רק לעצמם בחרו לייצג ולהעלות על נס את מצוקת הרופאים הצעירים. את מצוקת הדור הבא (שמעתם את זה סגל בכיר?).
ויתור מרצון על זכות השביתה של הרופאים לעשר שנים תמורת כינוס וועדה ציבורית לבחינת המערכת בכללותה והליכה למהלך של תיקון גדול במערכת. כן. גם שכר. אבל בעיקר רפואה טובה יותר בלי התנערות של המדינה.
חוסר הסכמה אם יהיה כזה יבורר בהליך של בוררות בין המדינה להסתדרות הרפואית.
ועדת אמוראי כונסה, ופירסמה את מסקנותיה בשנת 2002. בהסתדרות הרפואית התגייסו לקראת הוועדה ובמהלך מקיף שיתפו כמה שיותר רופאים בגיבוש נייר העמדה שלנו הרופאים לוועדה.
המדינה לא יישמה כלום מההמלצות שעומדות עדיין כקובץ PDF וכאבן שאין לה הופכין.
בעקבות זה החליטו בהסתדרות הרופאים ללכת למהלך של בוררות. אחרי גרירת רגליים, וכפיית המהלך (עליו חתמה המדינה) על ידי בית המשפט לעבודה, ובג"ץ, החל תהליך הבוררות שנמצא בשלבים מתקדמים כעת (שמונה שנים לאחר שנחתם ההסכם). המסקנות יפורסמו אולי בסוף 2008? תחילת 2009? שנה לפני סוף ההודנא. מעולה. האוצר הרוויח עוד קצת זמן וחסך אולי עוד כמה מיליונים. אבל בשבע השנים שחלפו המדינה מפסידה והולכת את מערכת הבריאות מן הטבות בעולם. אלו טענות הסתדרות הרופאים בפני הוועדה.
בכדי להכניס קצת פילפל או לשמן את המהלך, ההסתדרות הרפואית יצאה לקמפיין תקשורתי (והנה, וידאו ויראלי באדיבותי).
עם כל הביקורת שיש לי על הסתדרות הרופאים (ולמה לעזאזל מוצגים שם רק רופאים גברים?) אני חושב שההסתדרות היא מופת לארגון עובדים אחראי, ובעל אחריות כלפי הרבה הרבה יותר מאשר הכיס הפרטי של העובדים.
הליכה לכיוון הסדרת יחסי עבודה באמצעות הסכמה ובוררות היא נסיון יחודי בישראל, נסיון שהמדינה טורחת לפספס. בעצם המדינה (האוצר) מראה לנו העובדים שהיא מבינה רק כוח.
בשנת 2010 כשתהיה שביתת רופאים לא תהיה מוצדקת ממנה.
עכשיו, אפשר לנסות ולהשוות לשביתת המרצים ולהבין לאן נעלמה התמיכה הציבורית. כשארגון יציג יכול להציל / לשדרג / לשפר את מערכת החינוך הגבוה ובוחר לטפל רק בכיס של עובדיו, יש כאן בעיה.
שאלו אותי בתגובות לפושט הקודם האם באופן אוטומאטי אני תומך בכל מאבק מקצועי – גם של העשירים האלו מהאוניברסיטה? עניתי שבאופן עקרוני כן, גובה השכר לא מהווה שיקול שלי בתמיכה. מה שמסביב לשביתה מהווה גם מהווה.
רוברטיניו – שיחקת אותה. אני אוהב אותך.
אסי,
מכיוון שלא רק שאיני חברה בהסתדרות הרפואית הישראלית (להלן, הר"י…) אלא גם לא מקבלת יותר את "הרפואה" הביתה (חבל, עיתון מצויין להרוג בו יתושים), אני יכולה להרשות לעצמי לקלקל קצת את החגיגה.
הר"י הוא אולי ביחס לארגוני עובדים בישראל, עוד משהו שאפשר לנסות להציל וכדאי אולי גם להילחם על הצלתו. עם זה אני מסכימה: במדינה בה אין כמעט איגודים מקצועיים ואלו שיש הם לא מורגשים, זה הרבה. ואני באמת לא מזלזלת.
אבל הר"י הרי שותף לביזוי של רופאים מתמחים שנשברים מהר. זה ארגון שמתנהג כמו גילדה (מה אחוז הרופאים שעוברים התמחות בנוירוכירורגיה? כמה נשים מתקבלות להתמחות בגניקולוגיה? שם צריך לבדוק: במקצועות בהם יש כסף פרטי, ולא ברפואה פנימית ורפואת משפחה).
עד כמה נאבקים הבכירים, כדי שאתם ה"קטנים" ואלו שעושים את רוב העבודה תזכו לתנאי עבודה סבירים (וזה אומר משמרות אנושיות, לא עם עשר קבלות שביניהן אפשר לחטוף איזה מלפפון חמוץ שאבד עליו לחץ הטורגור מזמן)?
לא מזמן מצאתי בבית את השלט שנשא החבר שלי אז, סטודנט לרפואה בשנה א' בסורוקה, בשביתת הרופאים של שנת 86 (נדמה לי, אולי פספסתי בשנה): אני XXXX
סטודנט לרפואה שנה א' שובת רעב למען עתיד הרפואה בישראל".
אתה יודע מה קרה מאז? היום יותר מעשרים שנה אחרי:
א. באותה הזדמנות של שביתת רעב גילה הסטודנט שהוא סובל ממחלת ז'ילבר
ב. הוא המשיך לעבוד יותר מעשר שנים בתנאים מחורבנים
ג. היום הוא כבר כמעט לא רופא ועוסק בעיקר במחקר ומבלה הרבה זמן מחוץ לישראל
ד. הוא נשבר בעיקר מיחס "הבכירים" אליו, לא מהתנאים, לא מהשכר ולא חס וחלילה מהפציינטים
נמאס לו והוא התייאש ממלחמות על כך שהוא לא יאלץ לבדוק חולים כבולים באזיקים בבית החולים, בניגוד לכל אתיקה רפואית והתנהגות אנושית. גם על כך הוא לא קיבל שום גיבוי מהר"י.
להיפך.
אני לא רוצה לרפות את ידך, ולא את ידיו האמונות של רוברט, אבל אני כמוך לא בונה על שום בוררות. ונגיד שהבוררים יחליטו כך או אחרת?
עד שהבריאים היום, שהם החולים של מחר, לא יחסמו כבישים ויאיימו על הממשלה המנותקת, שום הר"י לא יעזור. הממשלה מוחקת באופן פעיל את מערכת הבריאות מהטובות שהיו בעולם. וזה הולך להם טוב ובשקט עד עכשיו. בזמן שהם מפחידים את כולם עם "בטחון" מושכים לכולם (כמעט, גאיידמק ואולמרט יסתדרו) את השטיח מתחת לרגליים.
תגובה מאת: איריס ח. | פורסם ביום: 17 בינואר 2008 | בשעה: 10:00
כתבת קודם שללא תלות בגובה המשכורת תתמוך במאבק של עובדים מול מעסיקים. הבעיה היא שכאשר מדובר בעובדי מדינה (ולצורך הדיון, כמעט כל עובדי הרפואה בארץ הם עובדי מדינה), אז כמו שאמרתי קודם:
המעסיקים הם הציבור הרחב, ציבור שרובו משתכר 4000 ש"ח ופחות (השכר החציוני במשק).
אז לא ברור לי כיצד אתה יכול להגדיר עצמך כ"סוציאליסט" ו"תומך בשוויון" ומאידך לתמוך בעשיקת עוד כמה שקלים מהעניים שמרוויחים 4000 ש"ח בחודש כדי להגדיל בעוד כמה שקלים את שכרם של הרופאים שמרוויחים 14000 ו-24000 ש"ח בחודש.
העמדה הסוציאליסטית והשוויונית ההגונה תתמוך כמובן בהכבדת נטל המס על העשירונים העליונים, ובהם הרופאים, בהקפאת ואף בקיצוץ משכורות עובדי המדינה המרוויחים הרבה מעל השכר הממוצע במשק, ובהעברת הכספים הללו להגדלת הקצבאות לעניים.
כך מקדמים את השוויון בחברה, לא על-ידי התפחת כיסי העשירים והאמידים, אפילו הם רופאים.
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 17 בינואר 2008 | בשעה: 15:15
אם כסוציאליסט אני מוכרח לתמוך בשוויון מוחלט אז כנראה שאני לא. מצד שני אולי כדאי שתבדוק את ההגדרות שלך של סוציאליזם.
אני בהחלט מאמין במיסים גבוהים על העשירונים העליונים. לא משנה מי אלו.
אני מאמין שאדם שעובד 80 שעות שבועיות, עוסק בשאלות של חיים ומוות, לוקח סיכון גדול על בריאותו שלו, ומעבר לעבודה צריך עוד להתעדכן, לקרוא, ללמוד וללמד צריך להרוויח יפה.
כמה יותר מעבודות חשובות אחרות? לא יודע.
אם מתוך סוציאליזם אתה תומך בפירוק כל ועדי העובדים החזקים – אתה נופל למלכודת של האוצר, והופך לכלי בידיו של הפרד ומשול.
ומעבר לכך לא חושב שדיברתי כאן על הסכם שכר אלא על הסכם בוררות כוללני. על מערכת הבריאות. משהו שאף ועד יציג לא העז לעשות.
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 17 בינואר 2008 | בשעה: 19:38
כתבתי שם באיזה מקום שיש לי גם ביקורת כלפי הר"י – אבל זה לא היה נושא הפוסט. נושא הפוסט היה ההשוואה בין המאבק של הרופאים מול זה של המרצים. ורוברט.
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 17 בינואר 2008 | בשעה: 19:40
בקמפיין הזה, כמו בקמפיינים שמציגים מורים, הוא המלאכותיות. אני מאמינה שרוברט הזה אמיתי לחלוטין, אבל רוב האנשים יקבעו את יחסם כלפי "הרופאים" "המורים", "הדוורים" או כל סקטור מקצועי אחר לפי אנשי המקצוע שהם מכירים אישית, מחייהם הפרטיים, ולא לפי קמפיין טלוויזיוני.
תגובה מאת: טלי | פורסם ביום: 17 בינואר 2008 | בשעה: 21:08
אם אתה טוען שאתה עובד 80 שעות, אני מניח שאתה תומך במתן שכר לרופאים לפי שעות, נכון?
כי הרופא שלי עובד 15 שעות בשבוע, וכך גם רוב רופאי המשפחה שאני מכיר.
וכן, ודאי שאני תומך בפירוק ועדי העובדים המושחתים של עובדי מדינה במישרין או בעקיפין. ועד של עובדים במגזר הפרטי מקדם את השוויון, ועד של עובדים במגזר הציבורי מקדם את אי השוויון, אלה עובדות מספריות בסיסיות שאין עליהן עוררין.
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 18 בינואר 2008 | בשעה: 13:11
ראשית, לא טענתי שאני עובד 80 שעות. שים לב למה שכתבתי. לא כל כך רחוק מזה. אני מציע שתבדוק טוב טוב איפה עוד עובד הרופא שלך מלבד במרפאה בה הוא רואה אותך. רוב הרופאים עובדים משרה מלאה ואז עוד כרופא עצמאי מספר שעות נוסף על עבודתם.
אני לא מכיר רופאי משפחה שעובדים 15 שעות.
ובנושא ועדי עובדים אנחנו כנראה פשוט לא מסכימים זה עם זה.
אני בהחלט אשמח אם יתגמלו אותנו לפי שעות. מה שהאוצר רוצה לעשות הוא דבר אחר. לשים שעון נוכחות ולא לתגמל עבור שעות נוספות.
באופן עקרוני ומעשי, רפואה זו משרת אמון, ורוב הרופאים עובדים הרבה יותר שעות מאשר המשרה שלהם מגדירה.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 18 בינואר 2008 | בשעה: 18:46
מה הבעיה, ברגע שהשעון יצלצל תקום ותסיים את יום העבודה שלך, במצוות המדינה. למה שתעבוד יותר ובחינם?
אני לא יודע מה איתך, אבל אני יודע שהר"י הנשלטת ע"י מנהלי המחלקות המושחתים בבתי החולים מתנגדת לשעון נוכחות או לכל דיווח פרטני על שעות עבודה, שיחשוף את העובדה שהם עובדים הרבה פחות ממשרה מלאה ואף חצי משרה.
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 19 בינואר 2008 | בשעה: 7:37
היא שיש אנשים חולים ויש עבודה, ויש לי אחריות. הבעיה היא שאני לא רואה את העבודה שלי כמשהו שאפשר לשים אותו בקופסה של שעות – וכך דרך אגב רבים מהרופאים.
האם הרי זה ארגון אידאלי? לא. האם יחסית לארגונים אחרים הוא דואג לחלשים ולצעירים ולשלמות המערכת הציבורית? כן.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 19 בינואר 2008 | בשעה: 7:49
אני לא יודעת בדיוק איך לכתוב את זה בלי להשמע קצת מממ..
המקצועות בנושא הם, לדעתי, מקצועות שבוחרים אותך. אתה לא מתלבט האם להיות מהנדס בנין או רופא. כך גם בחינוך – אם אתה נשאר אחרי השנה הראשונה זה לא בגלל המשכורת ולא בגלל תנאי העבודה, כנ"ל גם אחיות. ומשום שהעוסקים במקצועות אלה עושים זאת מתוך צורך ושליחות הם יהיו מוכנים לסבול תנאי עבודה קשים, משכורות עלובות ושאר עלבונות רק כדי למלא את יעודם. כל דיבור על כסף או שביתה לא יתקבלו בעין יפה ויחשבו לתאבת בצע. כי הרי זאת זכות לטפל ולהציל חולים וללמד דרדקים. (במקרה של מורים (צריך לדייק- מורות) ואחיות נוסף העניין של רוב נשי במקצוע, מה שמאפשר עוד פיחות.)
כמו בשביתת המרצים: רק איום בקריסת המשק (קריסה כלכלית איומים בתביעות פיצויים של הסטוד') יביא לאיזה שהן תוצאות שלא ברור עד כמה הן יהיו טובות לרופאים. (ראה תוצאות שביתת המורים).
נ.ב. ובכלל רציתי להגיד שד"ר רוברט – הרופא שלנו – הוא לגמרי האיש שבתשדיר. :))
תגובה מאת: מצוננת | פורסם ביום: 19 בינואר 2008 | בשעה: 12:17
כמו שרובנו יודעים, למרות השכיחות של המושג האמצעי התקשורת, אין דבר כזה "סל הבריאות". ישנו סל אחד, שנקרא "סל הבריאות", שכולל בתוכו הן את תקצוב התרופות והן את תקצוב משכורות הרופאים.
מה דעתך, היכן תוספת תקציבית לסל הבריאות תציל יותר חיים ותשפר את איכולת חייהם של חולים רבים, האם על ידי הפנייתה לרכישת תרופות חדשות, או שמא להגדלת משכורות הרופאים, שכזכור, עומדות על הרבה יותר מהשכר הממוצע במשק?
אני שואל אותך לא בתור רופא שמעוניין להגדיל את שכרו, אלא בתור אזרח שמעוניין בבריאות הציבור כולו.
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 20 בינואר 2008 | בשעה: 15:06
מנתונים חדשים עולה שהרופאים משתכרים קרוב ל-20 אלף ש"ח בחודש. אז על מה המהומה?
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=947748&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 25 בינואר 2008 | בשעה: 5:23
רק אנשים בכירים מרוויחים כמו שצריך, וזה בלי לדפוק שעון נוכחות. כל השאר – שהם הרוב – מסתפקים במשכורת מינימום.
תגובה מאת: שעון נוכחות | פורסם ביום: 24 באוקטובר 2009 | בשעה: 21:08