תגובות והמשך חיסונים
הפוסט הקודם בנושא חיסונים ואחריות חברתית נוגע בנקודה רגישה אצל כל הורה. הפוסט הוביל לשרשור גדול של תגובות בזמן שישנתי, בזמן שעבדתי, בזמן שישנתי שוב, ובזמן שעבדתי שוב. עד הרגע לא היתה לי שנייה להגיב בצורה רצינית. הדיון עסק בשאלות בסיסיות שכל הורה שואל את עצמו. האם אני עושה את הטוב ביותר עבור ילדי? האם בהחלטותי אני מסכן אותם במשהו? האם אני צריך להאמין למה שאומרים לי בעלי סמכות / פקידי ממשלה / פקידי בנק / רופאים?
הפוסט התחיל ממחשבות בעקבות רשימה שכתבתי למטופלים שלי ובה מידע על החיסונים החדשים שאושרו לאחרונה. כאן אני מגיב לחלק מהתגובות. יצא ארוך. נשימה עמוקה.
כדאי לא לחסן?
בפוסט ניסיתי להאיר נקודה אפלה או נחבאת בהחלטה של הורים שלא לחסן את ילדיהם. עדיין אני חושב שאין שום זכות לכפות טיפול רפואי על אזרחים במדינה דמוקראטית. עדיין אני חושב שההורים שלא מחסנים עושים את מה שהם מאמינים הוא הטוב ביותר עבור ילדיהם. ניסיתי לספר על הצד השני של המטבע. ההשלכות החברתיות של ההחלטה הכל כך אישית הזו.
חצבת
הורים שלא מחסנים את ילדיהם מעמידים את הלא מחוסנים בקהילה בסיכון. דוגמת החצבת היא דוגמא טובה, מאחר וילדים מקבלים את מנת החיסון הראשונה בגיל שנה, אך יכולים להידבק במחלה עוד קודם לכן. ילד או מבוגר חולים שלא חוסנו יכולים להעמיד את תינוקותיהם של המחסנים בסכנה. נכון, שיעור הסיבוכים במחלה זו נמוך אבל קיים. גם המחלה עצמה היא לא פיקניק. תמותה מהמחלה במדינות מפותחות עם שירותי בריאות, אשפוז, טיפול נמרץ וכדומה נמוכה. במדינות מתפתחות היא עומדת על 4-10 אחוז. מי שלא זוכר חצבת מהי יכול לשאול אחד מהשכנים האתיופים שמדברים על המחלה בחלחלה. נשים בהריון, מדוכאי מערכת חיסון למיניהם גם הם נמצאים בסיכון גבוה לתמותה. סיבוכים אחרים של המחלה כוללים דלקת ריאות, דלקת אוזניים, ושני סיבוכים נאורולוגיים נדירים. דלקת מוחית חריפה סמוך להחלמה מהמחלה (שיעור לא ידוע), ודלקת מוחית שמתחילה שנים לאחר החלמה מהמחלה והשיעור שלה מוערך ב שמונה מקרים לכל מאה אלף חולים. דלקת זו גורמת לירידה ביכולות המנטאליות התדרדרות נאורולוגית עד מוות.
דוקרים אותי ואני לא נדקר?
התפרצות של 500 מיקרי חצבת בישראל גררה הוראה של משרד הבריאות לחסן את כל עובדי הבריאות שלא יכולים להוכיח בתיעוד כתוב שחוסנו. מצאתי למזלי את פנקס החיסונים שלי משנת 1971. שם אם אני לא טועה, כי קשה להבין את כתב היד של אחות טיפת החלב קיבלתי בגיל שלוש מנת חיסון אחת נגד חצבת. מנה נוספת קיבלתי בבית החולים בתחילת לימודי הרפואה, אבל אין לי תיעוד מזה. מנה נוספת קיבלתי ממש בסוף הלימודים כשהייתי במילואים והיתה התפרצות אדמת בצבא. אז, הטילו עוצר יציאות ורק מי שהסכים להתחסן יצא הביתה. בטח הסכמתי. כמו גדול. גם על האירוע הזה אין לי תיעוד ולכן כנראה שאצטרך לקבל חיסון באדיבותם של המתנגדים. תודה רבה.
עמית, ששמחתי מאוד לקרוא את שאלותיו, ולא לכולן יש לי תשובה טובה, מתלבט מאוד אם לחסן את ילדיו. גם אני התלבטתי. הטענה שלי בפוסט הקודם, טענה שהוא עזר לי לחדד בתגובותיו היתה שבחירה אישית שהורה מחליט עבור ילדיו יכולה להיות נבונה במקרה הפרטי, והרסנית כלפי הקהילה.
הורה הגיוני מבין שהסיכוי של ילד לא מחוסן לחלות בחצבת כשכולם כמעט מחסנים נמוך. הורה כזה גם אם באופן לא מודע לא רואה את הסכנה במחלה – וברור שכנגד סכנה שלא קיימת אין מה להתגונן. ייתכן שעבור ילדו ההורה מחליט את ההחלטה הנכונה. אבל לא עבור הקהילה. לא עבור חולי הסרטן שמקבלים כימוטרפיה ונמצאים בדיכוי מערכת חיסון, לא עבור חולי ה HIV, ולא עבור אישה בהריון שלא חוסנה בעברה כנגד חצבת (למשל עולה חדשה).
רוב ההורים עושים את החישוב הזה ברמה הלא מודעת. חלק קטן עושה את זה ברמה מודעת ואז עוטף את ההחלטה באידאולוגיה.
אדמת?
אחר כך עלתה מחלת האדמת לדיון. מחלה לא רצינית. שיעור סיבוכים נמוך. אז למה לחסן? כאן חשוב לספר על אחת מהסיבות המרכזיות לחסן כנגד המחלה – אדמת שמתרחשת בזמן הריון. בזיהום אדמת בתחילת הריון עד 85% מהעוברים נפגעים בצורות רבות. 20% מהם מתים בהפלה טבעית, והשאר נולדים עם מומים ממומים שונים – חרשות, עיוורון, איחור התפתחותי (פיגור בלשון פחות נכונה פוליטית). גם סיבוכים מאוחרים יש. עד 40% מהילדים שאמותיהן נדבקו באדמת בזמן ההריון יפתחו סוכרת נעורים. וזו לא כל הרשימה. אז נכון, עבור הילד הבודד המחלה אינה מסוכנת. בחישוב הרווח וההפסד האישי אין אולי טעם לחסן. אבל, האם ניתן יהיה להאשים הורה של ילד לא מחוסן שהדביק אישה בהריון, וגרם להפלת עוברה? כי אם לוקחים אחריות, אז כדאי להבין את כל ההשלכות של ההחלטה שלנו. לא רק עבור הילד אלא עבור כולנו.
הלאה. שעלת. אותו סיפור. ילד בן 4 שלא חוסן הדביק בשעלת תינוק של השכנים לפני שהשלים את שלושת החיסונים. הילד הזה לא מת. הוא פשוט חלה למשך חדשיים, אושפז פעמיים, היה בטיפול נמרץ, הוריו כמובן שלא עבדו. מי מתנער מאחריות – הרופאים שמטפלים בכולם או ההורים שגרמו למחלת התינוק של השכנים?
תופעות לוואי
חלק מהתגובות דיברו על תופעות לוואי של החיסונים. תופעות לוואי מוקדמות, ותופעות לוואי מאוחרות (כמו למשל חששות מאוטיזם). ה"ממסד" הרפואי מואשם בטיוח והסתרת מידע במקרה הרע, או התעלמות ממנו במקרה הטוב. אני טוען שמחקרים נעשים כל הזמן בכדי להעריך את הנושאים הללו. כולנו – רופאים ואזרחים מודאגים מאוד מהמספרים הגדלים של מקרי אוטיזם, הפרעת קשב, ושאר מחלות של מערכת העצבים ומנסים לחפש כל דרך להבין מה קורה כאן. אז נכון שיש יותר אבחון. ונכון, שמה שנחשב בעבר לנורמאלי או כמעט נורמאלי לא נחשב כך היום. אבל לאמר שקשר בין חיסונים לתופעות הללו לא נבדק זה ממש לא נכון. אני לא קורא את כל המחקרים אבל יש שניים שקראתי בזמן האחרון (מאז פתחתי את הבלוג החדש שלי בו אני מנסה לכתוב על רפואה). מאמר מהחודש ניסה להעריך את ההשפעה של הוצאת הכספית וחומרים משמרים מחיסונים (שבוצעה בתחילת שנות ה 2000) על מספר הילדים המאובחנים כסובלים מאוטיזם. לא נמצא קשר. בעיתון החשוב ביותר של הרפואה הניו אינגלנד פורסם בספטמבר מאמר באותו הנושא בדיוק. על שני המאמרים הללו במקרה עברתי בזמן האחרון, אבל אני מבטיח ללמוד על הנושא יותר – להתעדכן במאמרים שיוצאים בנושא חיסונים ולעדכן כאן או בבלוג החדש שלי על כל מה שאני יודע.
אני טוען שעצם הדיון על תופעות לוואי נובע משינוי המצב ומהווה סימן להצלחת החיסונים. אם בעבר כל הורה ידע שעלת מהי, כמה המחלה מעצבנת, קשה, ואפילו מסוכנת ולכן לא היה היסוס במתן החיסון אפילו אם תתגלה פעם תופעת לוואי נדירה כזו או אחרת, היום אנחנו כהורים לא יודעים במה מדובר. המחלות הללו לא קיימות. הן לא כאן. לא רואים אותן ולכן אנחנו רוצים להיות בטוחים ובצדק שאין שום סכנה במתן חיסון נגד סכנה וירטואלית.
אני מודה שהידע שלי בנוגע לתופעות לוואי ארוכות טווח של חיסונים אינו מספק ומבטיח להתעדכן ולעדכן.
מדען
מואיז קרא לי מדען. הוא גם דרש ממני הוכחות, מספרים, מחקרים. ראשית, לא התכוונתי לכתוב מאמר אקדמי אלא לספר על התחושות שלי. שנית, אני לא מדען. אני מסרב להיקרא מדען. אני אומן שמשתמש במדע ככלי למציאת הטיפול הטוב ביותר למטופל שלי. מדע מתעסק בקבוצות. אני עוסק באנשים בודדים. מדענים מתעסקים במחקר. אני מטפל באנשים. קשה מאוד לקחת את התוצאות של מחקרים גדולים ולהתאים אותן למטופל הבודד. לאמונותיו, למשפחתו, לקהילה. אני מתעסק באומנות הזו. זו השירה שלי, הפרוזה, האהבה שלי. בשום אופן לא רק מדע. אני רופא. לא מדען.
אינטרסים מנוגדים
אני מצהיר שאינני מרוויח דבר וחצי דבר מקידום ביצוע חיסונים. אני חושב שרוב הרופאים גם לא מרוויחים מכך. כשמדברים על כסף גדול אני לא יודע אפילו כמה אבל כמה נקודות בעניין הכסף שמסתובב במערכת :
השיטה שמעודדת פיתוח חיסונים חדשים מאפשרת רשימת פטנט לאורך של מספר שנים לחברה שפיתחה את החיסון (כמו גם תרופות). במהלך השנים הללו המחיר של החיסון גבוה ואחר כך, כשפג הפטנט כל חברה יכולה לייצר את החיסון והמחירים יורדים בצורה דרמטית. ישנם מקומות בעולם בהם מדינות מייצרות חיסונים בעלות אפסית.
רוב החיסונים שנמצאים בתכנית החיסונים של משרד הבריאות הם חיסונים ללא פטנט ולכן גם זולים מאוד. אני לא חושב שיש כאן אינטרס כלכלי גדול.
אני בהחלט מתקומם כנגד תופעה שמתרחשת בקשר לחיסונים חדשים. חברה מייצרת חיסון חדש. יש לה מספר שנים להרוויח על החיסון הזה. ארגונים רפואיים משתפים פעולה עם חברות מסחריות בפרסום ושיווק החיסון, וכאן אינני יודע מי מרוויח מה ולמה. חלק גדול מהתחושה של "מתקפה" בעד חיסונים נובע מהחיסונים החדשים הללו. הרבה רופאים למשל למדו שחיסון הגרדוסיל עולה המון כסף. סרטן צוואר הרחם הרבה פחות נפוץ בישראל מאשר בארצות הברית ולכן לא ברור האם באופן חברתי ראוי להמליץ על השקעת כל כך הרבה משאבים למחלה כל כך נדירה. אולי כדאי לחכות עוד כמה שנים, כשיפוג הפטנט ורק אז להתחיל לחסן? בינתיים, כולנו שומעים פרסומות ומודעות, ובשקט יש גם הפחדה של הרופאים. המסר הוא שאנחנו חייבים ליידע את המטופלות שלנו (באופן פעיל כמובן) על החיסון. גם אם אנחנו חושבים שיש למטופלים שלנו דברים הרבה יותר חשובים לעשות עם כספם. ברור שכאן המשוואה מתהפכת. ייתכן שלהורה הפרטי כדאי לחסן את ביתו, אבל ברור לי שכחברה מדובר במחלה שמסכנת מעטים שבמעטים ולכן כדאי לממן הרבה דברים אחרים לפני שמממנים את החיסון היקר הזה.
במקרים אחרים אני חושב שראוי שארגוני רפואה – ארגון רופאי המשפחה, רופאי הילדים וכדומה ימליצו על חיסון במנותק ממערכת יחסי הציבור של החברה. יש חיסונים שראוי להמליץ עליהם וכמעט לא שמענו עליהם (כמו החיסון כנגד חיידק הפנאומוקוק המגעול). ראו ברשימה שלי שם. העניין הזה הוא נושא לדיון מתחום האתיקה הרפואית והתקשורת – מערכת יחסים שנמצאת כל הזמן בבדיקת גבולות.
הטענה שמשמיעים כנגד מחקרים רפואיים, שהם מוטים בכוונה, שרופאים מסתירים מידע או מטאטאים אותו אל מתחת לשולחן מקוממת (מכאן גם הגיעה הבדיחה, בחיי בדיחה, של סוף הפוסט. פשוט רציתי לסיים בנימה מחוייכת). אני קורא לכל מי שמאתר רמאי שכזה לחשוף אותו.
אני מציע לבדוק טוב כשקוראים ספרות נגד החיסונים ולראות האם אין שם אינטרסים כפולים. לעיתים – מדובר ביצרנים של מוצרים מתחרים – כמו למשל חיסונים הומאופטים, וברור לי שבתוך כל הספרות הזו יש גם אמיתות. אני יודע שאדע יותר בעתיד בזכות הדיון הזה.
עוד פעם אומנות?
האומנות של המעשה הרפואי, והאומנות של מטופלים חכמים היא להתאים את הטיפול הרפואי לאדם. אני חושב שראוי שהורים ישקלו טוב כל חיסון וחיסון, יקראו על המחלה, יבדקו בציציות. אני חושב שיש חיסונים שבהחלט אפשר להתאים ללוח זמנים גמיש, ויש חיסונים שהימנעות מהם מסכנת רק את הילד ולא את סביבתו. זו האומנות. למצוא רופא/ה שסומכים עליהם, לשבת יחד ולהחליט. ולקבל אחריות על ההחלטה.
אחריות
אני בהחלט חושב שצריכה להיות לקיחת אחריות של החברה עבור נזקים (אם יש כאלו) של חיסונים. מאחר ומדובר בחיסון למען הכלל ולא רק למען הפרט, ראוי לסייע לנפגעים (אם יוכח קשר).
אני חושב שבאותה מידה צריכה להיות דרישת אחריות מהורים שלא מחסנים עבור בחירתם. אפשר וצריך לבצע חקירה אפדימיולוגית כשמופיעים מיקרים חדשים של מחלות שניתנות למניעה בחיסון, ואפשר לבקש מההורים שלא חיסנו לשלם את החשבון, או, לפצות נפגעים מהחלטתם.
ביקורתיות
חשיבה ביקורתית היא דבר חשוב.
למשל, התמותה עקב שעלת ודיפטריה ירדו באופן דראסטי מבחינת התמותה עוד לפני פרוץ החיסונים. הסיבה היא המצאת האנטיביוטיקה שנים קודם לכן. עדיין, טיפול בפניצילין גורר תגובה אלרגית מסוכנת בשיעור של 1/10000. עדיין לדעתי עדיף הסיכון שבחיסון. לשינויים בהיגיינה, סניטציה, תזונה טובה היו השפעות אדירות על הירידה בתמותה ממחלות שונות (ביניהן חצבת).
למרות הכל, אני מאמין שכאשר ירד שיעור המתחסנים בקהילה הכללית יהיו מקרי מוות. האם מישהו יכול לתת מספר של שיעור המוות הנובע מחוסר התחסנות? הנתונים האלה כל כך מורכבים ומרובי פקטורים (תזונה, הגיינה, נטייה גנטית), שקשה לי להאמין שאפשר יהיה לתת מספרים מדוייקים כמו שמואיז מבקש. אני אנסה. לא מבטיח להצליח.
אפשר ליישם חשיבה ביקורתית על ההכרזות נגד חיסונים. עלייה בשיעור האוטיזם. קשה לי להבין למה להאשים את החיסונים ולא גורמים רבים אחרים כמו חשיפה לטלוויזיה מגיל אפס כמעט שלא היתה בדורות קודמים (אצלי בבית אין טלוויזיה), בדיקות אולטרסאונד מרובות ממושכות והשפעתן על מוח העובר (רק שיהיה ברור לא הוכח שום קשר בין זה לבין אוטיזם אבל כשאני רואה הורים צעירים עוברים שעה וחצי של אולטרסאונד רק כדי להפיק תמונות תלת מימדיות נחמדות של העובר – יש בזה משהו מטריד). כימיקלים במזון, זיהום אוויר, ואבחון יתר. כל הרעיונות הללו לא מוכחים בדיוק כמו התיאוריה שהחיסונים גורמים לאוטיזם.
בואו נהיה ביקורתיים באמת. סטטיסטיקה אף פעם לא תיתן לנו תשובות טובות לדברים כאלו שמחליטים לפי רגש, לפי פחדים עמוקים. ההחלטות הללו תמיד נערכות בתנאי חוסר וודאות. מספרים – מדויקים ככל שיהיו לא נותנים לנו את המידע לגבי ילד אחד, אהוב ליבנו שחולה במאה אחוז, או בריא במאה אחוז. למרות זאת אני אנסה להביא נתונים מספריים כשהנבירה שלי בספרות תביא כאלו.
שקיפות – מואז צודק. צריכה להיות יותר שקיפות. לדעתי אין כאן ערפול מכוון אלא פשוט חוסר ידע. אני חושב שהשיטה הצרפתית שאתה מעלה בתגובה שלך – חיוב בחוק של מספר קטן של חיסונים שקשורים להגנה על הציבור היא שיטה מעניינת ודורשת מחשבה.
מה תאמר?
אקסית שאלה מה אומר לאמא שילד שלה נפגע מחיסונים. זו שאלה קשה כי אני באמת לא חושב שילדים הופכים לאוטיסטים בגלל חיסונים. אם בכל זאת, אומר לה שהמלצתי על החיסון בתום לב כי חשבתי שאני ממליץ על הדבר הטוב ביותר בשבילה, ובגלל שחשבתי שהסכנה של המחלה הזיהומית גדולה וממשית לילדה ולקהילה כולה. אומר גם שאני מבין מאוד את המצוקה שלה ושאמשיך לטפל בה ובילדתה כל עוד שירצו בי כרופא שלהם. אני לא נעלם. אני כאן לאורך כל המסע.
טיפלתי?
רחל שאלה אם טיפלתי אי פעם בתופעת לוואי קשה של חיסון. לא. מעולם לא ראיתי דבר כזה. אבל הניסיון האישי שלי על חמש מאות הילדים בהם אני מטפל באמת לא רלוונטי לכאן. זו קבוצה קטנה.
רחל גם התקוממה על הסרטון שהוספתי בסוף. הוא כוון כבדיחה, וכך גם צריך להתייחס אליו. הוא הגיע מתוך החוויה שלי כרופא שמתמודד מול חשד, טענות ותחושה שאני חלק מקונספירציה גדולה. ואני בכלל אין לי אחות.
סיום?
אני מודה לכולם (באמת) על דיון רציני באמת שגרם לי לחשוב המון. עמית וגיל התווכחו בצורה מעוררת השתאות וכבוד. רמת הכתיבה שלכם והרצינות פשוט מדהימה. לא הצלחתי לענות על כל שאלה, ואני גם לא מעוניין לעשות את זה. אני בהחלט אמשיך לחשוב באופן ביקורתי תמיד. אני מקווה שכולם יהיו בריאים.
בלוג חדש – רופא ושב
לא ברור לי למה בדיוק אבל פתחתי בלוג רפואי פרופר. על מאמרים שאני קורא, על רפואה ממש. ראיתי שאני מסכם כמעט כל שבוע מאמרים רבים שאני קורא, וכותב עוד על רפואה ממש, וחשבתי שאחרים יוכלו ליהנות מהעבודה הזו. חשבתי שדיון שם יכול לחדד לי נקודות ולסייע לי כמו שדיון כאן מסייע כאן. שם אעדכן גם בנושא החיסונים. כאן, אמשיך לכתוב ליד הרפואה, וכתיבה אישית.
תודה רבה על תשומת הלב!
אסי
1. רפואה אינה מדע. רפואה היא אמנות ואומנות המשתמשת במדע. רופא שאינ אומן או אמן אינו רופא טוב. בהגדרה – ביצוע מדעי זה ביצוע שניתן לחזור עליו בדיוק ולקבל בדיוק אותן תוצאות צפויות.אין דבר כזה ברפואה.
2. זה עצוב, כבר ברור וידוע שטלפון אלחוטי גורם לשינויים בגוף המשתמש. כמה מהמתנגדים לחיסון משתמשים בטלפונים אלחוטיים? כנל בית רווי בקרינה אלקטרונית, מיקרוגל משפיע ב 100% על מערכות פיזיולוגיות, כמה מי מתי היכן ואיפוא בדק תנורי מיקרו גל? לפי דרישת האוצר [שוב פעם האוצר] אין אפילו דרישה לתקן ואנחנו בישראל קונים את המוצרים הכי גרועים בשוק העולמי.לי בבית ישש אחד כזה.
העולם העכשווי משפיע על בני האדם בדרכים כה רבות שלהאשים חיסונים בפגם אנושי זה או אחר לא ניתן.
תגובה מאת: יוסי | פורסם ביום: 11 בינואר 2008 | בשעה: 22:31
אתה מביע פחות או יותר את מה שאני אמרתי, אם כי בקצת פחות חריפות. שתי הנקודות הכי חשובות (ושקשורות זו לזו) הן טובת הציבור ואנשים שמנסים לרכב עליה, והעובדה שרוב המחלות שמחסנים נגדן לא מוכרות לדור שלנו ולכן יש תחושה מדומה של ביטחון.
תגובה מאת: גיל | פורסם ביום: 11 בינואר 2008 | בשעה: 23:22
קראתי גם את הפוסט הקודם וחלק גדול מתגובותיו.
כל הכבוד על ההתייחסות הרצינית והעניינית ועל הנסיון לבדוק את הדברים לעומק באמת ולא להסתפק ב"לקחת צד" באופן אוטומטי.
וההגדרה העצמית של המקצוע שלך ריגשה אותי מאוד.
תגובה מאת: טלי | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 0:59
מאד הערכתי את הפוסט הקודם ואני מאד מעריך את אופן ההתייחסות שלך לדברים עכשיו. אם לא היית עסוק כל כך בעבודת הקודש שלך (אני לא מכיר עבודות שהן יותר קודש מרפואת משפחה ורפואה קהילתית, אולי הוראה בבית ספר יסודי), ואם אני לא הייתי גר רחוק כל כך, הייתי שמח אם אתה היית רופא המשפחה שלי. כתבתי לך כבר באופן אישי ואני מצטרף לדעתה של טלי שהגדרתך את המקצוע שלך פשוט מדהימה.
ובכל זאת, תגובה קצרה על הדברים. אופי הדיון על הרשימה הקודמת הסיט את הדיון לתחום השיקולים האינדיבידואליים למתן או אי מתן חיסונים. התייחסתי מעט לצד הקהילתי. בתגובה שלי ליוסי שאיים לתבוע אותי ובתגובתי הראשונה (סעיף 2). ברשימה הזו שלך התייחסתי בעיקר לשיקולים הקהילתיים והחברתיים.
חשוב לי להדגיש שבהחלטתנו לחסן או לא לחסן אנחנו מביאים בחשבון גם את השיקולים האלה. בתגובה ליוסי רמזתי לכך שאם נחליט לשלוח את נעמה לגן היא תקבל חיסון נגד שעלת (וחיסונים נוספים) בדיוק מהסיבה הזו. אם נחליט לא לחסן, נעמה לא תלך לגן.
כפי שגורמים כמו סניטציה, גורמים סביבתיים אחרים, וכד' גם הם משפיעים על רמת החולי בחברה (ולא רק רמת ההתחסנות) – אני מאמין שגם מודעות ושמירה על אורחות התנהגות מסויימים יכולים אף הם להקטין הפצה של מחלות, גם אם הן מדבקות מאד. ההחלטה לא לחסן באה עם הכרה שנזדקק באופן שוטף להיות עירניים מודעים ואחראים על מנת למנוע מבתנו סיכונים מיותרים כמו גם למנוע סיכונים מיותרים לאנשים שסביבנו במקרה שנעמה חולה.
הנסיבות הספציפיות שלנו מאפשרות לנו חופש בחירה רחב בהקשרים האלה – יותר מאשר מקובל בחברה המערבית. עברנו רק לא מזמן לעיר חדשה בארץ חדשה. נעמה עדיין תינוקת קטנה ואימה עדיין לא עובדת. אין לנו כאן מכרים רבים (לפחות בינתיים) – ולכן סיכויי ההדבקה וההידבקות ניתנים לשליטה ברמה סבירה בלי פגיעה באורח החיים שלנו. זה מאפשר לנו מרווח תמרון רחב בנוגע למתן חיסונים – וזו הסיבה שדחינו בינתיים את החיסונים.
לא הפתיע אותנו בכלל שאת מחלתה הראשונה קיבלה נעמה דווקא בביקור שלנו בארץ. נפגשנו עם המון משפחה וחברים בפרק זמן קצר, והיה לנו ברור שהסיכוי שנעמה תידבק במחלה גבוה יותר – ואכן כך קרה (וירוס רוטה, עבר אחרי שבוע). למרות החולי המשכנו בסדרת הביקורים כרגיל, תוך כדי נקיטת אמצעי זהירות ונתינת הודעה מתאימה לחברים ולמשפחה. התוצאה – חוץ ממני אף אחד לא נדבק מנעמה. ופגשנו עשרות אנשים בתקופת מחלתה, והמחלה נחשבת מדבקת למדי.
המסקנה שלי – שגם סביב הטיעון של "חיסון זו אחריות חברתית" יש על מה לדבר ואין הכרעה ברורה מה טוב ונכון לעשות. וגם סביבו יש לא מעט דמגוגיה (שנעדרה מהרשימה שלך, אבל שנזרקה לעברי בתגובות לרשימה הקודמת).
דוגמא טובה היא החיסון לצהבת מסוג B. חיסון "חובה". הנקודה היא שהמחלה עצמה לא מאד מדבקת, ודי קשה לתפוס אותה. באמצעים פשוטים מאד אפשר להוריד את הסיכוי לחלות במחלה ל 0. אם כך, מדוע עדיין מחייבים חיסונים (מעבר ללידה עצמה, שם יש סיכון שהיא תעבור מהאם לתינוק). לדעתי זו דוגמא לכך שהממסד הרפואי מעדיף לחסן מאשר לחנך. ברור שחיסון ימנע את המחלה. אבל גם שמירה על כללי התנהגות פשוטים למדי תמנע אותה. אז למה חיסון? לא עדיף לחנך?
תגובה מאת: עמית | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 2:05
ככל שאני קורא יותר את התגובות שלך אני משתכנע יותר שיש לך איזה פחד קמאי מהחיסונים והטייה ברורה נגדם שאתה מנסה להצדיק בכל מיני טיעונים חלשים. אין לך שום בעייה שהבת שלך חלתה שבוע, ואתה פוטר את זה כמשהו שולי, ואילו החיסונים נתפשים כמשהו כל כך מזיק ומפחיד. זה גורם לך להגבלות שונות עם קרובים ואחרים, כל חשיפה שלה גוררת אינספור התלבטויות והכל בשם פחד לא רציונלי מאיזה נזקים שלא רק שהם לא סבירים וזניחים אלא אפילו מתקיימים רק בראש שלך.
תגובה מאת: גיל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 3:40
רק אל תייחס למסקנות שלך ערך מעבר למה שהן באמת – הערכות, פרשנות על סמך נתונים מוגבלים.
יש לי הרבה פחדים, ואף אחד מהם לא רציונלי. גם אף אחד מהם לא קשור לחיסונים.
בכלל, בטח שמת לב כבר, שלמרות שאני מתעסק במחקר מדעי ואני שוחה לא רע ברזי חשיבה לוגית ושיטות מחקר – אני לא מקדש חשיבה רציונלית, אלא משתמש בה ככלי ומשאיר מקום לדברים אחרים. רגשות, אמונות, אומנויות, צורות חשיבה אחרות. אני בהחלט מנסה לאזן בין כולם, אבל זה לא תמיד פשוט.
זה לא המקום לפרט את מערכת האמונות שלי (שהיא די עקבית – תאמין לי), אבל בין השאר אני מאמין שצריך לנקוט משנה זהירות בהתערבות בפעולת גוף האדם. יש שיגידו שאני די קיצוני בזה, אבל זה ממש לא נכון. חיסונים ותרופות הן דוגמא להתערבות כזו ואני די מקמץ בשימוש בהן. וכאמור – זה לא פחד. זו אמונה. אולי אידאולוגיה. אין לי בעיה שתגיד לי שזה לא רציונלי, לא מדעי וחסר ביסוס. זה טיבן של אמונות.
יש לי הרבה בעיות עם זה שבתי חלתה. ניסינו למנוע את זה אבל זה לא הצליח. קורה. זה לא היה נעים לאף אחד – תאמין לי. אבל התמודדנו וזה היה כרוך גם בשיתוף חברים ומשפחה. אנחנו אנשים אחראים. סליחה על ההשוואה הפוליטית – אבל גם לא מעט קסאמים על שדרות הם לא בהכרח עילה לצאת לפעולה צבאית בעזה. למה? שיקולים פוליטיים, אידאולוגיים, מדיניים, מערכת שלמה של אינטרסים. אין פה יכולת להחליט נכון/לא נכון באופן אובייקטיבי חד וחלק. יש המון אפשרויות וכל שנשאר הוא לנסות לקרוא את המציאות נכון, להעריך סיכויים וסיכונים ולעשות כמיטב יכולתך.
באותו אופן מחלה פשוטה יחסית היא לא עילה להתערב באופן גורף בפעולת הגוף. בסה"כ הגוף בנוי להתמודד עם מחלות והוא עושה את זה די טוב. יש קווים אדומים. לכל אחד יש את הקווים שלו. ושלנו כנראה שונים.
החיסונים לא נתפסים אצלי כמשהו מזיק ומפחיד. הם פשוט כלי רפואי שאני יכול להשתמש בו אם אני רוצה ו/או צריך. בינתיים, להבנתי, לא צריך.
נתתי את הדוגמא של צהבת B. יש שתי דרכי התמודדות בעלות יעילות זהה. אחת לחסן, השניה לחנך. החיסון הוא כלי מדעי ואפקטיבי למדי – על זה אין ויכוח. השאלה אם צריך להשתמש בו או לא, כבר חורגת מתחום המדע ונכנסת לתחום האידאולוגיה.
בכלל, כיוון שאני מאמין גדול בחינוך, אז אם יש חלופה חינוכית לחיסון, אני לא חושב פעמיים לגבי מה עדיף במקרה הזה. מצד שני יש אנשים שחייבים הוכחה חותכת. חלק מהם בגלל שיקולי כסת"ח, חלק משיקולים אחרים לגיטימיים יותר.
אין לי טענות נגד מי שמחסנים במקרה הזה. זה פתרון מצויין. אבל גם הפתרון שלי מצויין (שוב – לפחות למקרה של צהבת B. אני מניח שעליו אין ויכוח), ומשום מה כולם תוקפים אותי ומסיקים מסקנות על הפחדים הקמאיים שלי. למה? זה אולי אתה יכול להגיד.
סתם שאלה – האם תחסן את ילדיך לצהבת B? ואם כן למה אתה מעדיף את הפתרון החיסוני על פני זה החינוכי?
תגובה מאת: עמית | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 4:30
לבלוג החדש. האמת, אני מחכה כבר הרבה זמן שמישהו יפתח בלוג רפואי ידידותי (זה ובלוג של שופט). המקצוע הרפואי נמצא במשבר לדעתי, מבחינת האמון שהציבור רוחש ואני במניינם של אותם נבוכים.
—
יוצא שכמו שפעם אמרו ש"כל אדם צריך היום עורך דין" לידו, לכל תזוזה, כך צריך גם רופא הבית, כלומר מישהו שאתה סומך עליו באופן מיוחד ויגיד לך מה "באותיות הקטנות".
חיסונים זה רק אחד מהנושאים המעורפלים, אבל יש עוד הרבה. אז קודם כל, יוזמה ברוכה מאד. שנית, מזל טוב על שילוב האינטגרטיבי בקונוונציונאלי , בלי זה אי אפשר היום, ובכלל, חוץ מהוידאו הדרפורי, נהניתי מהאופן שבו העלית את הנושא.
כמובן, הצד המשפטי בתחום החיסונים הוא בעיני חשוב ולכן הדגשתי, שגם אם נמצאו נימוקים חותכים לטובת החיסון, עקרון השליטה על הגוף גובר בסופו של דבר. וכפי שהציבור "שכח" מה זה מגיפות ואולי מתחיל לפשפש בציציות, כך שוכחים את המושכלות הראשונים של זכות היחיד על גופו והאוטונומיה גם להיות סוציומט או נבער.
בסופו של דיון אני מסכימה עם עמית שעיקר הקושי טמון בכך שהמערכת לא מתייחסת לפתרונות יחידנים. כלומר, לאפשרות של ייעוץ פרטני, הלוקח בחשבון משתנים ייחודיים של הילד, וגם של הוריו. מציבים שתי ברירות נוקשות מידי. רוב סרבני החיסון כן עושים חלק מהחיסונים וחלק הם "דחיינים" וחלק מחליפים חיסונים קיימים בחיסונים יקרים יותר הנחשבים בטוחים, ולגבי חיסונים אחרים ישנם תחליפים "הומאופתיים".
כדאי היה להרחיב את האפשרויות בתחום הזה ואת הייעוץ. וזה מה שאתה מנסה לעשות, תודה
קראתי כבר בבלוג החדש את המאמר על טיפול בדלקת ריאות (בבית לעומת בית חולים) והנה, זה עוד נושא שיש עליו "דיבורים" על ידי הורים, ולא מספיק מידע.
תגובה מאת: איריס | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 4:55
הסיבה שאני לא חושבת שיש משהו מצחיק באיש מדרפור היא כפולה. ראשית, הרקע הטרגי לראיון הזה. שנית, לגופם של טיעונים, זה כמו לצחוק על נכה שהחליק על בננה. החשיבה נובעת מחוסר אונים ומרצון להגן, לא ממניעים רעים לדעתי. זה אומר שיש כשלון של הצד החזק להגיע למי שהכי זקוק לשירותים המוצעים (במקרה זה רפואיים), אז לנוכח התוצאה בשטח, רוח הדברים היא הנותנת.
כלומר, האיש מרגיש ובצדק את האדישות לגורלם של בני קהילתו המדממת, מצד המערב, שגם הרופאים וחברות הפארמה, הן חלק ממנו. אי אפשר לתלוש את הדברים זה מזה. אולי תשלח לו לינק לבלוג ?
:))
תגובה מאת: איריס | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 5:22
וגם אני בעד שהגוף יתמודד כמה שהוא יכול, ונגד תרופות מיותרות. אני גם לא בעד לחסן לכל דבר וכל אחד. אבל הבעייה היא שאתה יכול לחנך את הילדים שלך עד מחר, אבל בדיוק כמו שאסי כתב פה, ברגע שיש אנשים אחרים בסביבה שמעורבים זה ממש לא יעזור אלא אם תרצה לבודד אותם בצורה קיצונית. לפי מה שאתה אומר אתה נוטה לכיוון הזה וזו מגבלה גדולה מדי לטעמי ביחס לסכנות המאוד מעטות של החיסונים. הפער בין מה שאתה מצייר מתמיה מאוד. סיכוי קלוש ביותר לבכי של כמה שעות נתפס כהרבה יותר נורא בצורה קיצונית ממחלה כמעט וודאית של שבוע. בעיני זו תגובה חסרת פרופורציה לחלוטין ובהחלט לא רציונלית. עצם העובדה שאתה בצעמך מודה שאתה מונע מסיבות לא רציונליות חושפת את האג'נדה שלך. אתה לא מתבסס על עובדות אלא הם רק רק משרתות או לא את האג'נדה שיש לך בנושא, ואין לך שום בעייה לעוות אותן כדי שיתאימו למה שאתה חושב.
תגובה מאת: גיל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 5:26
ניסיתי להתמקד במקרה הפרטי של צהבת B כי הוא פשוט, והבנה שלו היתה מאפשרת ללכת צעד אחד קדימה. למשל בצהבת B בכלל לא חשוב כמה אחרים מחוסנים. אם אתה נזהר אתה לא נדבק. נקודה. אז מתמיה אותי שבחרת לחזור לדבר באופן כללי.
אבל כיוון שאין לנו ויכוח בעצם, זה לא באמת נורא.
אני מודה שאני מונע *גם* מסיבות רציונליות. הייתי שמח שתספר לי איזה אג'נדה זה חושף. אני מתבסס *גם* על עובדות ו*גם* על אמונות ודעות שלא כולן רציונליות כשאני מחליט איך אני רוצה לפעול.
ההאשמה שלך כאילו אני בורר לי את העובדות היא חסרת שחר. אני מודע ומתייחס ל*כל* העובדות הידועות לי. אבל עובדות הן עובדות, הן לא מתכון לפעולה. זה שחיסון X יעיל מאד היא עובדה. אפילו עובדה מדעית. אם אני אשתמש בחיסון X או לא? זו החלטה וזה לגיטימי לחלוטין להחליט לא למרות שזה יעיל, או להחליט כן למרות שזה לא יעיל או כל צירוף שתבחר. עובדות מהוות בסיס להחלטה.הן לא קובעות את ההחלטה.
גם ההאשמה שאני מעוות עובדות היא חסרת כל בסיס. יש לך דוגמא של עובדה שעיוותתי?
תגובה מאת: עמית | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 6:51
להשקפת עולם שלך שמובילה לעיוות מידע. לחיסון שלה אין כמעט תופעות לוואי ואין הזרקה אפילו של הנגיף עצמו. הוא בטוח ומאוד יעיל. הטענה שחינוך או זהירות יכול להוריד את הסיכויים לחלות בה עד לאפס היא פשוט לא נכונה. אתה יכול להיזהר מאוד ועדיין להידבק. אמנם לא קל להידבק בה אבל היא בהחלט מדבקת ועוברת במגע דם. היא יכולה לעבור דרך יחסי מין (כולל כאלו עם קונדום), מתרומת דם נגועה, ומקורות אחרים. הבעייה היא שאנשים לא תמיד יודעים שהם לוקים בה, ועד שהם מודעים לזה הם יכולים להדביק אחרים. שוב, בעולם המערבי שבו רוב האנשים מחוסנים המחלה לא נפוצה, אבל במקומות אחרים בעולם היא נפוצה יותר. מעבר לכך, הממסד הרפואי יכול לנסות לחנך את האנשים עד מחר אבל אין לו שום שליטה על מה הם יעשו בפועל ותמיד יהיו אנשים (בעיקר צעירים) חסרי אחריות. זו מחלה שיכולה להיות מאוד קשה ונשגב מבינתי למה לא להתחסן מפניה. למה לחיות תחת איום מסוים לחלות בה כשאפשר כל כך בקלות להימנע ממנה?
תגובה מאת: גיל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 7:10
אסי, מדוע אתה רואה בתואר מדען עלבון (גם אם הוא לא מדויק?) האם אתה ממליץ על חיסונים כיון שזה מה שלמדת בחניכה שלך או בגלל ההבנה המדעית שלך שמה שנבדק על קבוצות יעבוד גם על הבודדים, כולל תופעות הלואי ?
העובדה שאתה פועל בקהילה כמו רופא אליל, לא מחייבת לרקוד את ריקוד הגשם והשימוש במתודה המדעית לא מחייב אותך להפסיק להצחיק חולים.
תגובה מאת: עמרי | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 8:00
שאמרתי. או מכניס מלים לפה שלי. היא גם דוגמא טובה להבדלי ההשקפות המאד לגיטימיים בינינו.
בוא נעבור דבר דבר:
"לחיסון אין תופעות לוואי…" – תקרא טוב טוב מה שכתבתי על צהבת B. בכלל לא התייחסתי לשאלה אם יש או אין לה תופעות לוואי, ולצורך הטיעון שלי הנחתי שהוא יעיל ב100%, אפילו שהוא לא.
דעתי היא שאני יכול למנוע את הדבקתי ב 100% או מאד מאד קרוב לזה. אתה טוען שלא, אבל לא באמת אומר למה אתה חושב שלא. אתה רק אומר איך אפשר להידבק בה. את זה אני יודע. אבל כל אחת מהאפשרויות האלה היא בשליטתי המלאה. למשל – מתי בפעם האחרונה דם מפצע פתוח שלך נגע בדם מפצע פתוח של מישהו אחר? זה לא קורה הרבה נכון? ואם תהיה מודע לזה, סביר להניח שזה לא יקרה בכלל. היא עוברת ביחסי מין, אבל כיוון שאינני מקיים יחסי מין עם מיליון אנשים, מספיקה לי בדיקה אחת כדי לדעת שמשם לא אדבק. אגב – הטיעון שלי התייחס בעיקר לגבי חיסון תינוקות. עבורם הסיכוי להידבק מיחסי מין הוא 0.
תרומת דם נגועה זה נכון… מתי בפעם האחרונה קיבלת עירוי דם? זה מקרה די נדיר נכון? כמו כן, סביר מאד להניח (אם כי לא בדקתי) שעירויי דם נבדקים לגבי מחלות דוגמת איידס וצהבת B.
מה זה ה"מקורות אחרים" שלך?
בקיצור – הטיעון שלך די חלש כדי לשלול את יכולת הזהירות שלי למנוע הידבקות, וכנ"ל הדבקה. וזה בכלל לא קשור לאם אני חולה או לא, במודע או שלא – בקיצור, טיעונך חלש למדי בקטע הזה.
עניין כמה אנשים מתחסנים – מאחר שהטיעון שלי (שלא הצלחת להפריך, הוא שאני שולט באופן מוחלט בהידבקות, מצדי שכל השאר יהיו חולים. אני יכול לוודא שאלי זה לא יגיע. שוב, הצפת את תגובתך בטיעון לא רלוונטי לטיעון שלי. בשביל מה?
טענת "הממסד הרפואי יכול לחנך, אבל אין לו שום שליטה". אתה צודק, אבל לא דיברתי על הממסד הרפואי ולא על הציבור הרחב. דיברתי עלי ועל בתי. על מעשי אני שולט בד"כ, ויש לי שליטה לא רעה על המעשים של בתי בשלב זה של חייה. אם וכאשר זה ישתנה, אני אולי אשקול מחדש את החלטתי.
למה לחיות תחת איום?
כפי שטענתי, יש לי שליטה מאד מאד מאד גדולה על האיום הנשקף לי ממחלת הצהבת B. וכיוון שיש לי שליטה, אני לא זקוק לחומרים אחרים שישו את זה עבורי. זו לפחות דעתי בענין.
טיעון ענייני שיכולת להעלות הוא "מדוע אתה מעדיף את השליטה ההתנהגותית על פני חיסון חסר סיכון שעושים פעם אחת ושוכחים מכל העניין".
זה טיעון טוב. אין לו נימוק רציונלי לכאן או לכאן. תשובתי תהיה כמובן: "כי אני מאמין שכך עדיף לי, ומעדיף לא להכניס לגופי חומרים כימיים אם אין הכרח אמיתי בכך".
וזה שזה נשגב מבינתך להבין אותי – אתה בחברה טובה. הרבה אנשים לא מבינים אותי – וזה לא הופך את התנהגותי ללא טובה. למזלי.
אגב, כפי שאמרתי בהתחלה, למרות שניסית לשלול את הטיעונים שלי, הבהרת מה היא דעתך בענין. עכשיו אני יודע איך אתה תנהג כשיהיו לך ילדים.
אני חושב שזו החלטה בהחלט סבירה והגיונית.
תגובה מאת: עמית | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 8:02
אתה נהנה מזה שרוב האוכלוסייה מחוסנים בזה שאתה באופן אישי מוותר על חיסון. הסיבה שהטיעון כן רלוונטי היא כי אתה שוב מתעלם מהעובדה שכרגע המחלה נדירה יחסית. במקומות שרוב האנשים לא מחוסנים המחלה יותר נפוצה ולכן אמצעי הזהירות שצריכים לנקוט הרבה יותר חמורים מהאמצעים הפשוטים שאתה יכול לנקוט היום. זו גישה מאוד אנוכית בעיניי שפוגמת בטובת הציבור.
ובכל מקרה, לא חשוב כמה תחנך את בתך או כל אחד אחר, לעולם לא תהיה לך את אותה וודאות שמושגת מחינוך ובעיניי זה סיכון מיותר. מעבר לכך, זה מגביל במידה זו או אחרת את החיים שלך כשהם לא צריכים להיות מוגבלים.
תגובה מאת: גיל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 8:17
שום דבר לא רע במדע ואני משתמש בו כל יום. אני פשוט חושב שלקרוא לי מדען זה רחוק מאוד מהאמת. אני כמו שאמרתי משתמש במדע ובידע שיש לי מהמדע בכדי לגזור אותו לאדם הפרטי וזה תהליך בלתי מדעי בעליל. אני משתמש גם במה שלימדו אותי מורים שלי על סמך נסיונם ולא תמיד על סמך עדות מדעית מגובה במחקרים כפולי סמיות. אני חושב שהיומרה שלנו כרופאים להיות מדענים היא אחת מהגורמים לכך שהמקצוע הרבה פחות אישי ואנושי ממה שיכול להיות, ואחת מהסיבות לטענות נגדנו. אני חושב שמדען עוסק במחקר מדעי ואני לא עוסק במחקר מדעי בצורה אינטנסיבית. אני מטפל באנשים. מקסימום אני מוצב קידמי של המדע. כל זה לא אומר שאני נוקט בטכניקות של רופא אליל. בכל מקרה אני חושב שלהכניס את המעשה הרפואי לרובריקה הצרה של מדע זה כמעט מעליב כי רפואה זה כל כך הרבה יותר מזה. מקווה שהייתי ברור עכשיו.
חוץ מזה זה לא באמת העליב אותי גם זה נכתב בחצי בדיחה. מה קורה להומור שלי? קודם כל הסרטון עכשיו זה. אני מבין – זה כי באינטרנט לא רואים את החיוך שמלווה את המילים
אסי
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 8:18
ראשית – לא הבאת עדיין דוגמא לעובדה שעיוותתי.
אבל יותר חשוב, היה בניסוח שלך נקודה רצינית (שלא קשורה לויכוח בינינו) שמאד מפריעה לי בהקשר של חיסונים.
כתבת כל החיסון "הוא בטוח מאד ויעיל". ככה גם רופאים נוטים לדבר אל המטופלים שלהם. טכנית זה נכון – החיסון מאד בטוח ומאד יעיל. מעשית, ניסוח כזה יוצר רושם אצל הפציינט הפשוט כאילו אין שום סיכונים בכל הסיפור הזה. וזה רושם לא נכון. יש סיכון קטנטן (אולי אפילו תטען – זניח), והאתיקה וההגינות מחייבים להציג את המידע הזה – מה שלא קורה בד"כ.
כמובן שפה, במסגרת הדיון זה בסדר… אבל כיוון שזה קורה גם במקומות שלא רצוי, בעיני שזה יקרה, מצאתי לנכון להעיר על כך.
תגובה מאת: עמית | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 8:21
אתה שוב טופל עלי האשמת שווא כפולה: גם שאני מסתמך על חיסונם של אחרים, וגם שאני פוגם בחסינותה הכללית של החברה. כל זאת במחלה שאפשר לשלוט באופן מוחלט על אי העברתה.
גם אם יהיו 6 מיליארד חולים בעולם מסביבי, אני לא אחלה בצהבת B.
כיוון שכך אני גם לא אוכל להעביר את המחלה לאף אדם. בין אם הוא מחוסן ובין אם לא.
אז בבקשה – אל תפיל עלי האשמות שווא דמגוגיות.
אם היינו מדברים על מחלה אחרת אולי הייתי צריך להתפתל יותר כדי להסביר ואולי אף להודות בשגיאה מול טיעון חזק. אבל על צהבת B?
במקרה של צהבת B הדבר היחיד שאני נהנה ממנו הוא היכולת שלי למנוע את הדבקתי במחלה, בלי קשר אם האנשים איתם אני בא במגע בריאים או חולים, מחוסנים או לא.
תגובה מאת: עמית | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 8:30
האם אתה יכול לומר בוודאות שלא תדבק בצהבת נגיפית עם כולם סביבך יחלו בה? אולי רק אם לא תהיה בשום מגע עם אחרים. אין לך שליטה מוחלטת על דרכי ההידבקות לא חשוב כמה תיזהר.
לגבי תופעות הלוואי, הן קיימות אבל נדירות עד נדירות מאוד (אני מדבר על השפעות חמורות). מכיוון שאנשים לא יודעים להעריך סיכויים בצורה נאותה הם נוטים להערכת יתר של הסכנות. כשמעמידים את הסיכונים שבחיסון מול ההגבלות שאתה מטיל על עצמך והחשש לחלות שעולה ככל שיש יותר חולים סביבך, הפערים אדירים ולכן בעיניי זו תגובה לא רציונלית.
תגובה מאת: גיל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 8:44
לשם השוואה אני קראתי הרבה מאוד על החיסון נגד אבעבועות שחורות וכדי לא לחזור על ההיסטוריה כדאי לחפש באינטרנט או בספריה את כול הדיונים שהתקיימו בצרפת כשהוצע להפסיק את החיסון ב 1978 (
אז גם שם נאמר שאם יופסק החיסון תהיה התפרצות וזו אחריות גדולה וכן הלאה וכן הלאה. בסופו של דבר מערכת הבריאות החליטה שהסיכונים גדולים מהתועלת. למעשה היה ברור שכל המקרים שהיו של אבעבועות שחורות במשך שנים נגרמו על ידי… החיסון עצמו. לדעתי זה המצב הקיים היום בפוליו.
ואז הופסק החיסון, ושום דבר לא קרה. לא התפרצות ולא מגיפות ולא כלום. הפלא ופלא. עכשיו תגיד לי, החיסון הזה היה עד אז חובה, האם היית מעמיד בדיעבד את ההורים שלא חיסנו לדין? האם הם היו אחראים? האם הם ידעו מה הם עושים? ואולי הם, במקרה זה, ידעו טוב מהרופאים?
לגבי חיסוני חובה הקיימים בצרפת ובכמה מדינות אחרות, דווקא הבאתי את זה כדוגמא מאוד שלילית. אני לא מציע להיכנס למעשה כל כך לא דמוקרטי ולהסרת היכולת של הורים להחליט על ילדיהם. זה הוביל בצרפת להוצאת ילדים מהוריהם ולהעברתם לאימוץ, זה אומנם היה נדיר אבל מהר מאוד זה הפך לציד מכשפות.
אף אחד לא התיחס כאן לעובדה שציינתי כמה פעמים והיא שילד מחוסן מסכן ילד לא מחוסן הרבה יותר מאשר במצב ההפוך. האם גם במקרה זה יוכל ילד לא מחוסן לתבוע את ההורים שחיסנו את ילדיהם?
העולם נראה לי בנושא הזה די הפוך, אתה מטיל אחריות על מי שלא עושה משהו בטענה מאוד אמפירית (שים לב כל הטענות שהעלית כאן הן אמפיריות, ויש הרבה אני מאמין), אני חושב שיש להטיל אחריות על מי שמחליט לחסן, ואם המדינה חושבת שזה מאוד חשוב אז לבטח את המחסן. אני מצטער אבל זה ממש לא קורה. הסיבה לכך היא שאם המערכת תודה שיש מקרים של חרשות, אילמות, עיוורון, מוות שנגרמים על ידי חיסון זה יגיע לחדשות ואז הורים לא יחסנו. הכוח של המדיה במקרה הזה הוא הרבה יותר גדול מכול סטטיסטיקה.
אם אתם שואלים לדעתי, אני הייתי מפסיק עם חיסוני הפוליו. הייתי כן מחסן נגד טטנוס, ודיפטריה. לגבי שעלת, הייתי בודק לעומק תגובה של חיסונים במשפחה, אם יש חשש כלשהו למצב כזה לא הייתי מחסן נגד שעלת.
לגבי אדמת, היה מאוד רצוי דווקא לחסן נשים שעומדות להיכנס להריון. אכן אדמת מאוד מסוכנת לוולד, ויש כאן דווקא מקום לחסן במקרים שכמעט ולא עושים את זה. כאן היתרון עולה על הסיכון.
כדי שנמשיך בדיון אולי מנקודה אישית , אז הבן שלי קיבל את החיסון המשולש הרגיל אבל לא את החדש (אדמת וכולי…), שתי בנות שלי לא עברו כל חיסון. הבת שלי התגייסה עכשיו לצבא ועברה עכשיו חיסון נגד טטנוס. לא קמתי וצעקתי שזה משהו מטורף.
לדעתי הורה שלא מחסן לוקח על עצמו אחריות גדולה מאוד וצריך לדעת מה הוא עושה ואיך להתנהג. זה לא פשוט אף פעם והלחץ החברתי הוא כבד. אני מציע להורים לעשות את זה רק בתנאי שהם מנהלים חיים מאוד בריאים, וגם נמנעים באופן שוטף מנתינת אנטיביוטיקה בצורה סיטונאית על כל נזלת, כי זה כל הזמן מחליש את מערכת החיסון. זה גם לא מתאים לאוכלי ג'אנק ואלה שמזמינים כל היום טייק אוויי ממקדונלד. צריכה להיות גם תזונה בריאה ועשירה במינרלים ובויטמינים. כמו כן רצוי שיהיה איזון נפשי ולא סטרס ענק בתוך המערכת הזוגית והבית.
וגם, צריך להבין שאין חיסון באי חיסון ושלוקחים סיכון. וגם כפי שאמרתי בפוסט הקודם להיזהר לא לשלוח ילדים לבית הספר ביום של חיסון, וגם לא למחורת במקרה שאתם מחליטים לא לחסן.
ועוד משהו קטן, לפני הרבה שנים למדתי רפואה טבעית ועבודת הגמר היתה על חיסונים. המצב הזה הוא קצת פרדוקסלי לרפואה הטבעית, כי באופן הגיוני הרפואה הטבעית בעד חיזוק מערכת החיסון וזה מה שעושה החיסון, אבל זה כבר דיון אחר.
תגובה מאת: מואיז | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 11:08
יש לי חדשות מרעישות לכולם, אין שום התערבות רפואית שאין בה סיכון.
תשכחו מזה שיש דבר כזה. הסיכון יכול להיות ידוע או לא ידוע, גדול יותר או קטן יותר אבל אין מצב שבו אין סיכון.
לא סתם הסמל של הרפואה הוא הנחש.
וזה נכון לא רק לגבי חומרים כימיים, זה נכון גם לחמרים טבעיים ולצמחים.
תגובה מאת: מואיז | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 11:10
בנוגע לחיסוני הפוליו – כבר מספר שנים שלא מחסנים יותר בישראל כנגד פוליו בנגיף מוחלש בבליעה. מסיבה זו אין סכנה שנגיף המופרש מילד ידביק ילד לא מחוסן. חיסון בהזרקה לא יכול לגרום להדבקה מילד לילד. חד משמעית.
אני בהחלט מסכים לחלק גדול ממה שאתה אומר, לא יודע אם התכוונתי לתביעה משפטית במה שכתבתי. אני מתחלחל מהכיוון אליו החברה שלנו צועדת – כיוון של ליטיגציה במקום הגעה להסכמה בין אנשים.
הפתרון הראשון שהצעתי עוד בפוסט הקודם הוא הסכמה חברתית רחבה. כאשר אתה הצגת את הפיתרון הצרפתי אמרתי שהוא מעניין ודורש מחשה לא אמרתי שאני מסכים איתו.
עוד אני מסכים איתך – וזה דבר שאני תמיד אומר למטופלים שלי – אין טיפול שעובד ללא תופעות לוואי. כולל חומרים טבעיים, צמחים ואפילו וויטמינים.
תודה על הערותיך.
אסי
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 11:23
יש סיכון בכך שהנגיף של הפוליו מופרש בצואה ומגיע לביוב. והוא יכול להיות מסוכן לילד לא מחוסן.
עד כמה שאני זוכר החיסון בבליעה היה פחות מסוכן למי שמקבל חיסון מהחיסון בזריקה עצמו.
לגבי פולי, כבר ב 1990 היה ידוע שבאריופה כל המקרים של פוליו נבעו מהחיסון עצמו ולא מהדבקה. אלה מקרים שבהם החיסון במקום לחסן גורם למחלה. מדובר במעט מאוד מקרים, ואולי זו עדיין לא סיבה להפסיק לחסן אבל זה חומר למחשבה. לדעתי המצב בישראל די דומה .
החיסון המקיף של 1988 נעשה כנגד דעתו הברורה של סאלק עצמו, שטען שאין מקום לחסן אוכלוסיה שלמה של מדינה בכלל כמה מקרים בודדים.
לעיתים אנחנו שומעים בחדשות על הימצאות נגיפיפוליו בבדיקות ביוב, וזה אמור לדרבן אנשים לחסן. הבעיה היא שהנגיף נמצא שם בגלל החיסון עצמו.
יש כול מיני תיאוריות לגבי הפשעת חיסון הפוליו על התרפצות האיידס, וטענה שהנגיף לחיסון גודל משך שנים בתוך תאים של קוף ירוק. ויש עוד טענות שבמקומות באפריקה שבהן חיסנו בצורה מאוד גדולה נגד פוליו בשנות השישים היתה התפרצות גדולה יותר של איידס. אני בכול אופן הייתי מתיחס לכול הדברים האלה די בספקנות וזה עדיין לא עונה על שאלה
מתי בדיוק מפסיקים חיסון?
זאת אומרת, אם החיסון הוא על מנת להדברי מגפה והמפגפה עברה, מתי החיסון הוא מיותר או שיעילותו נופלת מהנזק שיכול לגרום?
הרי אם נדע בבירור שאין שום סיכוי להתפרצות של פוליו, איש לא יחסן את ילדיו. או לפחות אף אחד שהוא שפוי לא יעשה זאת, גם אם הסיכון הוא ממש מזערי. כפי שאיש לא מתחסן נגד אבעבועות שחורות. לי אישית נראה שכבר מזמן הפוליו עבר את התאריך הזה. וגם אם החיסון יתברר כחסר כול סיכון זה עדיין לא אומר שצריך להמשיך לחסן.
עדיין נשאלת השאלה לגבי כמות החיסונים, האם כן לחסן נגד 20 מחלות, או לבדוק כל דבר לגופו של עניין. ואם כן, כמה? האם הסיכון גדל ככול שמספר החיסונים גדל וכן הלאה? הדברים האלה לדעתי לא ברורים כלל, ואני בטוח לגמרי שחיסון סיטונאי נגד שני סוגי הפטיטיס, נגד ארבע מחלות (משולש+שעלת( נגד, שלוש מחלות ילדות, נגד דלקת כרופ במוח וכן הלאה, וכל זה בתוך שנה עד שנתיים מתחיל להיות קצת בעייתי. זו שאלה שכרופא אתה צריך לשאול את עצמיך, כאמן, כפי שאמרת. ואני מסכים איתך שרפואה היא אמנות.
תגובה מאת: מואיז | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 12:47
תגיד אסי, לא נראה לך הוגן יותר לפצל את מרפאתך כך שבכל יום תעבוד בחבל ארץ אחר? במה זכו תושבי אזור באר-שבע לבדם?
בהצלחה עם הבלוג בלימודים החדשים.
תגובה מאת: נ' | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 13:00
ובלימודים…
תגובה מאת: נ' | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 13:01
אסי,
ראשית אני מודה לך על פוסט מעורר מחשבה רבה.
הערה אחת יש לי: אתה מתייחס לתופעות הלוואי בביטול רב. לא הוכח, כדבריך, כי יש קשר בין אוטיזם לחיסונים, ואכן יש גורמים רבים נוספים בחיים המודרניים שעלולים לגרום לאוטיזם. אבל אוטיזם אינה תופעת הלוואי היחידה שקשורה לחיסונים. בפרקטיקה שלך, אתה כותב שלא נתקלת בתופעות לוואי אחרות, וכנראה זו הסיבה לשתיקה שלך בנושא.
אני לעומת זאת מכירה באופן אישי משפחה שבה שתי אחיות הגיעו לחדר ניתוח במצב של אפטיה ביום שקבלו את מנת החיסון הראשונה (מחומשת), שתיהן עם אותה תופעה נדירה ומסכנת חיים (לצערי אני לא זוכרת את שמה), בהפרש של כמה שנים. בשני המקרים לא נרשם בדוחות של בי"ח שהילדות קבלו חיסון מיד לפני שחלו. גם לא כשהיה מדובר באחות הצעירה, וההורים כבר ידעו שהתופעה עלולה לקרות ודווחו על כך שזה קרה גם לאחותה הגדולה ביום החיסון.
איזה הסבר יש לך להתעלמות בי"ח מהקשר האפשרי לכל הפחות בין המחלה והחיסון, אם לא רצון (ממסדי אולי?) לטשטש אותו? ואיך אפשר לדעת מה באמת שכיחות תופעות הלוואי מסוג זה ואחרות, אם לא נרשם תיעוד מסודר של כל מקרה שבו ילד בריא מגיע לבי"ח בימים שלאחר החיסון, ולא נעשה שום נסיון לבדוק בכלים של מחקר מדעי את האפשרות שיש קשר בין החיסון לבין הבעיה שהופיעה מיד לאחריו?
הפרשנות האישית שלי היא שיש רצון של המערכת הרפואית להשתיק מקרים מסוג זה כדי לא ליצור פניקה שתגרום להורים רבים יותר לא לחסן.
תגובה מאת: אורית | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 13:35
שאלת שאלה טובה. כל מה שאני זוכר בתשובה הוא שפוליו פרץ בחזרה במקומות בהן בוטלו תכניות חיסון אוניברסאליות. אני זוכר שבבים של מאמר שקראתי לפני כמה שנים על התפרצות מחודשת של פוליו בקניה שנגרמה עקב הפסקת התחסנות. אני חושב שפוליו למרות שהיינו רוצים מאוד – עוד לא נכחדה.
שוב – מאחר ולא מזריקים נגיף חי בזריקות החיסון אין הדבקה או העברה של וירוס פוליו או של כל וירוס אחר עקב הזיהום.
אסי
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 13:38
אני לא יודע על אינטרסים של מערכת רפואית. אני יכול להבטיח לך שאם הייתי נתקל בתופעת לוואי חריגה עקב חיסון הייתי מדווח. זו חובתו של כל רופא לדווח על כל חשד כזה ואין שום הנחייה מערכתית לטייח דבר כזה. להאשים בית חולים, רופאים או מערכת בטיוח זו האשמה רצינית. אני מציע שההורים עצמם ידווחו על כך – כל אחד יכול לדווח על תופעות לוואי חריגות של כל תרופה למשרד הבריאות.
אני לא מכיר שום אינטרס שימנע מרופאים לדווח על תופעות לוואי חמורות, וכאשר תופעות לוואי מוזרות מתרחשות אצל מטופלים שלי (לא קרה לי עקב חיסונים, קרה לי עקב תרופות) אני מדווח.
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 13:42
במשרד הבריאות במייל
adr@moh.health.gov.il
קישור לפרוייקט דיווח על תופעות לוואי
http://www.adr.org.il/
ואפשר פשוט לחפש באתר משרד הבריאות את אגף הרוקחות.
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 13:54
http://www.medscape.com/viewarticle/568674?src=mpnews
תגובה מאת: איריס | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 15:57
נמצא איפשהוא בפוסט הארוך כאן למעלה.
אסי
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 16:46
מאוד מאוד מקרוב, אפילו נכתב עליו מאמר בהארץ. אבל אני כמובן מנוע מלהגיד שמות. במקרה זה הילד סובל עד היום מחרשות-אילמות ועיוורון. זה קרה לו בדיוק אחרי החיסון. המשפחה ניהלה משך שנים משפט, ובהתחלה המערכת התנגדה לכל קישור בין המצב של הילד לחיסון. המשפחה נדדה לחו"ל ושם נכתבו דוחות על גבי דוחות על הקשר בין החיסון למצב הילד. הם חזרו לארץ והגישו תביעה ומערכת הבריאות סרבה להגיע לכול פשרה. ככול שהמשפט התקדם (וזה לקח שנים על גבי שנים) המשפט נטה לצד המשפחה, לבסוף משרד הבריאות הציע פשוט להגיע לשפרה בתנאי שהם לא יודו שמצב הילד נגרם על ידי החיסון, ושהמשפחה לא תפרסם ברבים מה הפיצויים שקיבלו.
עכשיו, המקרה הזה לא מדווח בשום מקום, אף אחד לא יודע שקרה כאן משהו אחרי החיסון.
מקרים כאלה קורים בכול העולם, ובארצות הברית היו פסקי דין של פיצויים בסך של עשרות מליוני דולרים. שם הכול פרטי ובתי המשפט וחבר השופטים כעסו עד מאוד על החברות שמסרבות לפצות את הנפגעים.
ודווקא יש מדד פשוט לקשר בין חיסון למקרים כאלה וניתן למדידה. מערכת החיסון שלאחר חיסון נמצאת נחלשת אחרי חיסון למשך 3-4 שבועות ואת זה ניתן למדוד. לכן היה צריך להיות ביטוח של משרד הבריאות שכול מה שקורה לילד שלאחר חיסון משך 4 שבועות הוא באחריות משרד הבריאות. בדרך כלל בתקופה הזו מתגלים כל מיני פגמים מולדים שלא היו לפני כן (או שהיו אבל הירידה בפעילות מערכת החיסון גרמו להם להתפרץ, ואז זה עוד פעם חוזר לחיסון).
אני כמו אורית מדבר על מקרה אנקדוטלי, ולא על סטטיסטיקה. זה נכון. אבל האם מקרה זה הוא לא יותר ממקרה פעוט, אחד מתוך מליון או אולי הוא עוד אחד מתוך עשרת אלפים שלא מדווחים. אני מסכים שהסיכונים אינם גדולים והם זעירים ביותר. אבל מה זעיר ביותר. האם ירידה של חמישים בשמיעה בחיסון אחד מתוך מאה אלף זה סיכון שצריך לקחת כנגד לחסן נגד מחלה שהסיכוי לחלות בה הוא אחד לחצי מליון במדינה מודרנית (ולא דין ישראל כדין קניה( שיש בה הגיינה ברמה גבוהה?
אסי, לצערי, אני חושב שאתה קצת מיתמם בקשר למידת האינטרסים המערובים כאן מצד המערכת הרפואית כמו המערכת הכלכלית שקשורה לרפואה. אני בטוח שכוונותיך טובות, ואולי כל כך טובות שטחו עיניך מלראות או שאתה בכלל לא יכול לדמיין שמאחורי הרבה דברים נפלאים ברפואה והרבה מאוד רופאים נפלאים יש מערכת שלמה של אינטרסים.
במקרה של החיסונים אני רואה שיש אינטרס כמעט דתי לשמור על האמונה שהחיסונים הדבירו מחלות רבות ושאין בהם סיכון וכל פרט בה פועל בצורה כמעט בלתי מודעת כדי לדחות כל מקרה שיכול לשנות את התפיסה הזו.
תגובה מאת: מואיז | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 18:12
בלוג: אסי סיקורל בפוסט על חיסונים והשיקולים בעד ונגד. ויש גם פוסט המשך.
…
טראקבק מאת: דברים שעוברים לי בראש | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 18:14
הבלוג הזה העלה אצלי שאלה, והיא מתי הייתי רץ לחסן את עצמי?
מצאתי לזה תשובה, אם מחר היו באים עם חיסון נגד סרטן בכלל שפוגע ברבע מהאנשים בעולם המודרני, או שהיו ממציאים חיסון נגד סרטן הערמונית או במקרה של אישה סרט השד,
והיו אומרים לי שמידת החיסון היא 90% והסיכונים הם של פגיעה אחת ל 100,000, אפילו מוות, הייתי רץ לחסן את עצמי.
למעשה זו המגיפה המודרנית האמיתית, ובמקרה זה, בתוך מגיפה, הייתי רץ להתחסן. המקרה של הפוליו דווקא מוכיח שבפוליו אנחנו לא שם. גם בלי חיסון הסיכוי להידבק הוא אפסי, ואז השאלה של ההורה או המבוגר כלפי עצמו היא האם להתחסן בלי דעת ממש מה הסיכון.
לגבי מידת החיסון של ישראל, רמת החיסון בישראל מאוד מאוד גבוהה, בלי שום חוק, היא מתקרבת עד כמה שידוע לי לכדי 99% מהמדינה. כך שלבוא בטענות לכמה שלא מחסנים נראה לי מאוד לא הוגן.
תגובה מאת: מואיז | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 18:16
אלו היו שני פוסטים משובחים וחשובים לאין ערוך (שבעיקר בלבלו אותי, אבל לא נורא).
עמית – אני חייבת להתנצל ולהודות שמיהרתי לבטל את דברייך. הטיעונים שלך לגבי הפטיטיס B, למשל, בסופו של דבר הצליחו לסדוק את עמדתי (הבעיה היא שאני מתקשה לגבש חדשה).
תגובה מאת: יעל גלר | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 18:29
אני מקווה שאני לא תמים.
אני מבטיח להמשיך וללמוד עוד ועוד על הנושא.
אני מקווה שיגיע היום בו נוכל לוותר על חיסון הפוליו.
לבוא בטענות לכמה שלא מחסנים נראה לי מאוד הוגן. נראה לי שכמות קטנה של לא מחוסנים מאפשרת לאנשים שבאמת לא יכולים להתחסן לשמור על בריאותם. ברגע שירדו רמות המחוסנים (ראה מקרה החצבת) הם – אלו שאין להם בחירה ולא יכולים לקבל חיסון ייפגעו (למשל תינוקות בני פחות משנה במקרה החצבת, ילדים ומבוגרים חולי סרטן ומדוכאי מערכת חיסון וכדומה). עדיין אני מאמין שבאי התחסנות טמונה אנוכיות חברתית ממדרגה ראשונה.
אם כולם מחסנים ואני לא אחסן אוכל להמשיך לאמר שמחלה זו או אחרת אינה קיימת ובכך לעטוף את החלטתי האנוכית. בכל מקרה בריאות ילדי תובטח על ידי אלו שכן מחסנים.
אם כולם משלמים מיסים ואני לא – אני עדיין אקבל שירותים על חשבון הכלל, ולא אשלם.
מסתבר שאני גם תמים וגם פראייר.
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 18:48
שעקב אחר תינוקות שקיבלו תרכיב MMR כנגד חצבת, חזרת ואדמת, ותופעות הלוואי של החיסון.
מדצמבר 2007.
קישור למאמר המקורי.
http://www.annals.edu.sg/pdf/36VolNo12Dec2007/V36N12p969.pdf
לכל מי שטוען שהמערכת לא בודקת את עצמה.
אבל אז אפשר לטעון שכולנו נוכלים שמרוויחים כסף מחברות תרופות. כמה קל.
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 18:53
אני לא יכול לומר לך לגבי כול הורה מחסן, אבל תאמין לי שברוב המקרים לא לחסן הוא מעשה די הירואי ולא אנוכי בכלל, אין לך מושג איזה לחצים מופעלים על הורה לא מחסן. הוא צריך להיות מאוד מאוד מודע למה שהוא עושה כדי לעמוד בהם. אולי זה מאוד אנוכי לא להיות מודע לסכנות של החיסון ולחסן כי כולם עושים כך.
אני לא יודע מה צריך לעשות מישהו שיודע מה הסיכונים של החיסונים ולראות את בנו מת מחיסון, מה הוא ירגיש כך שהוא הקריב את בנו למען הכלל על אף שידע שיש סכנה כזאת ולמצוא שהכלל אומר לו שאין קשר לחיסון.
לגבי המחקר המובא לעיל על MMR, יש לציין שהוא בודק תופעות 4 ימים אחרי החיסון כשברור שהשפעת החיסון נמשכת לפחות חודש. זה מצב יחסית טוב, כי בדרך כלל מחקרים בודקים רק השפעות של 24 עד 48 שעות. אז אולי יש התפתחות.
לגבי אנקדוטות, אם מישהו ראה במו עיניו תוצאות ברורות של חיסון, ומישהו אחר מספר לך על עוד מקרה כזה שכמעט ואינו משתמע לשתי פנים ועוד אחד, ואתה שומע מהרופאים שאין מקרים כאלה בכלל בישראל והם לא נתקלו בהם, יש מקום לשאול הרבה מאוד שאלות? לאן נעלמים המקרים האלה בסטטיסטיקות? האם הם נמחקים מהתודעה.
ודרך אגב, כולנו מושקעים בחברות תרופות, דרך קופת הגמל, קרן ההשתלמות, קרן הפנסיה, וזו גם בעיה בפני עצמה. אין תיק השקעות שאין בו חברות תרופות כי זה העסק הכי בטוח בעולם. תרופה או חיסון מוצלח מכניסים הון לחברה שמפתחת אותו. אבל לא נראה לי שזה הנושא כאן.
גם אם מדובר בצעד אנוכי, אני חושב שזו תהיה באמת חוצפה גדולה לחייב אנשים לחסן על פי חוק. אפילו לפי דעתך זה רק יגרום לתוצאה הפוכה מהמקווה. וזה מוכח גם בצרפת וגם במדינות בארה"ב ששם זה חובה. בשני המקרים האלה יש יותר לא מחוסנים מאשר בישראל.
עדיין איש לא התיחס לסף של כמות של חיסונים, האם אסי אתה ממליץ על כל החיסונים בשלחת בקישור, האם אתה ממליץ על כל חיסון שעליו ממליץ משרד הבריאות, האם לדעתך זה הגיוני לחסן כנגד 15-20 מחלות בשנתיים הראשונות לחיי הילד?
תגובה מאת: מואיז | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 21:18
שוב, אני אומר את מה שאמרתי לאורך כל הדרך. אני עוסק בהתאמת טיפול למטופל הבודד. אם אתה רוצה לשמוע את ההמלצה שלי לגביך -בוא למשרד שלי ונדבר.
אני חושב שרצוי שכל המטופלים שלי ידעו על החיסונים שקיימים, ולכן כתבתי את הרשימה הזו עבורם. אם אני לא טועה בסוף הוספתי המלצה להגיע ולבצע התאמה אישית לכל אחד בנוגע לחיסונים החדשים.
האם אני חושב שיש בעיה לחסן כנגד הרבה מחלות בשנתיים הראשונות לחיים? לא. אם אחשוב כך על סמך משהו שאקרא – אהיה הראשון לאמר לך.
אסי
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 12 בינואר 2008 | בשעה: 21:49
המאמר לגבי תגובות הלוואי של חיסון ה-MMR, נוהל על ידי רופאים של חברת התרופות שיצרה את החיסון (GSK) ומומן על ידה.
זה לא אומר שהנתונים שגויים, או שיש הטייה, אבל חשוב לציין זאת. זה לא מחקר בלתי תלוי.
מקרים בהם חברות התרופות הסתירו תופעות לוואי של התרופות אותן הן משווקות, וטירפדו מחקרים שהפיקו תוצאות בלתי רצויות ידועים בוודאי גם לך.
תגובה מאת: עידן | פורסם ביום: 13 בינואר 2008 | בשעה: 3:40
צודק, מצד שני אני לא זוכר שאני כותב כאן ג'ורנל מדעי. אני גם לא חושב שכל אחד שקורא את המאמר עצמו יגיע לאותה מקנה כמו שהגיעו מהחברים. מהי תופעת לוואי קלה ומה היא קשה? זה בעיני המתבונן, בבורה, והיילד לא? אחד היתרונות של מחקרים שמפורסמים בספרות הרפואית הם הדרישה מהחוקרים לגלות ניגוד אינטרסים מכל סוג. מה שלא תקף בנוגע לפרסומים באתרים נגד חיסונים.
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 13 בינואר 2008 | בשעה: 7:17
דווקא בגלל זה הבלבול גדול כל כך. אבל לא פעם ניסיתי לחפש מידע על טיפולים או תרופות, וגילית שאין כמעט מחקר שאינו ממומן או מבוצע על ידי החברה שמייצרת אותו. איך אפשר באמת לסמוך על מחקר כזה? הבעיה היא, חשוב להדגיש, לא ממש בפירוש הנתונים אלא בהצגה סלקטיבית שלהם. זו לא פרנויה. אני מכיר מחקרים כאלה מיד ראשונה, ולדעתי החשד מוצדק.
זה שהצד ש"מנגד" נגוע באותה אינטרסנטיות אמנם ידוע, אבל לא ממש עוזר.
ואני לחלוטין בעד חיסונים (טוב, אולי צהבת B לא ממש קריטי בלידה). אולם המצב הנוכחי בו החתול שומר על השמנת יוצר אי אמון ברפואה ומחזק תיאוריות קונספירציה.
לדעתי יש פיתרון, והוא שחברות התרופות (כולן) יפרישו חלק מהכנסותיהם לכמה קרנות בלתי תלויות אשר יבצעו מחקרים שכאלה (Phase III והלאה)
כך ינותק הקשר בין תוצאות המחקר לכסף שמקבל החוקר. אבל היחיד שהפיתרון הזו טוב בשבילו זה האזרח, ולכן קשה לי לראות את זה קורה. אולי רק אחרי עוד כמה וויוקסים.
תגובה מאת: עידן | פורסם ביום: 13 בינואר 2008 | בשעה: 9:13
שלום אסי,
אני חושבת שעוררת פה דיון מעניין.
אני שייכת לקבוצת ההורים שלא מחסנים, וסופגת, כפי שמציין מואיז, קיטונות של ביקורת יומיומית. לא אחזור על דברים שכבר נכתבו כאן, רק אומר באופן כללי שאני ממש לא מסתמכת על כלל האוכלוסיה ולא לוקחת טרמפ על אף אחד אלא דואגת לחזק את המערכת החיסונית של בני ביתי ונמנעת ככל האפשר מדברים שמחלישים אותנו (אוכלים אורגני, אין טלוויזיה בבית, משתמשים בריפוי טבעי ועוד). אני מסכימה עם טיעוניו של מואיז ולא אוסיף בעניין.
למעשה, רציתי להתייחס למה שכתבת על הסכנה של הלא מחוסנים להדביק קבוצות מסוימות באוכלוסיה. יש בטענה הזו משהו כמעט מגוחך בעיניי.
איידס – אם נשים בצד לרגע את האנשים שנדבקו ממנות דם נגועות לפני שהמערכת קלטה את העניין – האם זו לא מחלה שניתן להימנע מהידבקות בה ע"י נקיטת אחריות? האם אני צריכה לקחת אחריות על כך שמישהו התנהג בחוסר אחריות ונדבק במחלה?
נכון – המערכת אינה מחנכת בצורה מספקת למין בטוח וכדומה, אבל בעיניי זה הדגש כאן ולא הסכנה שאם בתי תחלה במשהו היא עשויה להדביק חולה איידס…
אדמת – שוב – האם זו לא אחריותה של כל אישה הרה (ושל הרופא/ה המטפל/ת בה) לבדוק אם היא מחוסנת לאדמת ובמידה ולא להחליט להתחסן או לקחת את הסיכון בהידבקות? בגלל זה לחסן את כל התינוקות במחלה שבסך הכל לא מסוכנת ואף אחרי שחולים בה מערכת החיסון מתחזקת? ואף יתרה מכך – ילדה שחולה באדמת תהיה ברוב המקרים מחוסנת כבוגרת, ולא תהיה לה כל בעיה כשהיא תהרה…
סרטן – זה גם מגוחך – הרי העליה העצומה בשיעור החולים בסרטן נובעת, בין היתר משימוש גדול כלכך בחיסונים, שלא מאפשר לגוף לחלות במחלות ילדות ולחזק את עצמו. הרי סרטן נובע, בין היתר ממערכת חיסונית מוחלשת, ומעבר לכך מנזקים של החיים המודרניים – אכילה לא טובה, קרינה, אורח חיים של בטטות כורסא וכד'.
המגפות האמיתיות היום הן השמנת יתר, מחלות לב ולחץ דם וסרטן (וכמובן שתאונות דרכים). לאלה אין חיסון, אז במקום לטפל בחינוך הציבור לאורח חיים נכון יותר, המערכת עושה את מה שקל עבורה והציבור משתלח בקבוצת אנשים שדווקא קוראת ולומדת ומחליטה לקחת אחריות, כל זה בגיבוי המערכת עצמה, שהרי כל המאמרים שמתפרסמים בנושא החיסונים בעיתונות מוטים באופן חד משמעי נגד האנשים שנקראים "סרבני חיסון", שם שמרמז על היחס לאנשים כמוני.
אני מקווה שהאסימון בסוף ייפול ואנשים יראו את ההקשר הרחב יותר של הדברים.
תגובה מאת: גל | פורסם ביום: 13 בינואר 2008 | בשעה: 9:36
אסי, האינטרס שלך כרופא, ושל כל רופא, הוא ביחס לקבוצת המטופלים שלו שהיא קבוצה גדולה של אנשים. זה אינטרס שאינו חופף לאינטרס של האדם הבודד, וזה אינטרס שמכתיב בהכרח את העמדה שלך בדיון.
אפשר להמחיש זאת בצורה מאוד פשוטה: נניח שיש לך ילדה, ושהדאגה שלך לבריאותה גדולה בהרבה מדאגתך לכל פציינט שלך בנפרד ואפילו לכולם ביחד. כעת, נניח שישנה בקהילה מגיפה כלשהי שמפילה קורבנות בשיעור של 50%, ועל כן משרד הבריאות יוזם שימוש בחיסון מפוקפק שאמנם מחסן לגמרי נגד המגיפה אך גורם למוות ב-10% מהמקרים.
עד סוף היום אתה מצליח לחסן את כל בני הקהילה שלך, ובסוף היום אתה חוזר הביתה – האם תחסן את בתך? נדמה לי שהתשובה של האדם הממוצע היא – לא. אם חיסנת את כולם אז אין חשש להידבקות ולעומת זאת יש חשש למוות כתוצאה מהחיסון.
אז זה בסדר, כלפי חוץ כרופא אתה צריך להפחיד ולאיים ולשכנע ולהפציר בכולנו להתחסן, אבל זו רק פסאדה.
כמובן שהאינטרס של האדם הבודד הוא כמובן לא לדבר ברבים על התובנות האלה שכן הן נכונות בעבורו כאדם בודד אך אינן נכונות בהכרח ככלש החשיפה להן תגדל. אבל לדאבוננו נדמה לי שמספר קוראי הבלוג הזה זניח ביחס לגודל האוכלוסייה בישראל.
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 13 בינואר 2008 | בשעה: 11:05
נא לדייק. המחקר מה-New England Journal of Medicine בכלל לא בדק "הפרעות על הספקטרום האוטיסיטי" (זה כתוב כבר באבסטרקט, בסוגריים…) אלא הפרעות נוירולגיות אחרות בלבד. מעניין למה?
תגובה מאת: אליאן | פורסם ביום: 13 בינואר 2008 | בשעה: 15:00
במקום להודות שהם פרזיטים שמסתמכים על כך שרוב האוכלוסיה מחוסנת, ולכן מרשים לעצמם לא לחסן את ילדיהם שלהם, הם ממציאים כאן תירוצים שאם זה לא היה עצוב אז זה היה ממש מצחיק. או להיפך. (עוד לא נרגעתי מזו שאמרה שהיא מחזקת את המערכת החיסונית של בני ביתה ע"י אי צפיה בטלויזיה….)
תגובה מאת: בקטריה | פורסם ביום: 13 בינואר 2008 | בשעה: 17:34
ונראה לך שיעניין אותך:
http://www.notes.co.il/greengross/40217.asp
תגובה מאת: גיל | פורסם ביום: 18 בינואר 2008 | בשעה: 9:00
נסיונות הפחדה אוויליים מגובים בנתונים מומצאים אינם דרך נבונה לשכנע אנשים לבצע אקט רפואי מסוכן ומיותר.
לטענתך מחלת החצבת מפילה חללים במדינות מפותחות עם שירותי בריאות, אשפוז, טיפול נמרץ וכדומה בשיעור של 4-10 אחוזים. מאיפה הבאת את הקישקוש הזה?
אם בארץ חלו לאחרונה כ- 500 איש במחלה הרי שכ- 20 עד 50 איש היו אמורים למות ממנה..
האמת שחצבת אינה מסוכנת משפעת (שגם לה יש שיעור תמותה מסויים, כמו לכל מחלה) והדור של ילדי שנות ה- 70 ולפניהם חלו כמעט כולם במחלת הילדות ורובם בריאים ושלמים היום.
תגובה מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) | פורסם ביום: 21 במרץ 2008 | בשעה: 22:34
שתקרא לפני שאתה מתלהם. ראית מה כתבתי? או שקראת מה שרצית לראות?
אסי
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 30 במרץ 2008 | בשעה: 7:34
האם תוכל בבקשה לפרט את מרכיב החיסונים על מנת שנוכל להבין מהי התרכובת הנבנסת לגופינו
תגובה מאת: אחד העם | פורסם ביום: 13 בינואר 2009 | בשעה: 14:53
תודה תודה ושוב תודה
הפוסט מעולה.
אהבתי את אופי הכתיבה וכמובן גם את התוכן.
כמובן שאוסיף לעקוב…
שוב,
תודה.
תגובה מאת: אלעד | פורסם ביום: 31 באוגוסט 2009 | בשעה: 23:00
סתם אנקדוטה,
להגיד שמחלות מחזקות את הגוף והופכות אותו עמיד יותר לסרטן למשל (החלק הקודם של הפוסט), זה כמו להגיד שאחרי שהמחשב שלך נדבק בוירוס, הוא עמיד יותר לקורוזיה או אבק….
תגובה מאת: אלעד | פורסם ביום: 31 באוגוסט 2009 | בשעה: 23:35
גם אם אתה צודק – ואין לי מושג אם אתה צודק,
אם החיסון לא טוב לי או למשפחתי וטוב לאחרים
ברור שלא אקח את החיסון !!!
דרך אגב איזה דבר חולני זה תרופה שפוגעת במי
שלוקח אותה וטובה לאחרים.
שאני הייתי ילד אמרו לי שהחיסון(כל חיסון)
יגן עלי ומי שלא דמו בראשו לוקח את הסיכון על
עצמו – עיניין שלו.
מעניין שהיום "שרים שיר אחר".
תגובה מאת: אלדד | פורסם ביום: 14 בספטמבר 2009 | בשעה: 8:19
מכתב שקיבלתי היום במייל, הוא נראה לי שאומר את הכל ….
לכבוד: פרופ' דן אנגלהרד
ראש מחלקת ילדים ומחלות זיהומיות
בית חולים הדסה עין-כרם
ת.ד. 12000, ירושלים 91120, ישראל
פקס. 02-6434579
טל. 02-6778960, 050-7874040
ירושלים, 4 בנובמבר, 2009
פרופ' אנגלהרד היקר,
לפני מספר ימים שוחחנו בטלפון ובשיחה הבעתי בפניך את דאגתי באשר להחלטת משרד הבריאות הישראלי לחסן את האוכלוסיה הנותנת את אמונה ללא חשש בתרכיבי החיסונים PandemRix ו Focetria, שניהם מכילים זרזים (אדג'ובנטים), של היצרנים GSK ו Novartis, בהתאמה, כנגד נגיף שפעת החזירים H1N1.
הזכרתי לך שחיסונים אלו מכילים סקוואלין ופוליסורבט-80 וכן את הסכנה של חיסונים אלו לגרום לתגובות אוטו-אימוניות, רעילות במערכת העצבים ופגיעה בפוריות. ענית לי שאתה מודע היטב לסכנות הכרוכות עם החיסונים אולם אתה וצוות הרופאים המומחים בתחומם החלטתם שהתועלת עולה על הסיכון, על סמך שיעורי המוות בעולם בגין נגיף שפעת החזירים כפי שנתונים סטטיסטים משקפים.
פרופסור אנגלהרד, ברשותך אבקש להזכיר לך את העובדות הבאות (כללתי הפניה לאחד או שני מקורות לכל סעיף, אך יש הרבה, הרבה יותר, כמה עם ביקורת-עמיתים, כמה ללא). זמן הוא גורם חשוב בשעה זו ולצערי לא עומד לרשותי הזמן לכלול את כולם כעת).
הנקודות העיקריות:
1. הנתונים הסטטיסטים המוצגים ע"י המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) וגופי פיקוח אחרים מעוותים באופן חמור: מספר מקרי המוות המוכחים בגין שפעת החזירים הוא קטן בהרבה מהמדווח בתחילה: רוב המקרים היו של חולים שנפטרו ממחלות אחרות שהופיעו בצמידות, אך נרשמו כמקרי מוות בגין שפעת החזירים. יתרה מזו, מספר גדול של מקרי שפעת החזירים לכאורה מעולם לא הוכחו ככאלה, כמו מקרים בהם חולים דיווחו לרופא שלהם באמצעות הטלפון מתוך חשש שנדבקו בנגיף.
http://www.cbsnews.com/stories/2009/10/21/cbsnews_investigates/main5404829.shtml
2. שפעת החזירים הוא נגיף שפעת מתונה, קל הרבה יותר אפילו מהשפעת העונתית הרגילה. מספר מקרי המוות הוא קטן יחסית בהשוואה לשיעורי המוות השנתיים משפעת רגילה.
http://articles.mercola.com/sites/articles/archive/2009/11/03/What-We-Have-Learned-About-the-Great-Swine-Flu-Pandemic.aspx
3. עונת החורף בחצי הכדור הדרומי חלפה ללא כל קטסטרופות גדולות. עונת השפעת כבר הגיעה לשיאה בארה"ב.
http://articles.mercola.com/sites/articles/archive/2009/11/03/What-We-Have-Learned-About-the-Great-Swine-Flu-Pandemic.aspx
4. קיים חיסון שלא מכיל אף אחד מהאדג'ובנטים או תימרוסל. חיסון זה נמצא בשימוש על 250,000 חיילים גרמניים.
http://www.fightbackh1n1.com/2009/10/german-soldiers-to-receive-different.html
5. סקוואלין הוא חומר מאד רעיל למערכת העצבים ויכול לגרום לתגובות אוטו-אימוניות חמורות, לרבות מוות.
http://www.without-consent.com/media/SqualeneReferences-AnimalToxicology.pdf
6. ריכוז הסקוואלין בשני התרכיבים, הפנדמריקס והפוצטריה, הוא פי חצי-מיליון עד מיליון יותר מריכוזו בחיסון האנתרקס שניתן לחיילי ארה"ב בשנת 1991, שבא לידי ביטוי באופן רציני בסינדרום מלחמת המפרץ, ושממנו סבלו מאד מאות אלפי חיילים, בהם כמה אלפים שמתו ממנו.
http://uncensored.co.nz/2009/08/26/million-times-more-squalene-in-h1n1%20-vax-than-caused-gwi
המשך חיסונם של חיילי ארה"ב ללא רישום גרם לפגיעות קשות ואף מוות בקרב אלפי אנשים. צה"ל גם כן לקח חלק לאחרונה בניסוי בלתי חוקי של חיסון האנתרקס על 716 חיילים ישראלים שלא חשדו בדבר. מתן חומרים רעילים ע"י ממשלות ארה"ב וישראל אינו חדש.
http://pubchem.ncbi.nlm.nih.gov/summary/summary.cgi?cid=638072
7. מסע החיסון המיותר נגד שפעת החזירים בשנת 1976 גרם למקרים רבים של ג'יליאן-באר, כמה מהם בלתי הפיכים. אז כמו היום, אנשים לא דווחו על הסיכון הפוטנציאלי הכרוך עם לקיחת חומרים רעילים מאד אלו.
http://www.personalgrowthcourses.net/video/swine_flu_vaccine_2
8. פנדמריקס בקושי נוסה על ילדים בכלל ונאסר לשימוש בקרב ילדים מתחת לגיל 18 בשוויץ בשל חוסר במידע קליני.
http://www.physorg.com/news176099207.html
http://www.emea.europa.eu/humandocs/PDFs/EPAR/pandemrix/emea-combined-h832en.pdf
9. המחקרים היחידים שנעשו על פוצטריה, המתייחסים למוצר המשווק לציבור, נעשו על 132 נבדקים בסך הכל.
(http://www.emea.europa.eu/influenza/vaccines/focetria/focetria.html)
10. השילוב של סקוואלין עם פוליסורבט-80 בתמהיל אחד נמצא כשילוב מצויין נגד פוריות, במחקר אי-פריון שנערך ע"י מדענים עבור ארגון הבריאות העולמי, להם ניתנה משימת פיתוח חיסונים המונעים פוריות כדי להקטין את אוכלוסיית העולם. חיסון צעירים בתרכיב זה משמעו לעקר אותם.
Fertility Impairing Vaccine And Methods of Use' This application claims the benefit of U. S. Provisional Application No. 60/070,375, filed January 2,1998, U. S. Provisional Application No. 60/071,406, filed January 15,1998
11. חיסון האוכלוסיה שלנו בחיסונים אלו כמוהו כשימוש בהם כבשפני נסיון עבור שאר אירופה, העולם ובמיוחד עבור יצרני התרופות, הואיל והם לא נבדקו כראוי בקרב ילדים או מבוגרים במדינות אחרות.
ראה הפניה בסעיף 8.
12. בשל טכניקת הרקומביננט המשמשת בייצור חיסונים אלו קיים סיכון משמעותי שהחיסון עצמו יוביל למגפה רצינית הרבה יותר, כאשר יחבור לנגיפים אחרים הנמצאים בקהילה.
http://clareswinney.wordpress.com/2009/10/28/obamas-h1n1-swine-flu-national-emergency-evidences-vaccine-market-building-for-mass-murder
לפני הבנתי, בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי ובהסכמתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מטרת משרד הבריאות בישראל היא לחסן את כל אוכלוסיית ישראל בתרכיבים הורגים אלו עד ל 31 בדצמבר.
אני דוחקת בך לבטל את ההחלטה להשתמש בפנדמריקס בקרב ילדים בגילאים 3-10 ולהפסיק להשתמש בפוצטריה בקרב שאר האוכלוסיה. הוראות משרד הבריאות הישראלי מסכנות באופן משמעותי ושלא לצורך את כלל האוכלוסיות שלנו. הסיכון הנוכחי משפעת החזירים בוודאי שאינו מצריך צעדים כאלו בעת הזו. וגם אם היה צורך אמיתי בחיסון, השימוש בתרכיב המכיל אדג'ובנטים ותימרוסל הוא לחלוטין איננו מוצקד ומנוגד לצורך [הרפואי].
שלך בהוקרה,
דר' דייזי ג'יי. שטרן, MD
רפואת משפחה ורפואה מונעת.
ארה"ב וישראל.
תגובה מאת: אמיר | פורסם ביום: 8 בנובמבר 2009 | בשעה: 9:51
תודה לך אסי על ש'אירחת' את הדיון הזה על שני חלקיו.
מבחינתי – תודה מיוחדת לעמית ולמואיז שמהם למדתי במיוחד.
לעצם העניין, כדתל"שית, לא יכולתי להשתחרר מהאסוציאציה של הוויכוחים האינסופיים של החוזר בשאלה מול ה'מאמינים'. כל צד מביא הוכחות וסימוכין, אבל בסופו של דבר 'המאמינים' מאשימים את זה שלא הולך בדרכם כי בגללו המשיח מתעכב והצרות נמשכות, בגלל אנשים כמוהו נפגם קשות עיקרון הערבות ההדדית של עם ישראל, בגלל כופרים כמוהו הקדוש ברוך הוא מעניש את כלל ישראל ועוד כהנה וכהנה אישומים קשים מנשוא, המזכירים את ההאשמות (המופרכות?) שההורים הלא מחסנים נאלצים לשאת על גבם ועל מצפונם. עצם השימוש בטקטיקה (נבזית) זהה אומר דרשני.
ד"ר סיקורל אתה התחלת את הדיון הזה באמירות מאוד שיפוטיות ומעמדה מאוד ברורה. נאמרו כאן הרבה דברים חשובים שמאתגרים לבחינה מחדש של הרבה 'אמיתות' שהורגלנו אליהן והרבה אקסיומות שגדלנו עליהן. וגם לא נאמרו הרבה דברים. נכון שאורח החיים שלנו כיום לא בריא. אבל נכון גם שאנחנו מתמודדים עם תופעות לא נורמליות בילדים, ששכיחותן רק עולה: אוטיזם, הפרעות קשב, אלרגיות, מחלות כרוניות, סרטן ועוד. אני שותפה לתחושה שיש התנערות מכוונת מכל קשר אפשרי בין חיסונים ותרופות לבין הנ"ל, ושלתחושה הזאת יש בסיס מציאותי והיא לא סתם פרנואידית/קונספירטיבית.
ד"ר סיקורל, אני לא מצפה ממך שתשנה את עמדתך או שתפתח חזית אישית מול הממסד הרפואי שאליו אתה שייך. אבל אם בעקבות כל מה שנאמר כאן תהיה קשוב מאוד לתלונות של הורים על תופעות חריגות בתינוקותיהם ובילדיהם – גם בימים הראשונים לאחר חיסונים וגם במועדים מאוחרים יותר – ובלי לחפף במילים כמו "זה שום דבר", "זה לא קשור", "לא שמעתי על דבר כזה", "זה בטח ויראלי וזה יעבור" וכו' – כבר דיינו.
מנסיוני האישי אני מצהירה בזאת ששמעתי את כל הנ"ל גם בטיפת חלב וגם מרופאת המשפחה שלי. ולאחד הילדים שלי יש בעיה כרונית, ואני תוהה אם יום אחד יתגלה המקור שלה באחד הרעלנים שבחוכמתי הרבה הסכמתי להכניס לגופו הרך בלי תהיות ובלי שאלות.
ורק עוד עניין לסיום: מעניין אותי אם לאורך שנותיך כרופא אתה רואה עלייה בשכיחות של מחלות אוטואימוניות. החל מהגיל הרך והלאה. בד"כ אין לכך הסבר טוב. הרפואה מקבלת כעובדה שמערכת החיסון יצאה מאיזון. אז אני תוהה למה, ואולי, רק אולי, התשובה היא בחיסונים או בתרופות.
תגובה מאת: אסתר | פורסם ביום: 9 בספטמבר 2013 | בשעה: 13:08
[…] פוסט שני […]
פינגבק מאת: רפואה אינטגרטיבית - הבלוג של ד"ר אסי סיקורל | פורסם ביום: 5 באוגוסט 2013 | בשעה: 10:56
[…] שלי על חיסונים מתגלגלים ברשת כמה שנים. גם לי מגיע משהו […]
פינגבק מאת: רפואה אינטגרטיבית - הבלוג של ד"ר אסי סיקורל | פורסם ביום: 9 באוגוסט 2013 | בשעה: 18:38