שינוי מין בעשר דקות!!
כבר שנתיים וחצי שאני מטפל בעולים חדשים דנדשים משדה התעופה. הם באים מאתיופיה שנים אחרי שעזבו את הכפר, אחרי שנים של חיים בערים הגדולות של אתיופיה. שנים שמרסקות משפחות, שמתחילות בתהליך השבירה של קודים עתיקים. הם נוחתים קצת מבולבלים אחרי הטיסה הראשונה בחיים. בני כל הגילאים ובעלי כל החוליים שאקלים טרופי ויבשת אפריקה יכולים להעניק לאדם. הם עומדים מול פקיד. אני בטוח שהפקידים עובדים באהבה. מתוך רצון לשרת את העולים. המדינה מספקת מעטפת וסיוע רב לעולים. אבל, כמו כולנו הפקיד הבודד לפעמים עייף, או, אולי רוגז, או, פזור דעת סתם. לפעמים קצת קשה להבדיל ולראות את האדם בבליל האנשים עם הלבוש האחר. ביחוד אם הוא ילד קטן. או תינוק.
ואז מתחיל הצחוק. הם מגיעים אלי להכרות. אנחנו משוחחים, אני מתשאל היסטוריה רפואית. בודק. צוחק עם הילדים. מזמין בדיקות דם כדת וכדין, ומתבלבל.
תינוק קט במנשא גב. עם בכי הוא מועבר למצב יניקה. העיין מעריכה שמונה חודשים. האם מספרת שתשעה. בתעודת הזהות כתוב שלוש שנים.
ילדון אחר אני בודק ומציין בתיק הרפואי כנהוג – אשכים בשק תקינים בגדלם. וראה זה פלא – מין המטופל בתיק הרפואי, בתעודת הזהות, ברשומות – נקבה.
ביום אחר מופיע לפני פעוט חביב ומצחיק שאינו עונה לשם ויטלי (שכתוב בתעודת העולה). ויטלי? אני מתחיל לצחוק… כנראה פקיד עם חוש הומור ייחודי. וחשוב לציין שממש כמו אצלנו לכל שם יש משמעות, והשמות יפים הם, נפלאים וערבים לאוזן (אחרי שנת הסתגלות לפחות).
לרוב מדובר בטעות משעשעת, אבל מה במקרה של קשיש בן 70 שהגריל גיל 60? אין קצבת זקנה, אין זכאות להנחות והטבות, פשוט אין. תפסיק לבכות ותפסיק להתבכיין. אין.
חלק מהנישומים מקבלים את שמם החדש והמוזר, את גילם השונה, אבל מין? מין? זה כבר יותר מדי לבלוע.
ואז מגיע תורי. בחיוך בוטח אני לובש את בגדי המנתחים מניף את הסקלפל ובעשר דקות מבצע ניתוח זריז לשינוי מין. טוב, המציאות קצת פחות הירואית. אני מניף את העכבר ומקליד מכתב על מקלדת ומסך.
אל : משרד הפנים
מאת : ד"ר אני
הנדון : נדון
למיטב ידיעתי, ועל סמך הערכתי האנטומית מדובר בזכר / נקבה (אפשר לסמן בעיגול), ולא כפי שמצויין ברשומות ירום הודן. אשמח לתיקון המעוות (ברישום, לא במטופל).
ובא לציון גואל.
בערב אני מתרווח בכורסא, עם מקטרת מדומיינת, וחושב בשביעות רצון, כמה נפלא שלמדתי רפואה. כמה נפלא שאני יודע להבחין בין מין לבין שאינו מינו.
.
תגובה מאת: שושי | פורסם ביום: 5 באוקטובר 2006 | בשעה: 0:10
נהדר.
תגובה מאת: ערס פואטי | פורסם ביום: 5 באוקטובר 2006 | בשעה: 0:12
http://blog.tapuz.co.il/yellowfever1
חשבתי שיענין אותך.
תגובה מאת: כרמל | פורסם ביום: 5 באוקטובר 2006 | בשעה: 0:58
באמת נהדר. בטוח שעשית את מכסת המעשה הנהדר היומי.
תגובה מאת: גלעד | פורסם ביום: 5 באוקטובר 2006 | בשעה: 7:38
תאמין לי ששיחה קצרה עם אחראי מחשוב במנהל האוכלוסין תשכנע אותך שהאופציה עם הסקלפל הרבה יותר פשוטה.
מה דינהו של מי שעברה ניתוח וירטואלי לשינוי מין לנקבה, ואז התגלה שהיא בחודש החמישי להריונה? האם החודשים שלפני הניתוח הוירטואלי נחשבים לצורך תקופת אכשרה לקבלת דמי לידה? בדיוק סוג הדילמות שמפילות את המחשב המרכזי של ביטוח לאומי.
והערת אגב – מעניין שאין לזה קשר להיעדר תיעוד, אלא לאופן שבו נתפסת ארץ היעד. בתעודת הזהות של אבא שלי כתוב 0/0/46, למרות שכשעלה (ב-56') ממרוקו הציגו הוריו דרכון מרוקאי כשר למהדרין שבו כתוב תאריך הלידה האמיתי שלו (7/7/47).
תגובה מאת: דרומי | פורסם ביום: 5 באוקטובר 2006 | בשעה: 11:23
לדרומי – אני חושב שאתה צודק.
קשה לתאר את רמת ההתנשאות, הפטרונות, והגזענות בה נתקלים המטופלים האלו שלי. זה מתחיל מרופאה שכופפת כפפות ברגע שהם נכנסים לחדר, דרך רופא שמסרב לבדוק אותם כי הם מלוכלכים, וממשיך בכל מקום ומקום.
קשה לתאר כמה זה מוזר שגם אחרי שנות החמישים ועם המון כוונות טובות אנחנו כחברה חוזרים על הטעויות שעשינו ממש לא מזמן.
לערס הפואטי – זו מחמאה גדולה כשהיא מגיעה מאצלך.
כרמל – שיעורי בית. אני קורא. תודה.
שוש וגלעד – תודה, אני לא ממש מסתכל על זה כמעשה טוב אלא כקוריוז בקיום המוזר שלנו כאן.
אסי
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 8 באוקטובר 2006 | בשעה: 22:09